הספינה הטרופה מאנטיקיתרה היא ספינה עתיקה שנמצאה ליד האי היווני הקטן אנטיקיתרה, מצפון לקצה המערבי של האי כרתים. טרופת הספינה כללה מלאי עשיר של פסלים מברונזה ומשיש, כלי יום-יום מחרס, כלי יוקרה מזכוכית, זהב וכסף. יוצא דופן ונדיר במיוחד הוא מנגנון מכני, עשוי תמסורות של גלגלי שיניים, צירים ומחוגים למיניהם. ממצאים מהספינה מוצגים במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה (Εθνικό Αρχαιολογικό Μουσείο) באתונה.
בשנת 1900 גילו שולי ספוגים יווניים את שברי הספינה ואת מטענה על קרקעית הים, בעומק של כ-40 מ'. דבר התגלית הובא לידיעת מחלקת העתיקות היוונית. בשנים 1900 ו-1901 נמשכו הצלילות לאתר את הספינה של שולי הספוגים בשיתוף הצי היווני ומשרד החינוך. בצלילות הועלו חפצים שונים נוספים.
בשנת 1976 חזרה למקום משלחת צוללנים ברשותו של ז'אק איב קוסטו והעלתה באמצעות צוללת הבתיסקף שלו פרטים נוספים. אין ספק כיום שלא כל מה ששקע הועלה. כך למשל רבים מפסלי האבן שהושחתו בקורוזיה של מי הים, נדחפו הצידה על ידי שולי הספוגים הבלתי מיומנים, בחשבם אותם לסלעים טבעיים, כדי להגיע אל פרטי הברונזה.
מטען הספינה הכיל תערובת של פרטי אמנות (בעיקר פסלים) וכלי יום-יום למיניהם. המחקר הארכאולוגי של כל אחד מן הפריטים קבע במידה רבה של דיוק את תיארוכו של כל פריט. תאריכי הפריטים משתרע על-פני טווח זמן ארוך למדי, מהמאה ה-4 ועד המאה ה-1 לפנה"ס. מכאן ברור כי בספינה נאספו פריטי אמנות הקדומים בהרבה למועד טביעתה. המטבע החדש ביותר שנמצא מתוארך לשנת 67 לפנה"ס ומציין את המועד המוקדם ביותר האפשרי לטביעת הספינה. הזמן שבו פעלה הספינה היה אפוא סופה של התקופה ההלניסטית וראשית התקופה הרומית באזור יוון (שלהי תקופת הרפובליקה ברומא).
הפסל המפורסם ביותר הוא זה המכונה 'הצעיר מאנטיקיתרה'. גובהו 1.94 מ' והוא מתאר צעיר עירום המושיט קדימה אל מול פניו את ידו הימנית, שאחזה חפץ עגול כלשהו, שלא השתמר. הפסל נדון רבות במחקר, והוצעו הצעות רבות לזהות את דמותו ואת האסכולה הפיסולית שיצרה אותו. אחת ההצעות מזהה בו את פאריס בנו של פריאמוס, מלך טרויה, המעניק את התפוח ליפה בנשים הלנה. יש הרואים בנאמר בספרו של פליניוס הזקן, תולדות הטבע[1], נקודת אחיזה לזהוי הפסל כאופרנור איש איסתמיה, כלומר מהמאה הרביעית לפנה"ס.
נמצא ראש של פילוסוף מזוקן. אחת ההצעות הייתה לזהותו עם הפילוסוף ביון איש בוריסתנס.
נמצאו שברי פסלים רבים מאוד בגודל אדם, ובהם רגלים נעולות סנדלים, זרועות (אחת מהן של מתאגרף עם רצועות עור כרוכות סביב אגרופו), וגם פסלי ברונזה קטנים, שנשתמרו בשלמותם.
נמצאו פרטי ברונזה רבים שהם חלקים מכלי יום-יום, כגון פרזולים של מיטות.
החפץ הנדיר והמפתיע ביותר התגלה זמן מה לאחר שהפריטים הובאו למוזיאון באתונה היה מנגנון אנטיקיתרה. במאי 1902 הבחין לראשונה הארכאולוג ואלריוס סטאיס כי גוש ברונזה הוא למעשה קבוצה של גלגלי שיניים ותמסורות שעברו קורוזיה והפכו לגוש חסר צורה. החל מחקר מתמשך והוצעו הצעות שונות למהות החפץ (כגון מחשב אנלוגי, כלי עזר לניווט דמוי אצטרולב, פלנטריום, וגם צירופים של מכשירים כאלה).
פסלי שיש רבים התגלו, אך השתמרותם לא טובה בגלל האפקט המאכל של הים והצמחייה הימית. לעיתים המעבר בין החלק השמור היטב לזה הבלוי הוא חד מאוד, ופסלי האדם והסוסים קיבלו על ידי כך חזות 'דמונית'. חלק מן הפסלים הם העתקים ידועים (למשל הרקלס מטיפוס פארנזה), אך בחלקם הם נראים כמקוריים (אפולו נשען על טריפוד, נער מתכופף וכדומה).
נמצאו כ-25 כלי זכוכית. כמות הכלים מעידה שהם היו חלק ממטען הספינה ולא לשימוש הצוות. כל הכלים הם כלי יוקרה יוצאי דופן. חלקם נשתמרו שלמים למרות טלטלות הים, הטביעה והחפירה שמשתה אותם. הכלים הם קעריות וגביעים שנוצרו ביציקה, עם עיטורים שהוספו בחריטה על ידי גלגל חריטה סובב. מיוחדת היא קבוצה של קעריות עשויות זכוכית פסיפס מילפיורי.
נמצא מגוון כלי חרס וביניהם קנקני אגירה בעלי שתי ידיות (אמפורות) שמקורם, יחד עם תוכנן, מרודוס, קוס ואפזוס. כלי שולחן קטנים רבים (פכים מן הטיפוס המכונה לגינוס), בקבוקים, כלי טרה סיגילטה אדומים, וכיוצא בזה. ראויה לציון העובדה שנמצאו רק כעשרה נרות חרס למאור, שכן זהו כלי חיוני לחיים על ספינה המשייטת בלילה בחושך מוחלט.
נמצאו שלושים ושישה מטבעות כסף (טטרדרכמות) וכארבעים מטבעות ברונזה, רובם שחוקים. מטבעות הכסף כולם מטיפוס אחד הנושא על פניו סל נצרים שמכסהו נפתח וממנו מגיחים נחשים, מטביעת פרגמון ואפסוס. המטבע המאוחר ביותר שנמצא הוא משנת 67 לפנה"ס.
פריטים ספורים, בעיקר עגילים, עשויים זהב משובצים אבני חן.
הספינה נבנתה מקורות עץ הבוקיצה (Ulmus), שחוברו בשיטת הסין והשקע. נמשו פרטי ברונזה ועופרת ובהם מסמרים, לוחות ציפוי, משקולות למדידת עומק, וכיוצא בזה.
דומה שהספינה הייתה טעונה בפרטי אמנות ופרטי יוקרה שנאספו מערי החוף היוני (מערב טורקיה של ימינו) ומאיי יוון, במטרה להביאם לערים הרומיות שבאיטליה. שם נועדו לספק את התיאבון ההולך וגובר של רומאים בעלי אמצעים ליצירות אומנות יווניים, לאבני חן, ולשאר פרטי יוקרה. חוקרים העלו אפשרות שייתכן והספינה העבירה אוצרות לרומא כדי להיות חלק ממצעד ניצחון שערך יוליוס קיסר.[2]