חנמאל המצרי היה כהן גדול בתקופת בית שני הנזכר במשנה כמי שעשה פרה אדומה. על פי רוב דעות החוקרים, חנמאל המצרי הוא חננאל הבבלי המופיע בכתבי יוסף בן מתתיהו.
חנמאל המצרי נזכר במשנה פעם אחת, ברשימת הכהנים הגדולים ששרפו פרה אדומה: ”וחכמים אומרים, שבע מעזרא ואילך. ומי עשאן, שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים, אליהועיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת”.[1]
יקותיאל יהודה גרינוולד טען שיש לתארך את חנמאל המצרי על פי סדר הכהנים במשנה אחרי אליהועיני בן הקוף.[2] אם מזהים את אליהועיני בן הקוף עם אליהועיני בן קנתירא שמונה על פי יוסף בן מתתיהו בסוף ימי אגריפס הראשון, כלומר בשנת 44 לספירה,[3] אזי חנמאל המצרי צריך להיות מאוחר יותר. אולם היו שזיהו את אליהועיני עם תקופות מוקדמות יותר, בימי אלכסנדר ינאי או אחריו. כמו כן, היו שטענו שהמשנה לא בהכרח מסודרת לפי הסדר. כנגד הטענה שחנמאל המצרי היה אחרי זמן אגריפס הראשון נטען שאין הגיון לעשות שלוש פרות אדומות בתקופה כה קצרה.
בקרב החוקרים מקובל לזהות את חנמאל המצרי עם "חננאל הבבלי",[4] הנזכר בחיבורו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים", כמי שמונה על ידי המלך הורדוס לכהן גדול במקום מתתיהו אנטיגונוס השני החשמונאי. יוסף מספר שהורדוס נזהר "מלמנות איש מן הנכבדים לכוהן גדול", ולכן בחר את חננאל, יהודי התפוצות, "כוהן מן הפחותים". אולם יוסף מספר דברים סותרים על מעמדה החברתי של משפחתו של חננאל, שכן בעוד שבאזכור הראשון נאמר שייחוסו היה נחות,[5] בהמשך יוסף מביא מסורת כי חננאל היה צאצא למשפחת כהנים גדולים בימי בית המקדש הראשון.[6] יש מפקפקים במסורת זו, המייחסת אותו למשפחת כהנים גדולים, אולם לדעת אברהם שליט ייתכן שמשפחתו של חננאל הייתה בכל זאת בעלת ייחוס עתיק, ומציג השערה אפשרית שהוא התייחס על חנמאל בן שלום דודו של ירמיהו, שמכר לנביא את שדהו בענתות, שהייתה עיר כהנים והוא עצמו היה כהן, וייתכן אם כך, שהוגלה לבבל אחרי כיבוש ירושלים, או שירד למצרים יחד עם יוחנן בן קרח, והדבר מסביר את המסורת הכפולה על מוצאו של הכהן הגדול בתקופת הורדוס.[7]
את הסתירה בין הכינוי "הבבלי" אצל יוסף בן מתתיהו ל"המצרי" במשנה, מיישבים יצחק אייזיק הלוי ופרופ' יוסף קלוזנר בכך שחנמאל היה ממשפחה בבלית שגרה במצרים.[8][9] הרב יצחק אייזיק הלוי מעלה את הסברה שחנמאל המצרי סייע להורדוס בעת שהיה זקוק לכסף כדי לקבל מינוי ברומא. בכך הוא מסביר מצד אחד את העובדה שהורדוס שנזקק לכסף ולא קבלו ממלך הערביים השיג את הכסף הנדרש לו לאחר הגיעו לאלכסנדריה ומצד שני את אהבתו לחננאל הבבלי ומחויבותו אליו למנותו לכהן גדול.[10]
לפי חישובו של אברהם שליט, מינויו של חננאל לכהן גדול חל לפני חודש אוקטובר או בתחילתו, בשנת 37 לפנה"ס.[11] לפי יוסף בן מתתיהו, חננאל הבבלי הודח ממשרתו לזמן קצר על ידי הורדוס, בלחץ אשתו מרים החשמונאית, וחמותו אלכסנדרה אשר לא ראו בעין יפה את הדחת השושלת החשמונאית מהכהונה הגדולה, ואריסטובולוס השלישי מונה לתפקיד. לפי חישובו של שליט, החלטה זו של הורדוס חלה בסוף שנת 37 לפנה"ס או בתחילת שנת 36 לפנה"ס.[11] יוסף בן מתתיהו כותב שנטילת מישרת הכבוד של הכהן הגדול מאדם שקיבל אותה, התרחשה רק פעמיים קודם לכן, כאשר אנטיוכוס הרביעי נטל אותה מיאסון, וכאשר אריסטובולוס השני נטל אותה מאחיו הורקנוס השני.[12] לאחר שאריסטובולוס השלישי נרצח על ידי אנשי הורדוס, השיב הורדוס את חננאל למשרת הכהונה הגדולה.[13]