הקרב השני על האן
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 16 באפריל 1917 – 9 במאי 1917 (24 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אן, צרפת | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
49°24′N 3°36′E / 49.4°N 3.6°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
הקרב השני על האן (בצרפתית:La bataille du Chemin des Dames או Seconde bataille de l'Aisne) היה מתקפה גדולה של צבא צרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה. רובר ניוול, המפקד בפועל על צבא צרפת, הגה את תוכנית ההתקפה בדצמבר 1916 לאחר שהחליף את ז'וזף ז'ופר בתפקידו עקב התבוסות של זה האחרון. מטרת המתקפה הייתה בראש ובראשונה להבטיח שליטה צרפתית ברכס קטן של הרים בשם שמן דה דאם (צרפתית: Chemin des Dames, "דרך הגברות" בתרגום חופשי) באורך של 80 ק"מ שבו היו מערות מסתור לחיילים הגרמנים מפני הארטילריה הצרפתית.
הקרב נפסק כעבור מספר שבועות מועט היות שהמתקפה הצרפתית נחלה כישלון חרוץ. רכס ההרים נשאר בשליטה גרמנית. חמישה חודשים לאחר תום הקרבות פתחו הצרפתים במתקפה קטנה במהלכה הצליחו לכבוש מידי הגרמנים עיירה קטנה ואת רכס שמן דה דאם (ראו ההשתלטות הצרפתית על לה מלמזון) .
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהחליף את קודמו בתפקיד, ניבל טען שהסתערות גדולה על הקווים הגרמנים תביא לניצחון צרפתי מהיר בתוך 48 שעות. הוא האמין שהגרמנים עדיין לא סיימו לארגן מחדש את קווי ההגנה שלהם לאחר קרב ורדן והקרב על הסום ולכן מתקפה צרפתית בתמיכה בריטית תוביל לפריצת דרך בחזית.
רבים התנגדו למהלך כזה, בראשם שר המלחמה הצרפתי, ראש צבא צרפת אנרי פיליפ פטן ועוד. ניבל איים לפרוש מהתפקיד אם המתקפה לא תצא לפועל וממשלת צרפת מצאה עצמה במלכוד - מצד אחד ניבל לא הפסיד בשום קרב עד לאותו הזמן, והוא נהנה מתמיכה רחבה של ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג'. מצד השני למתקפה קמו התנגדויות רבות. לבסוף החליט ראש ממשלת צרפת אריסטיד בריאן לתמוך בניבל. כתוצאה מכך הודיע שר המלחמה הצרפתי על התפטרותו.
המבצע רחב ההיקף כלל כ-1.2 מיליון חיילים וכ-7,000 תותחים שהיו מפוזרים בין רואה לריימס. מטרתו העיקרית כאמור הייתה לפרוץ את הקווים הגרמנים שבסמוך לנהר אן שנמצא במחוז אן שבצרפת.
התוכנית, שהתגבשה החל מדצמבר 1916, לקתה בדחיות ואינפורמציה שגויה. כתוצאה מכך באפריל 1917 (עת תחילת המתקפה) הגרמנים ידעו את תוכניות ההתקפה של הצרפתים והספיקו להיערך בהתאם. בנוסף, נסיגתם של הגרמנים לקו הינדנבורג גרמה לאובדן היתרון הטקטי הצרפתי.
למרות איבוד היתרונות הטקטיים הצרפתים, המעבר לשטח לא מוכר, הביצורים הגרמנים והחוסר במודיעין, הורה לבסוף ניבל לפתוח במתקפה.
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 באפריל 1917 לאחר שבוע של התקפות בריטיות במהלך קרב אראס, תקפו 19 אוגדות צרפתיות (מהארמיות החמישית והשישית) את הקו הגרמני לאורך 80 ק"מ. כמות נכבדת של אש ארטילרית צרפתית כוונה אל עבר הקווים הגרמנים, אך החיילים הסתתרו במערות הרבות שברכס ההרים ולכן לא נפגעו. לרעת הצרפתים, הגרמנים התכוננו להתקפה בצורה הטובה ביותר שהיה ביכולתם - היו ברשותם 100 מקלעים חדשים שנפרשו כל קילומטר לערך. כמו כן לגרמנים היה גם את יתרון הגובה היות שהצרפתים התקיפו מהעמק בו עבר נהר אן. אחד היתרונות המעטים שהיה לצרפתים הוא השימוש בטנקים - כמות לא קטנה של טנקים מסוג סן שאמון השתתפו בהתקפה. עם זאת, ההישג אותו הצליחו להשיג הטנקים היה מזערי. בסופו של יום הקרב הראשון, כ-40,000 צרפתים נפצעו או נהרגו. בנוסף איבדה צרפת כ-150 טנקים.
