הפאונה של האורסטן (Orsten Fauna) הם אורגניזמים מאובנים שהשתמרו בצורה יוצאת דופן באנתרקוניט, סוג של אבן גיר ביטומנית בגוון שחור עד אפור הקרוי בשוודית אורסטן, ונתגלו בלאגרשטטן בדרום שוודיה. המאובנים מתוארכים משלהי השלב השלישי של הקמבריון (סביב 514 למ"ש), תחילת השלב הרביעי[1] ועד הפורונגיאן (Furongian, שלהי הקמבריון עד 485 למ"ש), בייחוד בקינקולה (Kinnekulle) ועל האי אלנד, כולם בשוודיה.
האתר הראשוני נתגלה ב-1975 על ידי הפלאונטולוג הגרמני קלאוס מילר (Klaus Müller) ועוזריו בווסטריטלנד (Västergötland) בדרום שוודיה, משמר באופן יוצא דופן אורגניזמים בעלי גוף רך, ואת הפגיות שלהם, שנשמרו בשלושה ממדים, מבלי שנדחסו. האורגניזמים התאבנו בזרחות ובסיליקטים, ולכן הקוטיקולה הכיטינית העדינה, והחלקים הרכים אינם מושפעים מחומצות הפעולות על נודולות אבן הגיר שבתוכן שרדו המאובנים. החומצות ממיסות את אבן הגיר, וחושפות את המיקרו מאובנים בתהליך שחזור המכונה "צריבת חומצה". על מנת לחלץ את המאובנים המיסו בחומצה יותר מטון וחצי של אבן הגיר אורסטן במעבדה מיוחדת בבון, שעברה אחר-כך לאולם. את השארית סורקים במיקרוסקופ אלקטרונים.[2]
הפאונה של האורסטן קידמה את ההבנה של הפילוגנטיקה של בעלי החיים והאבולוציה, בייחוד בקרב פרוקי-הרגליים, בחלקו תודות לשימור הייחודי של הפגיות. אתרי האורסטן חושפים מאובנים של בעלי החיים קטנים העתיקים ביותר שחיו על קרקעית הים. בפעם הראשונה התגלו מאובנים של דובוני מים, וכנראה תולעים חופשית מתת-מחלקת ה-Pentastomida.[א]
השכבות מהקמבריון כוללות פצלים של אלום בנודולות אבן גיר (תצורת פצלי אלום), שמשערים כי הם תוצרים של בית גידול עני בחמצן[ב] של קרקעית הים של מדף יבשת בעומקים שבין 50 ל-100 מטרים.[2] הקרקעית הייתה עשירה בבלית אורגנית, שיצרה אזור בוצי רך עם הפתתה (Flocculation) בשכבת פני השטח.
מאובנים נוספים של בעלי חיים באורסטן נתגלו בנבדה, מזרח קנדה, אנגליה, פולין, סיביר, הרפובליקה העממית של סין והטריטוריה הצפונית של אוסטרליה.[3]
{{cite web}}
: (עזרה)