גאלרו (בלטינית: Galero, נקרא גם Cappello romano; ברבים: גאלרי) הוא כובע נמוך ורחב שוליים שמשני צידיו משתלשלים גדילים, המשמש בעיקר בישופים בכנסייה הקתולית. בהרלדיקה כנסייתית הוא משמש כעיטור חשוב בסמלים של אנשי כמורה.
מקורו של הכובע הוא בכובעי הצליינים הנוצרים שלבשו אותו כדי להגן על עצמם מפגעי מזג האוויר. כחלק ממאבקו של האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי בפרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מינה האפיפיור 13 חשמנים חדשים במסגרת ועידה אקומנית שהתקיימה בליון. בעת מינוים הוא חבש לראשם גאלרי אדומים כנראה כדי לציין אותם כנבחריו במהלך הוועידה.[1] כהמשך למסורת זו היה נהוג שבעת מינוי חשמן, מעניק לו האפיפיור גאלרו אדום. מנהג זה נפסק לאחר ועידת הוותיקן השנייה והגאלרו הוחלף בכיפה. לאחר מותו של החשמן נהוג לתלות את הגאלרו מעל קברו עד שעצמותיו הופכות לאבק, דבר שמסמל כיצד חולפת כל תהילה ארצית.
אף על פי שחשמנים לא מקבלים רשמית גאלרו בעת מינויים, שמורה להם הזכות לחבוש אותו או לשמור אותו לעת מותם.[2]
אף על פי שהגאלרו נחבש רק על ידי חשמנים, בהרדליקה כנסייתית משתמשים בו בעלי כל הדרגות. דרגת בעל שלט האצולה קובעת את צבע הגאלרו שעל השלט וכן את מספר הגדילים שלו. הוא תופס את מקום הקסדה והציצה בשלט, כיוון שאין זה יאה שאיש דת יהיה לוחם. גאלרו של חשמן הוא אדום ובעל 30 גדילים, חמישה עשר מכל צד בחמש שורות. לפטריארך ולפרימוס גאלרו ירוק עם 30 גדילים שזורים בזהב. לארכיבישוף גאלרו ירוק בעל ארבע שורות של גדילים (ובסך הכל 20). לבישוף ירוק גם כן, עם שלוש שורות גדילים, לאב מנזר שחור עם שלוש שורות גדילים. לקאנון שחור עם שתי שורות ולכומר שחור עם גדיל אחד בכל צד (למרות שאין זה מצוי שיהיה לכומר שלט אצולה).
יוצאים מהכלל הם אנשי כמורה בסין שנמנעים מלחבוש כובע ירוק, כיוון שבסינית הכינוי למי שאשתו בגדה בו הוא "חובש כובע ירוק".[3] במקום, הם משתמשים בגאלרו סגול, שחור או כחול.
בנוסף, קיימים גאלרי סגולים, לבנים וורודים בצורות ושילובים שונים לבעלי תפקידים אחרים. מלבד בכנסייה הקתולית, מצוי השימוש בגאלרו גם בשלטי אצולה של בכירים בכנסיות אחרות.
עיצוב הגאלרו עצמו הוא חופשי מעבר לכללים האמורים, וניתן לראות הבדלים בצורת הכיפה ובגובהה וכן בצורת הגדילים. על פי כללי ההרדליקה הכנסייתית, שלטי אצולה של נשות כנסייה כגון כאלו שעומדות בראש מנזר, לא כוללים גאלרו כלל.