באולופוס | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מיון מדעי | |||||||||||||
ממלכה: | בעלי חיים | ||||||||||||
מערכה: | מיתרניים | ||||||||||||
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים | ||||||||||||
מחלקה: | עופות | ||||||||||||
סדרה: | ציפורי שיר | ||||||||||||
תת־סדרה: | דמויי־דרור | ||||||||||||
משפחה: | ירגזיים | ||||||||||||
סוג: | באולופוס | ||||||||||||
שם מדעי | |||||||||||||
Baeolophus קבאניס, 1850 | |||||||||||||
תחום תפוצה | |||||||||||||
באולופוס (שם מדעי: Baeolophus) הוא סוג של ציפורי שיר ממשפחת הירגזיים בו חמישה מינים החיים באמריקה הצפונית. כל בני הסוג הם ירגזים בינוניים בגודלם עם גוף אפרפר וציצה קטנה; הגב, הכנפיים והזנב כהים מהגחון; קשתית העין מאוד כהה. חברי הסוג נוהגים להחביא זרעים לקראת החורף, בו קשה יותר למצוא מזון. כל מיני הסוג במצב שימור ללא חשש.[1] השם מורכב משתי מילים יווניות, באיוס ולופוס, שמשמעותן היא קטן וציצה, בהתאמה. על כן, משמעות השם היא "קטן-ציצה".[2]
במספר אזורים, תפוצת ירגזי הערער מתלכדת עם זו של ירגזי הרסן. באזורים אלו, ירגזי הרסן חי בסבכי אלון צפופים, בעוד שירגזי הערער חי בחורשי אלון וערער פתוחים.[3]
מיני הסוג באולופוס סווגו בעבר בסוג ירגזי. מחקר משנת 2005 (גיל, סליקאס ושלדסון, 2005) מבוסס נתונים גנטיים ומורפולוגיים תמך בהפרדת הסוג באולופוס,[4] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[5] ITIS,[6] ו-IOC (אנ').[7] לפי גיל ואחרים, האב הקדמון של בני הסוג הגיע אל אמריקה הצפונית לפי 4 מיליון שנים.[4] הירגזי הדו־גוני והירגזי הטקסני התפצלו לפני 250,000 שנים. מינים אלו מכליאים לעיתים קרובות ונחשבו בעבר למין אחד. הצאצא בן הכלאיים הוא בעל ציצה אפורה ומצח אפרפר חום.[8] הירגזי הטקסני והירגזי הדו־גוני הוכרו כמינים נפרדים בשנת 2002.[9] כמו כן, המין ירגזי הערער נכלל בעבר כחלק מהמין ירגזי חדגוני עד שפוצל ממנו ב-1996.[10]
העץ הפילוגנטי של הסוג באולופוס על פי יוהנסון ואחרים (2013):[11]
באולופוס |
| ||||||||||||||||||||||||
העץ הפילוגנטי של משפחת הירגזיים על פי יוהנסון ואחרים (2013):[11]
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
המינים ירגזי דו-גוני (Baeolophus bicolor) וירגזי טקסני (Baeolophus atricristatus) מזדווגים בטבע באזורי החפיפה בדרום ארצות הברית. מינים אלו התפצלו לפני 250,000 שנים. הירגזי הדו-גוני הוא בעל ציצה אפורה בהירה ומצח שחור, ואילו הירגזי הטקסני הוא בעל ציצה שחורה ומצח לבן. בני הכלאיים דומים במראם יותר לירגזי הדו-גוני.[12] אינדקס הכלאיים המקורי של מינים אלה מסווג את הפרטים לפי נוצות הציצה והמצח בקנה מידה מ-0 (ירגזי דו-גוני) עד 6 (ירגזי טקסני) על ידי שילוב ערכי צבע של הציצה (0 עד 3) והמצח (0 עד 3).[13] כמה מבני הכלאיים שרים שיר שונה מהשיר של הירגזי הדו-גוני ומשיר של הירגזי הטקסני.[12] במחקר שפורסם בשנת 2014, נבדקו שני אזורי הכלאה,[14] בצפון-מרכז טקסס ובדרום-מערב אוקלהומה, בהשוואה לתיעודים קודמים משנות ה-90 של המאה ה-20. אזור ההכלאה בצפון-מרכז טקסס לא השתנה בהרבה (שינוי מזערי בשטח, תזוזה כ-3 קילומטר מזרחה), אם כי אזור ההכלאה בדרום מערב אוקלהומה במגמת ירידה. מוערך כי הוא עתיד להתרחב ולהתייצב כתוצאה משיווי משקל בין התרחקות מקינים והתפשטות וברירה זוויגית.[13]
{{cite journal}}
: (עזרה)