מאכלים | |
---|---|
סוג | מנת אורז |
מוצא | הודו |
מרכיבים עיקריים | אורז, שעועית שחורה |
אִידְלִי (מקאנדה: ಇಡ್ಲಿ) הוא מאכל, סוג של "עוגות אורז" או "קציצות אורז" מלוחות, שמקורו בדרום תת-היבשת ההודית. האידלי מוגש בדרך כלל בארוחת הבוקר באזור דרום הודו וסרי לנקה.
תהליך ההכנה של האידלי מבוסס על אידוי של בלילה המורכבת מעדשים שחורות מקולפות (Urad Dal) מותססות ואורז, המושרים במים, נטחנים ומותססים. תהליך התסיסה מפרק את העמילנים כך שתהליך חילוף החומרים של הגוף (המטבוליזם) בעיכול המנה הוא קל יותר.
האידלי המודרני מוזכר בכמה יצירות הודיות קדומות. ביצירה Vaddaradhane הכתובה בשפת הקאנדה משנת 920 לספירה מוזכר המאכל בשם "iddalige", שהוכן מבלילה של שעועית שחורה (Vigna mungo).[1] מחבר האנציקלופדיה הקנאדית המוקדמת ביותר משנת 1025 לספירה, מתאר את הכנת המזון הזה על ידי השריית שעועית שחורה טחונה דק בחובצה (משקה חלבי), ולאחר מכן ערבוב של העיסה עם מים צלולים שעברו הגבנה ותבלינים. מלך אימפריית חלוקיה המערבית ששלט באזור שכונה כיום קרנאטקה, כלל מתכון לאידלי באנציקלופדיה שלו, מנסולאסה (בשנת 1130 לספירה) בשפה הסנסקריט. בקרנאטקה, האידלי בשנת 1235 לספירה מתואר כ"קליל, כמו מטבעות בעלי ערך גבוה", מה שמרמז שכנראה המאכל אז לא היה מבוסס על אורז. המזון שהוכן באמצעות מתכון זה נקרא כיום אידלי אודינה במדינת קרנאטקה.
המתכונים המתוארים ביצירות ההודיות העתיקות האלו מבוססים על שלושה היבטים מרכזיים שקיימים גם במאכל האידלי המודרני:
התייחסות למה שנראה כמתכונים לאידלי המודרני מופיעים בכתבים ההודיים רק לאחר שנת 1250 לספירה.
היסטוריון המזון K.T. Achaya משער שייתכן והמתכון המודרני לאידלי מקורו באינדונזיה של ימינו, שיש לה מסורת ארוכה של מזון מותסס. לדבריו, הטבחים שהיו מועסקים על ידי מלכי ההינדים של הממלכות ההודיות עשויים היו להמציא את האידלי המאודה, ולהחזיר את המתכון להודו במהלך השנים 800–1200 לספירה.[2][3] K.T. Achaya הזכיר מאכל אינדונזי בשם "קדלי", שלדבריו היה כמו אידלי.[4]
היסטוריונים מגוג'ראטי מאמינים כי סוחרי טקסטיל סוראשטריאניים הם שהכניסו את האידלי לדרום הודו במהלך המאה העשירית והמאה ה-12; יש אפילו טענות כי תערובת של אורז ושעועית שחורה שנטחנו ועורבבו יחד ליצירה של עוגות מקורם במדינת גוג'ראט.[5] יצירה בשפה הגוג'ראטית משנת 1520 לספירה מזכירה את האידלי כ-idari, ומזכירה גם גרסה שעברה התאמה מקומית (גרסה לא מותססת של dhokla).[6]
אזכורים מוקדמים בשפה הטמילית מתוארכים למאה ה-17.[7][8] בשנת 2015, הכריזו בצ'נאי על 30 במרץ כ"יום האידלי העולמי".[9]
מצרכי הבסיס להכנת האידלי הם אורז לא מבושל ושעועית שחורה שהושרו במים כל אחד בנפרד, לארבע שעות לפחות, או אף ללילה שלם. ניתן להוסיף תבלינים כמו זרעי חילבה בזמן ההשריה לקבלת טעמים נוספים. לאחר ההשריה, העדשים טחונות לעיסה דקה והאורז נטחן בנפרד גס, ואז יש לשלב ביניהם ולהתסיס את התערובת למשך לילה עד שנפחה יוכפל. לאחר התסיסה אפשר לשמור חלק מהבלילה לטובת האצת ההתססה במנה הבאה. את בלילת האידלי המוגמרת מכניסים לתבניות משומנות של מגשי אידלי לאידוי. התבניות המחוררות מאפשרות לבשל את האידלי באופן אחיד.[10]
מאחר שאידלי פשוטים הם עדינים בטעמם, התבלינים הם חלק חיוני בהגשה. אידלי מוגשים לעיתים קרובות עם סמבר אך זה משתנה מאוד לפי האזור והטעם האישי. אידלי מוגשים לעיתים קרובות עם צ'אטני (על בסיס קוקוס), צ'אטני קארה (על בסיס בצל) או קארי דגים פיקנטי. תערובת תבלינים יבשים, פודי, נוחה לשימוש בזמן נסיעה.
עם ההגירה של תושבים מדרום הודו וסרי לנקה למקומות שונים ברחבי העולם, נוצרו וריאציות רבות על אידלי בנוסף לאינספור וריאציות מקומיות. מרכיבים שקשה להשיג ומנהגי בישול שונים דרשו שינויים גם במרכיבים וגם בשיטות. אורז מבושל יכול להפחית את זמן ההשריה בצורה ניכרת. ניתן להשתמש גם באורז טחון או קרם אורז הנקנה מוכן בחנויות.[11] באופן דומה, ניתן להשתמש בסולת או בדייסת חיטה להכנת אידלי מחיטה.[12] ניתן להוסיף יוגורט על מנת לספק את הטעם החמצמץ לבלילות בלתי מותססות. תערובות ארוזות מראש מאפשרות הכנה כמעט מיידית של אידלי.[13]
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)