אנטי-הומור הוא סוג של הומור עקיף ואלטרנטיבי, המאופיין בבדיחה, המועברת באופן מכוון בצורה רצינית ונטולת ערך קומי. הומור זה מתבסס על הציפייה מצד הקהל לתפנית הומוריסטית, וכשזו לא מגיעה, לאירוניה עצמה יש ערך קומי. אנטי-הומור מהווה גם בסיס לסוגים שונים של מתיחות ותרמיות.
ההומור בבדיחות מסוג זה מתבסס על גורם ההפתעה, של היעדר בדיחה צפויה או של שורת מחץ, המודגשת לעיתים על ידי בניית ציפייה בעת קריינות הבדיחה. סוג זה של אנטיקלימקס דומה לזה של סיפור כלב פרוותי (אנ'), המאופיין בבדיחה עתירת פרטים וללא שורת מחץ. למעשה, חלק מהחוקרים רואים בסיפור זה כסוג של אנטי-בדיחה.[1] אנטי-הומור מתואר כצורה של אירוניה או היפוך ציפיות שעלולות לעורר רגש מנוגד להומור, כגון פחד,[2] כאב, גועל, סרבול או אי נוחות.[3]
החוט, הנקרא גם סיפור כלב פרוותי, הוא סוג של אנטי-הומור שכרוך בסיפור בדיחה ארוכה במיוחד עם סיפור רקע מורכב (ולפעמים מזעזע) וקו עלילה סוריאליסטי או חוזר על עצמו, לפני שמסתיים סיפור הבדיחה עם ביטוי משוכל חלש, או עצירה פתאומית ללא שורת מחץ בכלל, או עם שורת מחץ שאינה קשורה כלל לתוכן הבדיחה.
שורת המחץ המובנת מאליה כוללת נרטיבים הבנויים דומה לבדיחה מסורתית כולל ההכנה לשורת מחץ ושורת מחץ, אבל ששורת המחץ שלה היא הברורה ביותר; דוגמה לכך היא למה התרנגולת חצתה את הכביש? דוגמה נוספת היא מערכת הבדיחות "מה אמר/עשה החקלאי", הכוללות מצבים שונים שבהם מספר הבדיחות שואל את המאזין מה החקלאי עשה בכל מצב נתון:
שורת המחץ הלא מובנת מאליה כוללת נרטיבים הבנויים דומה לבדיחה מסורתית כולל ההכנה לשורת מחץ ושורת מחץ, הבדיחה במצב זה מרמזת על שורת מחץ ברורה, אך בפועל שורת המחץ היא הפוכה למה שהמאזין מצפה:
חוסר בשורת מחץ כוללת נרטיב שמתחיל במבנה מסורתי (הכנה לשורת המחץ) אך אין לה שורת מחץ או בעלת שורת מחץ חלקית. בדיחה מסוג זה מכוונת לשני קהלי יעד, המאזין הראשי וקהל, והיא נועדה לבלבל את המאזין שלא יודע שלא אמורה להיות שורת מחץ בזמן שהוא מבדר את הקהל שכן.
הסגנונות השונים של הומור זה משלבים לעיתים קרובות הומור שחור או אלמנט בעל אפקט זעזוע בכדי להעצים את גורם ההפתעה:
קומדיה אלטרנטיבית, בין שאר היבטיה, מהווה פרודיה על הרעיון המסורתי של הבדיחה כצורת הומור.[4] בדיחות אנטי-הומור קשורות לעיתים קרובות גם לסטנדאפיסטים גרועים בכוונה. הסטנדאפיסט אנדי קאופמן שילב בהופעותיו הומור ייחודי משלו של קטעים בעלי אנטי-הומור, סוריאליסטיים ומשלבים מיצג אמנותי; אחד הביטויים הידועים ביותר שלו לכך היה המעשה שלו כדמות הבדיונית שלו, טוני קליפטון, כאמן הפיתוי הלא מוכשר.[5] נורם מקדונלד היה קומיקאי נוסף שהשתמש לפעמים באנטי-הומור, למרות שהוא התנגד לאפיונו.[6][7]
אמני סטנד-אפ ישראלים רבים עושים שימוש באנטי-הומור, ביניהם הקומיקאי דודו ארז המאופיין בסגנון זה. תוכנית המערכונים הישראלית קומי קומי שילבה בתוכה קטעים רבים בעלי נרטיבים של אנטי-הומור.
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)