בת נווארה

בת נווארה
La Navarraise
מידע כללי
מלחין ז'יל מאסנה עריכת הנתון בוויקינתונים
לבריתן ארסן ארנו קלארטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך יצירה 1893 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבוסס על הסיגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה
שפה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר מערכות 2 מערכות
זמן התרחשות העלילה המלחמה הקרליסטית השנייה, 1874
מקום התרחשות העלילה ספרד, כפר מחוץ לבילבאו
תפקידים
  • אניטה (בת נווארה)
  • Araquil
  • Remigio
  • Garrido
  • Ramon
  • Bustamente
  • בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בת נווארה (בצרפתית: La Navarraise) היא אופרה בשתי מערכות מאת ז'יל מאסנה ללברית צרפתית מאת ז'ול קלרטי והנרי קיין, המבוססת על הסיפור הקצר של קלרטי "הסיגריה" (1890). הועלתה לראשונה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון ב-20 ביוני 1894, עם אמה קלווה בתפקיד הראשי.[1]

בהופעה הראשונה השתתף הנסיך מוויילס ולאחר מכן הוצגה האופרה בטירת וינדזור.[1] פיליפ פלון ניצח על הבכורה בבריסל ב-26 בנובמבר 1894 עם ז'ורז'ט לבלאן בתפקיד הראשי,[2] ואילו קלווה חזרה להופעת הבכורה בפריז של האופרה-קומיק ב-3 באוקטובר 1895, שבעקבותיה זכתה ליותר מ-180 ביצועים של היצירה במהלך 60 השנים הבאות. [3]

האופרה נחשבת לתשובתו של מאסנה לווריזמו האיטלקית, והייתה פופולרית מאוד. לעיתים קרובות הוצגה לצד האופרה "אבירות כפרית" של פייטרו מסקאני. הפופולריות שלה דעכה מאז שהשתנו טעמי קהל האופרה בתחילת המאה ה-20, וכיום האופרה ממעטת להופיע. בפסטיבל וקספורד באוקטובר/נובמבר 2013, הנווארית הוצגה במשותף עם "תרז" של מאסנה.[4] עם זאת, "בת נווארה" הוקלטה מספר פעמים, וב-1975 הוקלטו שתי גרסאות, האחת עם מרילין הורן ופלאסידו דומינגו, והשנייה עם לוצ'יה פופ ואלן ואנזו.

תפקידים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפקיד קול צוות בכורה, 20 ביוני 1894
אניטה (La Navarraise) מצו סופרן אמה קלווה
אראקיל, סמל גדוד ביסקאיה טנור אלברט אלברס
גארידו בס פול פלאנשון
רמיג'יו, אביו של אראקיל בריטון צ'ארלס גיליברט
רמון, קפטן גדוד ביסקאיה טנור קלוד בונארד
Bustamente בריטון יוג'ין דופרישה
מקהלה: נשים באסקיות, קצינות, חיילים פצועים, איכרים, רופא, כומר

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוגניה בורציו בתור אניטה
מקום: ספרד
זמן: המלחמה הקרליסטית השנייה ב-1874.

נערה מרקע צנוע מנווארה, אניטה (הנווארית), מאוהבת בחייל, אראקיל. אביו של אראקיל, רמיג'יו, מוצא שאינה מתאימה לו ומתעקש שהיא תשלם סכום של אלפיים דורו כנדוניה, בידיעה שהיא לא תוכל לגייס את הכסף. כששמעה זאת, אניטה שרה שיר קינה בעוד המפקד גארידו שר על שנאתו כלפי מפקד האויב, זוקרגה (לאחר ששמע על מותו של חברו בידיו של זוקרגה). אניטה שומעת את גארידו, ומציעה לו להרוג את זוקרגה תמורת סכום של אלפיים דורו. גארידו, אף על פי שהוא זהיר וחשדן, נענה להצעה. גארידו שואל לשמה, אבל היא רק ממהרת ואמרה "אני רק 'הנערה מנווארה'." אניטה נראית הולכת למחנה האויב על ידי החייל, רמון. כשרמון שומע שאראקיל מחפש את אניטה, הוא (רמון) אומר לארקיל שהיא במחנה האויב. רמון מפרש זאת לא נכון, חושב שאניטה היא בעצם מרגלת, ואראקיל חושב שהיא נסעה לפגוש מאהב סודי במחנה האויב.

