טושוסאי שאראקו

טושוסאי שאראקו
東洲斎写楽
תקופת הפעילות 1794–1795 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה הדפס עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אוקיו-אה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הדפס מאת שאראקו המתאר את השחקן אוטאני אוניג'י (Ōtani Oniji)

טושוסאי שאראקו (ביפנית: 東洲斎写楽) הוא אמן הדפסי עץ יפני שפעל במשך כעשרה חודשים בין השנים 1794 ל-1795, ויצר כמאה וארבעים הדפסים. יצירותיו נודעות בסגנונן הייחודי ובהבעתן מלאת העוצמה, אולם ההתעניינות בו נובעת גם מדמותו אפופת המסתורין, שזהותה אינה ידועה. מחקרים רבים הוקדשו לניסיון להבין מי היה שאראקו, ומדוע, לאחר תקופה קצרה אך פורייה זו, הפסיק באופן פתאומי את יצירתו ונעלם מעולם האמנות היפני.[1]

יצירותיו של שאראקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית עבודותיו של שאראקו הן הדפסי אוקיו (Ukiyo) המתארים שחקני קבוקי (Kabuki) מפורסמים משלושת התיאטראות הגדולים של העיר אדו (טוקיו של ימינו). Ibid[דרושה הבהרה]. משמעות המונח "אוקיו" (Ukiyo) היא "העולם המרחף", כלומר עולם התענוגות הארציים. התמונות הנושאות שם זה (אוקיו-אה, Ukiyo-E) תיארו את רובעי השעשועים בערים הגדולות ביפן, בהם התקיימו תיאטראות, בתי זונות ומקומות בילוי נוספים, והיו פופולריים מאוד בתקופת אדו (1615–1868.
אחד הנושאים הנפוצים של הדפסי האוקיו היה תיאטרון הקבוקי. הקבוקי היה תיאטרון מסחרי שהתפתח במאה ה-17. הוא פנה לקהל ממעמד הביניים, והתאפיין בפעילות ובססגוניות רבה. שחקני הקבוקי, שהיו כולם גברים, זכו להערצת הקהל והיה ביקוש רב לדיוקנותיהם.[2] את גוף עבודתו נהוג לחלק לארבע תקופות סגנוניות, המתוארכות על פי ההצגות המתוארות בהן. התקופה הראשונה, המתארת הצגות שהועלו במאי 1794, נחשבת לשיא יצירתו של שאראקו.[3] ההדפסים מתקופה זו מאופיינים בהיותם גדולים למדי (38x 25 ס"מ לערך), ובכך שהם מתארים דיוקנאות ראשים או ראשים וכתפיים על רקע כהה העשוי אבקת נציץ (בלועזית מיקה, mica).[4] בתקופות הבאות היו יצירותיו של שאראקו לקטנות יותר, השימוש בנציץ הופסק ומרבית הדמויות תוארו בגוף מלא. כמו כן, ההבעה המוגזמת שאפיינה את הדמויות בתקופה הראשונה, ושהעניקה להן את כוחן, התמתנה בחודשים שלאחר מכן.[5]

ההגזמה הקיימת ביצירותיו של שאראקו נתפסה בעיני חוקרים רבים, וככל הנראה (כנדון להלן) גם עלי ידי בני תקופתו, כסאטירה על תיאטרון הקבוקי ושחקניו.[6] תפיסה אחרת, עם זאת, רואה בהדפסיו מלאי ההבעה של שאראקו חלק ממגמה כללית יותר, המתחילה במחצית במאה השמונה עשרה, של תיאור שחקנים ספציפיים בעלי תווי פנים ייחודיים והבעה אישית. עד תקופה זו, נטו תיאורי השחקנים להשתמש במוסכמות סגנוניות שהקלו על זיהוי השחקן כדמות מהצגה מסוימת, אך לא הביעו דבר על השחקן עצמו. שאראקו, אם כן, ניסה כמו אמני הדפס אחרים מן התקופה לתאר את שחקני הקבוקי באופן אישי יותר, אולם בניגוד לאמנים אחרים הוא נמנע מלייפות את דמויות השחקנים או להעלים את פגמיהם. לפי תפיסה זו, באמנותו של שאראקו יש לראות נאמנות קיצונית לריאליזם, המתבטאת בניסיון להביע בציור את אופיו של השחקן המתואר ואת הרגשות העולים בשיא הופעתו.[7]

תאוריות על זהותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותם חוקרים הרואים ביצירותיו של שאראקו סאטירה מבססים רעיון זה על התאוריה כי שמו האמיתי של שאראקו היה סאיטו ג'ורובאי (Saitō Jūrōbei) וכי היה שחקן בתיאטרון הנו בשירותו של האדון של אווה (Awa). עובדה זו יכולה, לטענתם של חוקרים אלה, להסביר את יחסו העוין של שאראקו כלפי תיאטרון הקבוקי, שבניגוד לתיאטרון הנו זוהה עם המעמדות הנמוכים יותר.[8] מקורה של תאוריה זו בגרסה משנת 1844 של ה"אוקיו-אה רויקו" (Ukiyo-E Ruikō), ספר שהחל להופיע בכתבי יד שונים מתחילת המאה התשע עשרה ודן בהדפסי העץ.[9] מהימנותו של מידע זה, שהופיע כחמישים שנה לאחר תקופתו של שאראקו ושמקורותיו אינם ידועים, מוטלת בספק, ובכל זאת הוא הפך לבסיס עליו הסתמכו חוקרים רבים בבואם לשרטט את דמותו של האמן.[10] לפי תאוריה זו, סיבה סבירה להיעלמותו הפתאומית של שאראקו היא כי הוא צווה על ידי אדונו להפסיק את קשריו עם התיאטרון הנחות.[11]

