חוב משקי הבית

חוב משקי בית הוא החוב המשולב של כל משקי הבית, הכולל חובות צרכניים ומשכנתאות. עלייה משמעותית בגובה החוב הזה, עולה בקנה אחד עם משברים כלכליים חמורים והייתה גורם למשברים הכלכליים בארצות הברית ובעקבותיו באירופה בשנים 2007–2012. חוב משקי בית משפיע גם על האטה בצמיחה הכלכלית במשק. יש כלכלנים שטענו שהורדת חוב זה חיונית להתאוששות כלכלית בארצות הברית ובמדינות נבחרות בגוש האירו.[1][2][3]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגדיר חוב משקי הבית על בסיס אילו סוגי חוב נכללים בו. סוגי החוב הנפוצים כוללים משכנתאות לדיור, הלוואות להון עצמי, הלוואות רכב, הלוואות לסטודנטים וכרטיסי אשראי. ניתן למדוד את חוב משקי הבית גם ביחס למדדי הכנסה שונים (למשל, הכנסה לפני מס והכנסה פנויה) או ביחס לגודל המשק (תוצר מקומי גולמי).

דרך נוספת למדוד את נטל החוב גם במונחים של גובה הריבית שהוא מייצר ביחס להכנסה של הלווה. לדוגמה, הפדרל ריזרב האמריקאי מודד את היחס בין תשלומי החוב להכנסה אישית פנויה. תשלומי החוב מורכבים מאומדן התשלומים על משכנתאות וחוב צרכני. הפדר ריזרב מודד גם את "יחס ההתחייבויות הפיננסיות" (FOR), המוסיף לשכלול גם תשלומים על השכרת רכב, תשלומי שכירות, ביטוח מבני מגורים ותשלומי ארנונה ועוד.[4]

קרן המטבע העולמית מזהה יחס חוב משקי בית לתל"ג בשיעור 65%, כנורה אדומה.[5]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-70 של המאה הקודמת, האפשרות לקבל הלוואות ואשראי התרחב בעולם. טכנולוגיית כרטיסי האשראי הקלה את האפשרות לתשלום דחוי; כן, ההסדרה מחודשת של השווקים הפיננסיים בשנות ה-80 וה-90, הפכו את השימוש של צרכנים באשראי לקל וזמין. הקלות והזמינות של שימוש באשראי הביאו לעלייה עקבית ברמת החוב של משקי הבית.

עד לשבר הכלכלי ב-2008, חוב משקי בית נתפס על ידי מרבית ההוגים והמוסדות הציבוריים כעניין פרטי ולא ציבורי. החוב של צרכניים פרטיים נתפס כאחד הגורמים המובילים למשבר, לא רק בגלל שהם לא הצליחו להחזיר את חובותיהם, אלא גם בגלל שפעילות כלכלית התמקדה בהחזרת חובות קיימים, ובכך צמצמה את הצמיחה. סוציולוגים וכלכלנים פוליטיים החלו לחקור את הקשר בין אשראי לשירותי רווחה. היו ששיערו שיש יחסי תמורה בין שירותי רווחה לחוב משקי הבית. תאוריית הרווחה-חוב (The welfare-debt tradeoff theory) טוענת שבמדינות עם מדיניות רווחה נדיבה יותר אנשים לא צריכים ללוות כסף, בעוד שעם מדיניות רווחה פחות נדיבה, אזרחים נוטים ללוות כדי להתמודד עם צורכי החיים. חוקרים אחרים טוענים כי אין הלימה מלאה בין מדיניות רווחה לאחוז חוב משק הבית מהתל"ג ומצביעים על חלוקת משאבי רוווחה לפי קבוצות גיל כקשורה לחוב משקי הבית.[6]

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 הבנקים המרכזיים הורידו את הריבית לרמה כמעט אפסית. כתוצאה מכך, הכסף הזול מהבנקים המרכזיים התגלגל לצרכנים ועודד אותם לקחת הלוואות. הלוואות הובילו להגדלת הצריכה ופגעו בתוספת ההכנסה.[7]

במאה ה-20, ההוצאות על מוצרים בני קיימא עלו משמעותית. החוב של משקי הבית עלה ככל שרמת החיים עלתה, והזדמנויות הרכישה שעמדו לפני צרכנים התרחבו מאוד. אלה כללו מוצרי צריכה ארוכי טווח (כגון ריהוט או תכשיטים) מוצרי אלקטרוניקה, חשמל וכלי רכב. אלו נרכשו באשראי. אשראי קל מסית מחסכון להוצאות.

