נתונים כלליים | |
---|---|
סוג | בנק |
תקופת הפעילות | 1946–הווה (כ־78 שנים) |
תאריך מיזוג | 1 בינואר 2019 |
חברת אם | הבנק הבינלאומי |
ענפי תעשייה | בנק |
www.bankotsar.co.il | |
בנק אוצר החייל הוקם בשנת 1946 במסגרת שינויים במערכת הכלכלית של היישוב היהודי בארץ ישראל ולפני הקמתה של מדינת ישראל. שירותי הבנק הראשוניים היו מתן מענה לחיילי הבריגדה היהודית יוצאי הצבא הבריטי. בשנת 1972 קיבל רישיון לפעול כתאגיד בנקאי, כיום חלק מהבנק הבינלאומי כמותג שמעניק שירותים בנקאיים לאנשי כוחות הביטחון ובני משפחותיהם.
בשנת 2006 רכש הבנק הבינלאומי את חלקו של בנק הפועלים (כ-68%) בבנק אוצר החייל והפך לבעל המניות העיקרי בבנק, וכיום הוא חלק מהבנק הבינלאומי.
נכון לשנת 2008, בנק אוצר החייל היה הבנק השמיני בגודלו בארץ על פי דירוג של הכנסות ומספר מועסקים[דרוש מקור]. ולבנק הייתה פעילות נרחבת והתמקדות במגזר העסקים הקטנים והבינוניים, במסגרת פעילות זו מפעיל הבנק קרנות מימון ייעודיות לעסקים במגזר זה, כולל את הקרן הממשלתית לעסקים קטנים ובינוניים, הקרן לסיוע ליצואנים וקרנות קורת לעסקים.
בסוף שנת 2018 הוחלט בבנק הבינלאומי למזג את אוצר החייל אל תוך הבנק, ובכך חדל יותר מלהתקיים כבנק נפרד וממשיך להתקיים כמותג בתוך הבנק הבינלאומי.
במהלך מלחמת העולם השנייה התארגנו ביחידות השונות של הצבא הבריטי בהן היו חיילים ארצישראליים, קופות חיילים אליהם הפקידו החיילים משכורת של יום אחד לכל חודש לצורך עזרה הדדית[1]. כספים אלו רוכזו בסוף המלחמה בקופה מרכזית ליד הסוכנות היהודית שנוהלה בידי אליעזר קפלן, גרינבוים וי. גוריון[2]. לאחר סיום המלחמה בנובמבר 1946 הוחלט על ידי נציגי החיילים להקים בכסף שנאסף את "אוצר החייל" שיהווה מכשיר כספי לסיוע לחיילים המשוחררים[3][4][5]. אוצר החייל העניק הלוואות לחיילים המשוחררים[6] והשתתף בפרויקטים שונים לשיכון חיילים כאלה[7].
לאחר מלחמת העצמאות, שימשו כספי אוצר החייל להענקת הלוואות סיוע למשוחררי צה"ל, כאחד הכלים של משרד השיקום[8].
בשנת 1950 הגיע "אוצר החייל" להסכם ראשון עם המטכ"ל על חיסכון לאנשי הקבע של צה"ל בקרן[9]. במסגרת ההסכם דרש צה"ל כי 50% ממניות הקרן יהיו בידיו[10]. הבעלות על אוצר החייל חולקה לשלושה חלקים שווים, בין חברת נאמנות של קופות החיילים, "קרן ההלוואות של אנשי צבא הקבע", ו"קרן ההשקעות של עובדי מערכת הביטחון"[11].
בין השנים 1949–1956 גדל הבנק בהתמדה כתוצאה מגידול במספר אנשי הקבע בשירות צה"ל וכתוצאה מצירוף אנשי משרד הביטחון לאלו הנכללים במנדט הבנק בשנת 1949. כיוון שמערכת הביטחון של המדינה גדלה באופן משמעותי בשנים אלו כתוצאה מהתמסדות מסודרת של הממשלה וגידול בכמות העובדים בשירות הציבורי הרחיב הבנק את מגוון השירותים בתחומים שונים של הלוואות, מתן משכנתאות וניהול חשבונות ומשכורות של העובדים השונים.
בין השנים 1956–1972 פעל הבנק כמוסד בעל תמיכה ממשלתית ועם רישיון לפעול רק בתחום אנשי הקבע ומערכת הביטחון של המדינה. העלייה ההדרגתית בשיעור האינפלציה בארץ גרמה לכך שרווחיות הבנק הייתה נמוכה, והיה צורך בהפרטה חלקית שלו.
