בנדיקט ליבשיץ
 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1886 (יוליאני) אודסה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1938 (בגיל 51) סנקט פטרבורג, ברה"מ |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות הממוריאלי לוואשובו |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת נובורוסיה הקיסרית, Imperial University of St. Vladimir, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| שפות היצירה |
רוסית |
| בן או בת זוג |
Ekaterina Livshits |
| פרסים והוקרה |
צלב גיאורגי הקדוש |
| חתימה |
 |
  | |
.jpg)
בנדיקט קונסטנטינוביץ' ליבשיץ[1] (ברוסית: Бенедикт Константинович Лившиц;25 בדצמבר 1886 (יוליאני) – 21 בספטמבר 1938) היה משורר ומתרגם אוקראיני-רוסי ממוצא יהודי.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנדיקט קונסטנטינוביץ' ליבשיץ נולד במשפחה יהודית מתבוללת באודסה, ולמד משפטים באוניברסיטת אודסה, ויצא להשלים את לימודיו באוניברסיטת קייב, שם סיים את לימודיו בשנת 1912. התגייס לצבא הרוסי הצארי, ושירת בגדוד החי"ר 88. ליבשיץ השתחרר מהצבא אך בשנת 1914 הוא גויס שוב, ושירת בחיל הרגלים הרוסי במהלך מלחמת העולם הראשונה. ליבשיץ הצטיין בקרבות ועוטר בצלב גיאורגי הקדוש.
שיריו הראשונים פורסמו עוד בעת לימודיו באוניברסיטה. שיר משלו נדפס באנתולוגיה של השירה הרוסית המודרנית, שיצאה בקייב בשנת 1909. בשנת 1910 הוא הצטרף לעורכי כתב העת הסימבוליסטי "אפולון", עם העורך סרגיי מקובסקי.
בשנת 1913 פרסם ליבשיץ את המאמר 'שחרור המילה' שהיה המאמר המרכזי בקובץ הפוטוריסטי "הירח המקרקר".[2]
בשנות העשרים חבר למשוררים הפוטוריסטיים הקומוניסטים הסובייטים, יחד עם ניקולאי בורליוק ואחיו המו'ל דוד בורליוק, ולדימיר מאיאקובסקי, וסילי קמנסקי, ואדים שרשניביץ', ילנה גורו, קורניי זלינסקי, בוריס אגפוב, איליה סלווינסקי ומשוררים נוספים. והיה בין מייסדי הקבוצה "הילאה" - ברוסית "גילאה", של הפוטוריסטים הרוסיים.
בתגובה לפוטוריזם האיטלקי אמני האוונגרד הרוסי גיבשו תפישה מיוחדת של פוטוריזם. הפוטוריסטים האיטלקים סגדו למכונה כמרכיב היסודי של קדמת הציוויליזציה האירופאית, ובכך הם הבליטו את הנטייה הדה-הומניסטית של המודרניזם המערבי. בניגוד לכך הפוטוריסטים הרוסים פנו לפרימיטיביזם, ובעזרתו גילו את היסודות הראשוניים של אמנות כשלעצמה שבה הם ראו את היצירתיות האנושית הטהורה שתוביל לתרבות העתיד, מתוך מאמר של איגור ארונוב באתר "בצלאל".
בשנת 1933 פרסם ליבשיץ ספר זכרונות, על משוררי הפוטוריזם, שנחשב לאחד מהספרים הטובים ביותר על הפוטוריזם הרוסי. בשנת 1934 הוא פרסם ספר גדול של תרגומי שירה מצרפתית, מהשירה הרומנטית ועד לסוריאליזם. כמו משוררים סובייטים נוספים שאויימו בידי השלטון הסטאליניסטי, התרגום נותר השדה היחיד שבו יכלו לפרסם.
בשנת 1937 במהלך הטיהורים הגדולים, נעצר בנדיקט ליבשיץ ונרצח בספטמבר 1938 כ" אויב העם". נסיבות מותו זויפו בתיקו, וכללו הצהרה שליבשיץ נפטר מהתקף לב ב-15 במאי 1939. לא הועילו לו לא ההתבוללות של משפחתו ולא ההתנצרות ולא הטמיעה באינטליגנציה הרוסית. הוא נרצח גם כמשורר יהודי ולא רק כמתנגד המשטר.
מעט מאוד משירתו תורגם בתוך מאמריהם של עמנואל גלמן רועי חן, ואיגור ארונוב.
בכמה מאמרים וספרי זכרונות מהתקופה ההיא, יש בלבול מסוים בין שני הליפשיצים - משה ליפשיץ ובנדיקט ליפשיץ. שניהם היו משוררים ומתרגמים והעיקר - שניהם היו מקורבים לולדימיר מאיאקובסקי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנדיקט ליבשיץ – שחרור המילה (מרוסית: טינו מושקוביץ), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- באתר טקסט של דב ניפקר, אזכור של ליבשיץ בתוך סקירה על תרגומים של עמנואל גלמן ורועי חן. כאן [1]
- אלישע פורת, משה ליפשיץ כמתרגם, במאמר באתר כתב העת יקינתון, כאן [2]
- איגור ארונוב, במאמר גדול על הפוטוריזם הרוסי, באתר של בית הספר "בצלאל", כאן [3]
- רות מרקוס, במאמרה על הפוטוריזם הרוסי, המופע הפוטוריסטי, באתרה, כאן [4]