חננאל ניפי
| לידה |
1760 ה'תק"כ פרארה, ממלכת הבסבורג |
|---|---|
| פטירה |
18 בינואר 1836 (בגיל 76 בערך) כ"ח בטבת תקצ"ו צינטו  |
| כינוי | החכם ח"ן |
| מדינה | ממלכת הבסבורג, הרפובליקה האיטלקית, ממלכת איטליה |
| מקום פעילות | הקיסרות הצרפתית הראשונה, איטליה |
| תקופת הפעילות |
? – 18 בינואר 1836 |
| השתייכות | יהדות איטליה |
| תחומי עיסוק | פוסק, דיין, דרשן |
| רבותיו | רבי שלמה למפרונטי, רבי יעקב משה עייאש |
| תלמידיו | רבי יששכר יחזקאל ריגייו, רבי יצחק שמואל פינצי, רבי אברהם מיכאל קארפניטי |
| חיבוריו | זכר צדיקים לברכה, לוית חן |
| תפקידים נוספים | חבר הסנהדרין של פריז |
  | |
רבי חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי[1] (כונה החכם ח"ן; באיטלקית: Graziadio Nepi; ה'תק"כ, 1759 – כ"ח בטבת ה'תקצ"ו, 18 בינואר 1836)[2] היה מרבני איטליה, רבה של צ'נטו, פוסק הלכה וחבר הסנהדרין של פריז.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בפרארה לשמואל חנניה ניפי. תחילה למד בפרארה אצל רב העיר רבי שלמה למפרונטי, בנו של רבי יצחק למפרונטי לאחר פטירת רבי שלמה בכ"ז בסיוון ה'תקמ"ב, המשיך ללמוד אצל רבי משה כהן ורבי שמואל ידידיה, מרבני העיר. בין השנים ה'תקמ"ד–ה'תקנ"ו למד בישיבתו של רבי יעקב משה עייאש, שהגיע באותה עת כשד"ר מירושלים והקים ישיבה בפרארה.
בשנים הבאות עסק בלימוד תורה לתלמידים בבתי מדרש שונים בפרארה. כן התפרסם בתקופה זו כדרשן. עם כינון הסנהדרין של פריז בידי נפוליאון, הוזמן להשתתף כאחד מחבריה ונסע לשם כך לפריז למשך כשנה.
בניסן ה'תקס"ז (1807) שב לפרארה, והמשיך לשמש דרשן ומלמד תורה. רבים מתלמידיו בפרארה כיהנו אחר כך כרבנים בקהילות איטליה, ביניהם רבי יששכר יחזקאל ריגייו. בשנת ה'תקע"א מונה לאחד מדייני הקהילה. נודע בפרישותו וסגפנותו, בפרט בימי השובבי"ם. כדרך ענווה, נהג לחתום על תשובותיו במילים "לא ליודעים ח"ן", הרומזות לשמו ומבוססות על מגילת קהלת, פרק ט', פסוק י"א.
באלול ה'תקפ"ב (1822) התמנה לכהן כמרא דאתרא בצ'נטו הסמוכה לפרארה, ושם כיהן כרב העיר עד פטירתו. ממשיכו ברבנות צ'נטו היה אחיינו וחתנו – שגם היה תלמידו וקבל ממנו סמיכה לרבנות[3] – רבי אברהם מיכאל קארפניטי.
מדעותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בעת מינויו לסנהדרין הוא פנה לרבי יוסף דוד זינצהיים, בשאלה האם לצירי האספה הנדרשים להפגש עם נציגי השלטונות מותר להתגלח בחול המועד. ר"ח ניפי עצמו כתב כי אם הגילוח נדרש לצורך הליכה אל השלטונות ולטובת עם ישראל, ניתן להתיר, אך לשאר צירי האספה אין להתיר לכתחילה, אך גם אין למחות במתגלחים. רי"ד זינצהיים הסכים לפסקו הראשון, אך סבר שלשאר צירי האספה אסור להתגלח ויש לקנוס אותם על כך, אם כי אין לגזור עליהם נידוי.[4]
- בתשובה לרבה של קהילת ונציה התיר לחזן להתפלל בליווי מקהלה.[5]
- בספרו הביע דעה חיובית על הספר מאור עיניים לעזריה די רוסי, על אף החרם שהוטל עליו בשעתו, וסבר שאין בו אפיקורסות. לדעתו החרם על הספר הוטל רק מחשש שהספר יגיע לידי תלמיד שאינו הגון.[6]
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיבר ספר שו"ת בן שישה כרכים בשם "לוית חן", אך הספר לא הודפס ונותר בכתב יד.