ביום השני לקרב, הארמייה הרביעית הצרפתית פתחה בהתקפה על האזור המזרחי של הריימס ליד הכפר מורונבילרס מזרחית לריימס. מתקפה זו כשלה גם היא היות שהארמייה השביעית הגרמנית בפיקודו של מקס פון בהן הייתה מוכנה היטב לצרפתים.
ב-21 באפריל 1917, הורה ניוול לארמייה העשירית לתקוף במרחב שבין הארמייה החמישית לשישית, אך גם התקפות הארמייה העשירית כשלו עקב התקפות נגד גרמניות.
ניבל המשיך להורות על התקפות קטנות עד ל-25 באפריל 1917. התקפות אלו נכשלו כאשר ברוב המקרים השטח שכבשו הצרפתים נכבש חזרה על ידי הגרמנים מספר ימים לאחר מכן. ב-5 במאי 1917 היו בשליטת צרפת עיירה קטנה בשם קרואן ורצועת הרים באורך 4 ק"מ.
על אף שנראה כי ההתקפות הקטנות היו כישלון, למעשה הן השיגו יותר מאשר הצליחו להשיג המתקפות הגדולות.
לאחר הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שהמתקפות נתפסו ככישלון חרוץ, מדינות ההסכמה הצליחו להעביר לשליטתם שטח של 7 ק"מ (הישג לא רע יחסית לשאר הקרבות בחזית המערבית). בנוסף לזאת, הצבא הגרמני ספג פגיעה במורל על אף ניצחונו. בצבא הצרפתי מספר הנפגעים היה גבוה במיוחד - כ-20% מכלל הצבא (נכון ל-10 במאי) בעוד מספר אוגדות סבלו אף יותר מ-60% נפגעים.
ב-3 במאי האוגדה הצרפתית השנייה סרבה לצאת להתקפה ובכך פתחה במרד בצבא הצרפתי. המרד המשיך להתפשט ובכך נגמרה המתקפה של ניבל ב-9 במאי 1917 באופן סופי.
בעוד שהאבדות בקרב הגרמנים עמדו על 40,000 חיילים, לצרפתים היו כ-118,000 נפגעים. כמות גדולה זו, ביחד עם שרשרת האירועים הטרגיים גרמו לתדהמה בציבור ובממשל הצרפתי. ב-16 במאי רובר ניוול שהיה האחראי על המתקפה הועבר מתפקידו אל החזית הצפון אפריקנית. מחליפו היה אנרי פיליפ פטן שנחשב לזהיר יותר ולא לוקח סיכונים (כמו לצאת למתקפות רחבות היקף). הצרפתים היו במגננה בחודשים שלאחר הקרב על מנת להחזיר לחיילים את הביטחון והמורל ולהימנע ממספר אבדות גדול כמו בקרב על האן.
המפקד הגרמני במתקפה, מקס פון בהן, קיבל את העיטור הכבוד פור לה מריט (העיטור הגבוה ביותר באותה עת) על "שהוכיח מנהיגות יוצאת דופן במהלך מתקפת ניבל ב-1917"[1].
השתלטות הצרפתים על לה מלמזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמישה חודשים לאחר תום הקרבות באן, ביצעו הצרפתים, בפיקודו של פטן, התקפה נוספת ב-24 באוקטובר 1917 ליד העיירה לה מלמזון. כמות מאסיבית של חיילים הנתמכים על ידי ארטילריה מדויקת וטנקים קלים יצאה לכבוש את העיירה לה מלמזון. המגנים הגרמנים שהופתעו מהמתקפה הצרפתית נסוגו לאחור.
על אף שהניצחון באוקטובר לא פיצה על הכישלון הצורב באפריל ובמאי, הניצחון נתן אישור מעשי לאסטרטגית קרב חדשה שכללה שימוש באמצעים מודרניים (ארטילריה, טנקים) הממוקדים אל עבר שטח קטן בחזית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
