הגליטאה (בלטינית: Gallitae; היו שבט גאלי ששכן בעמק העליון של נהר הבלאון (האלפים של פרובאנס עילית) בתקופת הברזל.
הם מוזכרים כ-Gallitae על ידי פליניוס הזקן (המאה ה-1 לספירה) ועל כתובת.[1][2]
נראה שהשם גליטאה מבוסס על השורש הקלטי gal(l), שפירושו 'כוח, יכולת', שניתן למצוא גם בשמות האתניים גאלי (גאלים) וגלאטאי (גלטים).[3][2]
בני הגליטאה חיו בעמק העליון של הנהר בלאון, בארץ שנקראה מאוחר יותר "איגר גלאדיוס" בימי הביניים המוקדמים (813–814 לספירה).[4] הטריטוריה שלהם הייתה ממוקמת צפונית לבודיונטיקי, מזרחית לסוגיונטי ולסבאגני, מערבית לאגואיטורי, דרומית לאדאנאטס.[5]
הם מוזכרים על ידי פליניוס הזקן כאחד מהשבטים האלפיניים שנכבשו על ידי רומא בשנים 15–16 לפני הספירה וששמו נחקק על הטרופאום אלפיום.[6]
*Pliny (1938). Natural History. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Rackham, H. Harvard University Press. ISBN 9780674993648.