לאחר אינטרמצו תזמורתי, אניטה מצליחה להרוג את זוקרגה ומשיגה את גמולה, אך נדרשה להישבע שלא לספר לאף אחד. בדיוק אז, אראקיל מובא, לאחר שנפצע אנושות תוך כדי חיפוש אחר אניטה. הוא מתעמת עם אניטה שתחת שבועה שלא לספר לאף אחד, יכולה רק לומר "לא עשיתי שום דבר רע". כשהוא רואה את הכסף שקיבלה, הוא מאשים אותה בכך שהיא מכרה את עצמה, דבר שהיא מכחישה נחרצות. ואז רמיג'יו, רמון והרופא מופיעים במקום. פעמונים נשמעים מרחוק ואראקיל שואל את אביו מדוע הם מצלצלים. רמיג'יו מספר לו שזוקרגה נרצח. אראקיל מביט שוב באניטה, רק אז מבין את האמת; עם המילים האחרונות "מחיר הדם! כמה נורא!" הוא מת. אניטה מתמוטטת באימה, ומנסה להתאבד. בזמן חיפוש אחר נשק התאבדות, היא מוצאת פסל של מרים הבתולה. היא משתגעת עם מותו של אראקיל ומדברת כאילו הוא עדיין שם: "אראקיל! יש לי את הנדוניה... אנחנו חייבים ללכת... הכנסייה מלאה! האושר בהישג יד!" ואז, היא נופלת לצחוק פרוע חסר היגיון, כשהאופרה מסתיימת בכך שגארידו אומר "לה פולי! לה פולי!" ("שוטה, שוטה!").

הקלטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לילי ולני בתפקיד הראשי באופרה המלכותית השוודית ב-1906

המידע עבור ההקלטות הוא מאתר הדיסקוגרפיה של בריאן קאפון.[5]

  • 1963 – ז'נב מואיזן (אניטה), אלן ואנזו (אראקיל); ז'אק מארס (גארידו), לוסיאן לובאנו (רמיג'יו), מרסל וינירון (בוסטאמנטה), ג'וזף פיירון (רמון); מקהלה ותזמורת של Radio Television Française, בניצוחו של ז'אן קלוד הרטמן. הוקלט משידור רדיו מ-29 בנובמבר 1963; הוצא בשנת 2004 על Gala CD cat. לֹא. GL 100.747 (2 תקליטורים; כולל גם הקלטה מ-15 בדצמבר 1973 של Le jongleur de Notre-Dame).
  • 1975 – לוצ'יה פופ (אניטה), אלן ואנזו (אראקיל), וינצ'נזו סרדינרו (גארידו), ז'רארד סוזאיי (רמיג'יו), קלוד מלוני (בוסטמנטה), מישל סנצ'ל (רמון), קלוד מלוני (אומן סולד); התזמורת הסימפונית של לונדון, מקהלת האופרה של אמברוזיאן, בניצוחו של אנטוניו דה אלמיידה. הקלטת אולפן (מרץ 1975, לונדון) שהוצאה על LP 1 - Columbia M-33506 (ארצות הברית); CBS 76403 (בריטניה); CBS "Masterworks" DC 40134 (בריטניה).
  • 1975 – מרילין הורן (אניטה), פלאסידו דומינגו (אראקיל); שריל מילנס (גארידו), ניקולה זקריה (רמיג'יו), גבריאל בקייה (בוסטמנטה), ריילנד דייוויס (רמון), לסלי פיסון (Un soldat); התזמורת הסימפונית של לונדון, מקהלת האופרה של אמברוזיאן, בניצוחו של הנרי לואיס. הקלטת אולפן (יולי 1975, לונדון) שהוצאה ב-LP 1 – RCA Red Seal ARL1-1114 – 1 CD – RCA Red Seal 50167-2

הקלטה נוספת שלא הוזכרה במקור לעיל היא:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בת נווארה בוויקישיתוף
  • חוברת להקלטת אולפן 1975 בניצוחו של לואיס שהונפקה בשנת 1998 בתקליטור בשם BMG RCA 74321 50167-2.
  • מילנס, רודני (1992). " Navarraise, La " בסיידי 1992, כרך. 3, עמ' 563–564.
  • פאלמר אנדרו (2004). חוברת להקלטת שידור הרדיו משנת 1963 בניצוחו של הרטמן שהוצאה כחתול גאלה CD. לֹא. GL 100.747.
  • סיידי, סטנלי, עורך (1992). "מילון האופרה החדש גרוב" (4 כרכים). לונדון: מקמילן.
  • אפטון, ג'ורג', פ. בורובסקי, פליקס (1928). The Standard Opera Guide New York: Blue Ribbon Books. 499102428, באתר OCLC (באנגלית).
  • וולף, סטפן (1953). Un demi-siècle d'Opéra-Comique (1900–1950). פריז: אנדרה בון.2174128, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Milnes 1992.
  2. ^ La Navarraise 26 November 1894, באתר תיאטרון לה מונה
  3. ^ Wolff 1953, p. 126.
  4. ^ George Hall: "Thérèse/La Navarraise; Cristina, Regina di Svezia – review" The Guardian, 27 October 2013
  5. ^ La Navarraise by Jules Massenet at OPERADIS.HTM. Retrieved 10 August 2012.