| ” | בקבר השני מזאת השורה, נטמן גוף אנוש צבי תפארה, פאר הדור ארי שבחבורה, פסקן דרשן מפרש סתרי תורה, רב במקרא במשנה ובגמרה, חסיד ענו רועה הצאן כשורה, וימאן מאון שום שם לעטרה, כי אם בשם הזקן יהיה נקרא, חנניאל רפאל חי מלא אורה, ממשפחת ניפי המעטירה, ותעלה נשמתו בטהרה בכ"ה טבת שנת הקצו"ת ליצירה | “ |
– נוסח מצבתו | ||
חיבורו שנדפס הוא "זכר צדיקים לברכה".[7] הספר כתוב במתכונת הספר "שם הגדולים" מאת החיד"א, ונועד להשלים את תולדותיהם של רבני איטליה לדורותיהם, שרבים מהם לא נכללו בספרו של החיד"א. את החיבור הזה חיבר כטיוטות שכתב לעצמו במשך שנות הוראתו בפרארה. משום כך, הוא לא נערך כראוי, וחסרו בו חכמים ופרטים רבים. נעשה ניסיון להדפסת הספר בידי חתנו, ר' אברהם מיכאל קארפניטי, אך הוא לא יצא לפועל. בשלב נוסף, עבר החיבור עריכה בידי תלמידו של ר"ח, רבי יצחק שמואל פינצי, שהוסיף לו מספר ערכים. רבי מרדכי שמואל גירונדי השתמש בו כבסיס לחיבורו שלו "תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה", ומשום כך הדפיס את שני החיבורים זה לצד זה. לשם כך, הוא ערך מחדש את ספרו של ר"ח ניפי.[8]
בכתב ידו נשארו גם דרשות, תפילות, ותשובות בנושאים שונים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמעון ואנונו, רבי חננאל ב"ר שמואל ניפי, אנציקלופדיה לחכמי איטליה, ירושלים תשע"ח, עמ' 186–187, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- הרב יוסף חיים ירא, לקוטים מכתבי הרב חננאל ניפי, זיכרון לאברהם אליהו, פטרבורג תרס"ט, עמ' 470–483, באתר היברובוקס.
- יעקב שמואל שפיגל, "תשובת ר' חננאל ניפי בעניין מי שאינו יכול לצום ביוה"כ, האם יכול לעלות לתורה במנחה", מוריה תמב–תמד (תש"פ), עמ' סג–עב.
- משה הלל, מסכת תמורות: תולדות ר' מרדכי שמואל גירונדי מפאדובה, ירושלים: קהילות ישראל - המרכז למורשת העם היהודי, ירושלים תשפ"ב[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איזידור זינגר, אומברטו קאסוטו, "ניפי, גראציאדיו (חננאל)", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- רבי חננאל ניפי בלקסיקון הרבני 'אישי ישראל'
- כתבי חננאל נפי בפרויקט בן-יהודה
- מידע על חננאל ניפי בקטלוג הספרייה הלאומית
חננאל נפי (1760-1836), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לניקוד השם ראו: משה הלל, "ספר 'תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה' מאת ר' מרדכי שמואל גירונדי", מן הגנזים יג (תש"פ), עמ' עג.
- ^ בכמה מן המקורות נכתב התאריך כ"ה בטבת, אך לפי האמור בערך עליו בספר "זכר צדיקים לברכה", נראה שמדובר בפענוח שגוי של המצבה, ראו במאמרו של שפיגל (להלן, 'לקריאה נוספת').
- ^ כתב הסמיכה באתר בית המכירות קדם.
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו שלמועד, יד הרב נסים, ירושלים תשנ"ה, עמ' עה–עח. התשובות עצמן נדפסו שם עמ' רכ–רלד.
- ^ מאיר בניהו, "דעת חכמי איטליה על הנגינה בעוגב בתפילה", אסופות א (תשמ"ז), עמ' רצ"ב, ובעמ' ש"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מאיר בניהו, "הפולמוס על ספר מאור עינים לרבי עזריה מן האדומים", אסופות ה (תשנ"א), עמ' רמ"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ השם המקורי הוא זכר צדיק לברכה, רבי מרדכי שמואל גירונדי שינה את השם לזכר צדיקים לברכה
- ^ על שלבי העריכה השונים ראו בהרחבה אצל משה הלל, "ספר 'תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה' מאת ר' מרדכי שמואל גירונדי", עמ' עג–קג.
- ^ הספר דן במספר מקומות בשלבי העריכה של ספר "זכר צדיקים לברכה" על ידי רבי מרדכי שמואל גירונדי