סטיסטיקה עולמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב מדינות ה-OECD, רוב החוב של משקי הבית משכנתאות, ששכיחותן משתנה בין מדינות, בין 60% ל-90% מסך החוב של משקי הבית.[6] במדינות סקנדינביה, חוב של משקי הבית מורכב ברובו ממשכנתאות, והשימוש באשראי צרכני נמוך במיוחד.[8]

חוב משקי בית במדינות נבחרות בשנת 2022

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוז חוב משקי הבית מהתל"ג[9]:

קנדהקנדה קנדה 102%
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 74%
ברזילברזיל ברזיל 35%
יפןיפן יפן 68%
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 112%
תאילנדתאילנד תאילנד 87%
הודוהודו הודו 35%
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין 61%
רוסיהרוסיה רוסיה 21%
דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה 35%
מרוקומרוקו מרוקו 26%
שוודיהשוודיה שוודיה 88%
איטליהאיטליה איטליה 42%
צרפתצרפת צרפת 66%
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 88%

חוב משקי הבית בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 עמד שעור החוב של משקי הבית בישראל על 38% מהתמ"ג.[10] ב-2017, שעור החוב של משקי הבית בישראל עלה ל־42%, שהם כ-530 מיליארד שקלים.[11] ב-2022 עלה החוב לכמעט 50% מהתמ"ג[10] ונאמד ב-747 מיליארד שקל בסוף הרבעון השני של השנה.[12]

ב-2017, בעשירון התחתון אחוז החייבים עומד על 18% בלבד (לעומת 56% בעשירון העליון) אך בעלי החוב בעשירון התחתון חייבים סכומים ששווים בממוצע להכנסה שנתית של שמונה שנים. לעומת זאת, בשאר העשירונים שיעור החוב הממוצע נע בין הכנסה שנתית של שנה לשתיים של שכר ממוצע באותם עשירונים. כן, בעשירון התחתון אחוז החייבים מעל גיל 54 עומד על 35% ואילו בעשירון העליון רק על 22%.[11]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ NYT-Paul Krugman-Block those Metaphors-December 2010
  2. ^ IMF-Report Extract Chapter 3 – April 2012
  3. ^ Mian, Atif and, Sufi, Amir (2014). House of Debt. University of Chicago. ISBN 978-0-226-08194-6.
  4. ^ U.S. Federal Reserve-Household Debt Service and Financial Obligations Ratios
  5. ^ עמירם ברקת, ‏בשקט בשקט: חובות משקי-הבית בעולם חוזרים לעלות, באתר גלובס, 20 בפברואר 2018
  6. ^ 1 2 Martino Comelli, The impact of welfare on household debt, Sociological Spectrum 41, 2021-03-04, עמ' 154–176 doi: 10.1080/02732173.2021.1875088
  7. ^ דפנה כהנא, צעירים בחובות: סקירת ספרות, ‏ינואר 2020
  8. ^ Martino Comelli, Why northern Europe is so indebted, The Loop, ‏2021-02-26 (באנגלית בריטית)
  9. ^ https://www.imf.org/external/datamapper/HH_LS@GDD/CAN/GBR/USA/DEU/ITA/FRA/JPN/VNM, www.imf.org
  10. ^ 1 2 שלמה טייטלבאום, בדרך לשיא היסטורי: עלייה עקבית בחובות משקי הבית בישראל, באתר כלכליסט, 14 באוגוסט 2022
  11. ^ 1 2 לביב שאמי, החוב של משקי בית בישראל, באתר מרכז טאוב, ‏פברואר 2019
  12. ^ בר לביא, ‏עלייה בשיעור משקי בית בישראל שמתקשים לסגור את החודש, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2022