איתן הבר נולד בתל אביב בשנת 1940 ליהודה וטובה הבר. למד בבית הספר הדתי ביל"ו בתל אביב[1]. את דרכו בעיתונות החל בגיל 9 בכתיבת שירים בעיתון "הצופה לילדים" וככתב נוער ב"חרות לנוער"[2]. בגיל 14 נמנה עם צוות עובדי עיתון "חרות"[3]. ביולי 1957 יצא לסיור באירופה[4] והביא את רשמיו בעיתון חרות[5].
עם גיוסו לצה"ל בשנת 1958 הוצב ככתב צבאי בעיתון "במחנה", שבועון חיילי צה"ל. בעקבות ריבוי האירועים הביטחוניים בגבול עם סוריה נשלח לפיקוד הצפון. בפיקוד הצפון הכיר את מפקד הפיקוד, יצחק רבין, והתיידד עמו, ומאז ליווה אותו ברבות מתחנות חייו. סיים שירותו הצבאי במילואים בדרגת סרן[6].
ביום שחרורו מצה"ל, בשנת 1960, הצטרף ל"ידיעות אחרונות" ומאז ועד 1985, היה הכתב הצבאי[7], וסיקר עבור העיתון את כל האירועים החשובים בתולדות המדינה באותה תקופה, כולל אירועים מדיניים, פוליטיים וחברתיים.
בסוף 1985 מונה כיועצו המיוחד וכיועץ לענייני תקשורת של יצחק רבין כשר הביטחון בממשלת ישראל העשרים ואחת. ליווה אותו מקרוב בפעילותו במשך כחמש שנים, לרבות בימי האינתיפאדה הראשונה, אחת התקופות הסוערות במדינת ישראל. שירת לצד שר הביטחון בהחלטותיו ועשייתו הביטחונית והמדינית. פרש מתפקידו עם רבין בעקבות כישלון "התרגיל המסריח" והקמת ממשלת שמיר בשנת 1990, וחזר ל"ידיעות אחרונות".
כאשר נבחר רבין כראש הממשלה ושר ביטחון ב-1992, מונה כיועץ ראש הממשלה ומנהל לשכת ראש הממשלה. בתפקיד זה ניהל משך כשלוש שנים את לשכתו של רבין, עד להירצחו ב-1995. הופקד על החלק הציבורי, התקשורתי, ובחלקו גם המדיני בלשכת ראש הממשלה וכתב את רוב נאומיו של ראש הממשלה[9]. נמנה עם הצוות המדיני המצומצם שהכין בחשאי את הסכם השלום בין ישראל לירדן. היה אחראי על כל המסעות המדיניים והביטחוניים של רבין מחוץ לישראל, לרבות מדינות שלראשונה פתחו שעריהן בפני ראש ממשלה ישראלי (אינדונזיה, מרוקו, עומאן, סין, יפן, קוריאה הדרומית ורבות אחרות). עם זאת, הבר לא היה שותף לשיחות על הסכמי אוסלו.
איתן הבר כתב חלק מנאומיו בתקופת כהונתו של יצחק רבין, לרבות בימי המהלכים שהביאו לחתימת הסכם השלום עם ירדן, ובהם הנאום שנשא רבין בוושינגטון שנאמר בו, בין השאר: "אני יצחק רבין, מספר אישי 30743, רמטכ"ל בדימוס, חייל בצבא השלום".
איתן הבר נמנה עם האחראים לארגון כל האירועים החגיגיים לחתימת ההסכמים עם ירדן ועם הפלסטינים, בארצות הברית ובערבה, הסכם אוסלו, הענקת פרס נובל לשלום ופרס אונסק"ו. בליל הרצח ב-4 בנובמבר1995 שהה ליד מיטת רבין, ועם מותו של רבין, הקריא בשם ממשלת ישראל את ההודעה על מותו: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב. יהי זכרו ברוך".
יו"ר ומנהל החברות הפרטיות "גיאופול", ט.ה קווים בע"מ.
חב' "גיאופול" ייצגה משך ארבע שנים בישראל את חברת "סמסונג איירוספייס" ו"סמסונג תעשיות כבדות" מקוריאה שימש כנציג הבכיר של סמסונג בישראל.
"ט.ה. קווים", בשותפות עם חיים טופול. הפיקה 250 סרטונים במסגרת הסדרה "קו לדמות" (על דמויות ביהדות ובציונות) שהוקרנו בטלוויזיה הישראלית, ו-100 סרטוני "רק רגע", שתיעדו אירועים בתולדות מדינת ישראל (ערוץ 2).
שותף בישראל של "ג'יי. סי. דקו", חברה צרפתית לפרסום חוצות וריהוט רחוב.
דירקטוריונים בהם היה חבר ותפקידים בולטים לאורך השנים
^ראה כתבה בשבועון שישי תקשורת/תרבות בתאריך 12 באוגוסט 1994, שפורסמה מחדש בספר אדם ברוך תקשורת - אנתולוגיה, 1972 - 2008 תחת הכותרת איתן הבר כותב רבין, הוצאת דביר, 2010, עמ' 231 - 233