מלבד עדות זו, לא נמצאו עוד הוכחות חותכות לזהותו של שאראקו, למרות מספר אזכורים של שם זה בכתבים שונים מן התקופה וניסיונות של חוקרים לזהותו עם אחד מאמני ההדפס המפורסמים, כגון הוקוסאי (Hokusai).[12] אף היעלמותו המסתורית של שאראקו מעולם האמנות היפני נותרת ללא הסבר.[13] יחד עם זאת, ייתכן מאוד כי הסיבה נעוצה בחוסר התעניינות בהדפסיו של שאראקו בתקופה בה נוצרו, שהפך את יצירתם והפצתם ללא כדאיות מבחינה כלכלית. יחס הקהל להדפסים ניכר בשינוי הסגנוני מן התקופה השנייה ואילך, המאופיין כאמור במיתון ההבעה המוגזמת ומעיד אולי על רצונו של שאראקו להפוך את יצירותיו למסחריות יותר. כמו כן ניכר הדבר בביקורות שלהן זכה שאראקו בתקופתו ולאחריה.[14]

התייחסות לעבודותיו של שאראקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבים מסוף המאה השמונה עשרה תוארה אמנותו של שאראקו כמגזימה את המציאות וכנטולת צורה.[15] האוקיו-אה רויקו גם כן מתאר כיצד יצירותיו של שאראקו לא זכו לאהדת הקהל משום שהיו ריאליסטיות מדי, אף על פי שתוספת לטקסט זה משבחת את הקווים החזקים והאלגנטיים של האמן. ייתכן וקהל הלקוחות סלד מהאופן שבו תוארו גיבורי הבמה שלו, וייתכן כי לא היה מוכן לסגנונו העז של האמן, שהיה כה מנוגד לסגנון המייפה של שאר אמני התקופה.[16] בכל אופן, ובין אם נבעה היעלמותו מסיבה זו או מסיבה אחרת, היחס כלפי שאראקו המשיך אף בתקופות מאוחרות יותר והוא כמעט ונשכח. יחד עם זאת, אף על פי שלא השפיע על האמנים היפנים שבאו לאחריו, השפעתו ניכרת דווקא בקרב אמנים אירופאים בני המאה התשע עשרה, ובהם ואן גוך וטולוז-לוטרק.[17]

בתחילת המאה העשרים החל עיסוק מחודש ביצירתו של שאראקו. ב-1910 פרסם החוקר הגרמני יוליוס קורת' (Julius Kurth) ספר בנושא, ובו הציג את שאראקו כאמן דיוקנאות בקנה מידה עולמי.[18] מחקר זה הוביל להתעניינות באמן במדינות אחרות באירופה והחל משנות השלושים של המאה העשרים, גם ביפן עצמה.[19] כיום זוכות יצירותיו הייחודיות ובעלות העצמה של שאראקו להערכה רבה.[20] אמנים רבים הושפעו מעבודותיו כמו האמנית היפנית דוקטור לאמנות טומוקו קאשיקי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טושוסאי שאראקו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Ichitaro Kondo, Toshusai Sharaku (worked 1794-1795) (Rutland, Vt.: Tuttle, 1955), 1-8.
  2. ^ בן-עמי שילוני, יפן המסורתית: תרבות והיסטוריה, תל אביב: הוצאת שוקן (2001), 199-203.
  3. ^ Kondo, 8-11.
  4. ^ Harold Gould Henderson and Louis Vernon Ledoux, The Surviving Works of Sharaku (Geneve: Minkoff Reprint, 1973), 20-22.
  5. ^ Kondo, 11-12.
  6. ^ Henderson, 16.
  7. ^ Muneshige Narazaki, Sharaku: The Enigmatic Ukiyo-E Master (Tokyo: Kodansha International, 1994), 69-74.
  8. ^ Henderson, 16. תיאטרון הנו, שהתפתח ביפן במאה ה-15, שונה מן הקבוקי בהיותו מינימליסטי ומאופק.
    בן-עמי שילוני, יפן המסורתית: תרבות והיסטוריה, תל אביב: הוצאת שוקן (2001), 133-134; ו-Henderson, 16.
  9. ^ Narazaki, 86.
  10. ^ Kondo, 4.
  11. ^ Henderson, 16.
  12. ^ Narazaki, 76-87. דוגמה למאמר המקשר בין שאראקו להוקוסאי היא: Hidemichi Tanaka, “Sharaku Is Hokusai: On Warrior Prints and Shunro's (Hokusai's) Actor Prints,” Artibus et Historiae 20, no. 39 (1999): 157-190.
  13. ^ Henderson, 17.
  14. ^ Kondo, 11-12.
  15. ^ Henderson, 13.
  16. ^ Narazaki, 76-85.
  17. ^ Arthur Davison Ficke, “Sharaku: Prince of Amateurs,” Parnassus 12, no. 2 (February 1940): 7-16.
  18. ^ Kondo, 4-6.
  19. ^ Henderson, 15.
  20. ^ Narazaki, 67.