בשנת 1970 קיבל הבנק אישור ממשרד האוצר להרחיב את שירותיו למגזר הפרטי[12] תחת ההגבלה של הזרמת מקורות מימון עצמאיים נוספים, שיפור והתמקצעות השירות ושדרוג יכולת המחשוב שלו.
במאי 1977 החליטה הממשלה על מכירת שליש ממניות הבנק במכרז[13]. בנק הפועלים רכש את המניות, מה שתרם רבות לקידומו של בנק אוצר החייל[14].
בין השנים 1975–1987 הייתה מגמה של עלייה באינפלציה במדינת ישראל מה שגרם לשינויים מהותיים בכל ענפי האוצר והבנקאות. בנקים רבים אוחדו או שיתפו מניות ביניהם כדי להימנע מקריסה.
בנק אוצר החייל היה מקרה ייחודי בכך שנתן שירותים בעיקר לסקטור מצומצם: צה"ל והתעשייה הביטחונית. ברם, הצורך, שהיה מובן מאליו בשנותיה הראשונות של המדינה, נעלם למעשה ברבות הימים. בפגישה עם שר האוצר דאז יגאל הורביץ החל הבנק בשינוי מהותי בתפקודו. כחלק מאימוץ השקל לעומת הלירה שהייתה נהוגה עד כה פתח הבנק את תיק ההשקעות שלו בפני משקיעים חיצוניים ובכך הפך מבנק ממוקד ובעל מטרה ספציפית לבנק מסחרי לכלל הציבור, ללא פגיעה בזכויות אנשי הקבע ואנשי משרד הביטחון שהיו מעורבים בהקמתו.
בשנת 1971 היו לבנק 4 סניפים בתל אביב, סניפים בירושלים, באר שבע, וחיפה, וכן סניפים בבסיסי צה"ל[15]. הבנק הקים לאחר מלחמת יום הכיפורים סניף ברפידים ונתן שירות בסיסי לחיילים, גם כאלו שלא היו לקוחות הבנק[16].
בשנת 2008 היו לבנק מעל 40 סניפים, 14 מתוכם בבסיסי צה"ל[17].
לבנק סניפים בבסיסי צבא רבים, ובהם מחנה רבין, מחנה שרון, מחנות גלילות, תל נוף, רמת דוד, מחנה טלי, תל השומר, צריפין, פלמחים, בסיס חיפה של זרוע הים, חצרים ובסיס עובדה. כן יש לבנק סניפים בבתי חולים המשרתים חיילים כמו רמב"ם ואסף הרופא, ובשכונות של אנשי קבע, בראש העין ורעות.
מסוף שנות ה-80 ועד ימינו משמש בנק אוצר החייל כבנק מסחרי לכלל האוכלוסייה תוך כדי שמירה על האינטרסים של נציגי הצבא והתעשייה הביטחונית כחלק אסטרטגי בפעילותו. באוגוסט 2006 הועברה השליטה בבנק לבנק הבינלאומי לאחר שכ-68% ממניות הבנק, אשר הוחזקו על ידי בנק הפועלים, נרכשו בסכום של 702 מיליון ש"ח[18]. יתרת המניות הוחזקה על ידי ארגון חבר משרתי הקבע (24%) ועל ידי קופות הגמל של עובדי התעשייה האווירית (8%).
בשנת 2010 חל שינוי נוסף במבנה הבעלות של הבנק, כאשר קופת הגמל של עובדי התעשייה האווירית מכרה את כל המניות שבבעלותה לבעלי המניות האחרים. לאחר המכירה החזיק הבנק הבינלאומי בכ-74% ממניות הבנק וחבר משרתי הקבע בכ-26% מהמניות. בשנים 2011 ו-2014 מכרו חבר משרתי הקבע מניות נוספות לטובת הבנק הבינלאומי, ובכך הבינלאומי החזיק 78% ממניות אוצר החייל, וחבר משרתי הקבע החזיק 22% ממניות הבנק. בשנת 2018 רכש הבנק הבינלאומי את יתרת המניות שנותרו לחבר משרתי הקבע ובכך הפך לבעל השליטה היחיד בבנק, לאחר הפיכתו לבעל השליטה היחיד, הוחלט בבנק הבינלאומי למזג את אוצר החייל אל תוך הבנק, ובכך חדל יותר להתקיים כבנק נפרד אך המשיך לשמור על שמו כבנק ממותג של הבנק הבינלאומי.
לאורך השנים היו חברים בהנהלת הבנק מספר אישים ידועים:
בנקים מסחריים בישראל | |
---|---|
|