זמירות ופיוטים לשבת הם טקסטים פיוטיים ששרים במהלך סעודות שבת, ובעדות ספרד גם בבית הכנסת לפני תחילת התפילה ולעיתים במהלכה. ברובם חוברו הזמירות והפיוטים בין המאות ה-14 וה-17, אם כי פיוטים רבים חוברו גם לאחר מכן, ועד ימינו.
הנושאים העיקריים בזמירות הם הלל ושבח לאל שנתן יום מנוחה, ותיאור גדלות השבת ומעלתה. בכמה מהזמירות למוצאי שבת מוזכר אליהו הנביא, שעל פי המסורת יושב במוצאי שבת תחת עץ החיים ומונה את זכויותיהם של ישראל, כתיקון על קטרוגו בזמן שהיה עלי אדמות. בחלק מהזמירות חתומים באקרוסטיכון שמות מחבריהם במילים הראשונות של כל בית או שורה.
מה ידידות: - שם המחבר, מנחם, מופיע באקרוסטיכון של בתי השיר (מלבד הבית החמישי), פיוט המושר בכל קהילות אשכנז בסעודת ליל שבת, נדפס לראשונה בקושטנדינה בספר 'זמירות ושירות ותשבחות'
ברוך ה' יום יום: מאת רבי שמעון בן יצחק הנקרא רבי שמעון הגדול, מושר בקהילות האשכנזים והחסידים ביום השבת בסעודת שבת, בקהילות החסידים נוהגים לחלק את הזמר לשניים: חלקו הראשון – עד "אמונים נוצר" – מושר בסעודת יום השבת, וחלקו השני – מ"יצווה צור חסדו" עד תומו – מושר בסעודה שלישית
כי אשמרה שבת: מאת רבי אברהם אבן עזרא, אחד מפיוטי השבת הנפוצים והידועים ביותר ומושר בכל 3 סעודות שבת, ומושר על ידי כל הקהילות בשינויי נוסח קלים[5] בקהילות האשכנזיות נוהגים לשיר את הפיוט אחרי הסעודה השנייה, בסעודות יום השבת בבוקר
ברבות השנים, ניצלו מחברים רבים את הפופולריות של הזמירונים וספרי הפיוטים, כדי להפיץ את חידושיהם ופירושיהם. כך התפתחה ספרות ענפה של מהדורות רבות של זמירות שבת, עם הוספות כמו פרקי לימוד ייחודיים לזמני סעודות השבת, פנינים והוספות, ואף פיוטים עצמאיים מחודשים לשבתות ומועדים.