הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| ||
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
גבריאל לייצ'אנו (נולד ב-23 במאי 1942, ברומנית: Râmnicu Vâlcea) הוא פילוסוף רומני.[1]
לייצ'אנו נולד ב-23 במאי 1942 ברמניקו ולצ'ה; אביו, עבד בפיננסים, ואמו הייתה מורה למתמטיקה.
בילדותו התיישבה המשפחה בבוקרשט. הוא סיים את הפקולטה לפילוסופיה (1960-1965) ואת הפקולטה לשפות קלאסיות (1968-1973) מבוקרשט. ב-1976 קיבל את תואר הדוקטורט בפילוסופיה עם התזה הטראגית. "פנומנולוגיה של גבול והתעלות". לאחר מכן שימש כחוקר צעיר במכון לפילוסופיה. הוא החל ללמוד יחד עם אנדריי פלשו ב"בית ספר פלטיניש" (אתר נופש הררי שבו ביצע הפילוסוף קונסטנטין נויקה, באמצעות סמינרים פרטיים, יחד עם כמה תלמידים, את הפרויקט התרבותי של הסתגרות מעצבת בהתנדבות מול המציאות של המשטר הקומוניסטי) לייצ'אנו הושפע רבות מהמנטור שלו, קונסטנטין נויצה, במיוחד בזמן שהייה בעיר פלטיניש, פילוסוף רומני שנהג לקחת את תלמידיו וחסידיו היקרים ביותר לביתו הקטן בפלטיניש, שם היה מלמד אותם את מה שהם כינו לאחר מכן "לא שיעורי פילוסופיה, אלא חוויות רוחניות".
חסיד נוסף של נויצה שהוזמן לפלטיניש היה אנדריי פלשו, לייצ'אנו ופלשו עדיין חברים היום). לייצ'אנו מתייחס לזמנים אלו כ"אסכולת פלטיניש" והמונח החל להיות מקובל ושימוש נרחב בפילוסופיה הרומנית, כמו גם האירופית. בין השנים 1982-1984 היה בעל מלגה של קרן אלכסנדר פון הומבולדט
עיקר נושאי כתיבתו הם: ניכור, מקריות, חופש, אפוריה מוסר ומציאות. ניתן להגדיר את נושא חשיבתו כאקזיסטנציאליסטי ואגנוסטי ("בעיה אמיתית לא יכולה להתאים לידע אמיתי", ראה ספרו "דלת אסורה"). רעיונותיו הושפעו בעיקר מהאידיאליזם האפלטוני, קאנט, שלינג, הוסרל והאונטו-פנומנולוגיה של היידגר. בספרו אודות "הגבול", הוא מתווה פנומנולוגיה קיומית המוגדרת על ידי רעיון התעלות מעבר לקביעות הכלליות וההכרח ההיסטורי, אל עבר אחריות אינדיבידואלית המתקבלת באמצעות בחירה, עיצוב ונחישות.
גם בשנות ה-2000 והוא נותר דמות מיינסטרים בחיים הציבוריים האינטלקטואליים ברומניה, עם קשרים הדוקים עם אנדריי פלשו, מוניקה לובינסקו ווירג'יל אירונקה . [2] אחד המבקרים, גבריאל אנדרסקו, הציע שלייצ'אנו סייע לכאורה לקיצוניות בכך שאיפשר לבית ההוצאה שלו לערוך את יצירותיהם של דמויות רומניות בין-מלחמתיות (שנרדפו בזמן שלטון הקומוניזם) שאנדרסקו האשים בהיותן "אידיאולוגים של קיצוניות ימנית".[3]
לייצ'אנו הוא פרופסור בפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת בוקרשט מאז 1992. חבר מייסד של הקבוצה לדיאלוג חברתי (1990), נשיא איגוד המוציאים הרומנים לאור וחבר במועצה המדעית של New Europe College .
בין 1998 ל-2001, הוא היה חבר במועצה המנהלית של הטלוויזיה הלאומית הרומנית.
ספריו מתפרסמים כעת בברזיל בהוצאת Editora Monergismo. [4]
{{cite book}}
: (עזרה)
Notorietatea pe care au căpătat-o oamenii de presă și de carte din categoria autorilor citați face ca valorile democrației liberale moderne să se afle astăzi în defensivă. Cazul lui Gabriel Liiceanu, care a promovat prin editura sa voga naționaliștilor și a iraționaliștilor interbelici – ideologi ai extremismului de dreapta –, sau al lui Horia-R. Patapievici, autorul unei cărți pe cât de reacționară, pe atât de succes, arată rolul intelectualilor antiminoritari și antimulticulturaliști în pregătirea unei atmosfere propice curentelor extremiste.
{{cite book}}
: (עזרה)