טריקסטיני

הטריקסטיני (בלטינית: Tricastini) היו שבט גאלי קטן ששכן באזור טריקסטן המודרני (אנ'), ליד סֶן-פול-טרואה-שאטו (אנ') של ימינו, בתקופת הברזל ובתקופת האימפריה הרומית.

הטריקאסטיני היו כנראה אחד השבטים הקלטים העתיקים ביותר של גאליה. הם מוזכרים לראשונה בסיפור האגדי של טיטוס ליוויוס על מסע בלובסוס (צ'יף גאלי אגדי) מגאליה לאיטליה ולאחר מכן בתיאור ההיסטורי שלו על מסע חניבעל לחצי האי האפניני בשנת 218 לפני הספירה, כאשר הטריקסטיני נתנו לכוחות הקרתגנים לנוע על פני אדמתם. לאחר 121 לפנה"ס, שטחם סופח לפרובינקיה גאליה נארבוננסיס על ידי הרפובליקה הרומית. עד המאה ה-1 לספירה, הטריקסטיני היו חלק מהקונפדרציה הקווארית.

שם

תיעוד

הם מוזכרים כ-Tricastinos על ידי טיטוס ליוויוס (סוף המאה ה-1 לפני הספירה),^[1] וכ-(Trikastínoi (Τρικαστίνοι על ידי תלמי (המאה השנייה לספירה).^[2][3] העיר הראשית שלהם מתועדת כאוגוסטה טריקאסטינורום על ידי פליניוס הזקן (המאה הראשונה לספירה).^[4][3] הטריקסטיני היו ידועים גם בתור טריקסיס (Tricassis) בתקופה הרומית.^[5]

אטימולוגיה

השם האתני הקלטי Tricastini נובע מהשורש tri- (שלושה). היסוד השני, - casti-, הוא צורה ארכאית של - cassi -, שפירושה אולי "פח, ברונזה" (להשוואה Cassi-dannos, "שופט הממונה על מטבעות ברונזה", בברטונית קסיוולאונוס, "צ'יף- של-פח"; גם ביוונית κασσίτερος, "פח").^{[6] [7]} לחלופין, ניתן לפרש את Tricastini כגרסה ישנה יותר של Tricasses, כלומר "אלה משלושת התלתלים (הרבים)" או "השלושה (עם צמות) קלועות".^[8]

גאוגרפיה

טריטוריה

במהלך התקופה הרומית, הטריקאסטיני שכנו באזור טריקסטן המודרני, בין נהר הרון מדרום לנהר ז'אבון (ליד מונטלימאר של ימינו), ומצפון לגוש אושו, הממוקם בין מורנס ללגארד-פאראול.^{[9] [10]} השטח שלהם היה ממוקם מערבית לווקונטי, צפונית לקווארי, דרומית לסגובלאוני, ומזרחית ל-Helvii.^[11] כמו הסגובלאוני, הם היו וסאלים של הקווארי כחלק מהקונפדרציה שלהם.^{[9] [12]}

יישובים

התקופה הרומית הקדומה

במהלך התקופה הרפובליקנית (121-27 לפנה"ס), העיירה הראשית שלהם הייתה האופידום של בארי (Saint-Restitut), אחד הגדולים בדרום גאליה (40 דונם), ואולי הוזכר כ-Aeria על ידי אפולודורוס מאתונה באמצע המאה ה-2 לפנה"ס.^{[13] [14]} האתר של אריה היה ממוקם במיקום אסטרטגי מסחרי בעמק הרון, מסדרון טבעי שמקשר בין המושבה היוונית מסאליה לבין צפון גאליה.^[14]

האימפריה הרומית

כתובת מאת Vasio המזכירה את Antistia Pia Quintilla, הלהבה של קולוניה פלביה טריקאסטינורום . ^[15]

גם Senomagos וגם אריה (Aeria) ננטשו כנראה לאחר ייסוד אוגוסטה טריקאסטינורום על ידי הרומאים בסוף המאה ה-1 לפני הספירה. במאה הראשונה לספירה, היישוב כונה אוגוסטה טריקאסטינורום, אז הועלה ל"קולוניה פלביה טריקאסטינורום" בתקופה השושלת הפלאבית.^[16]

היסטוריה

מוצא

הטריקאסטינים מוזכרים על ידי טיטוס ליוויוס בסוף המאה ה-1 לפנה"ס, בקשר לפלישה הקלטית האגדית לאיטליה שנאמר כי הונהגה על ידי בלובסוס בסביבות שנת 600 לפנה"ס.^{[16] [17]}

היסטוריה מוקדמת

בתיאורו של ליוויוס על חציית האלפים של חניבעל בשנת 218 לפני הספירה, נאמר שהגנרל הקרתגי "נדד שמאלה אל אדמות הטריקסטיני" לאחר שיישב מחלוקת בין ראשי אלוברוגים.^[18] לאחר 121 לפנה"ס, שטחם סופח על ידי הרפובליקה הרומית למחוז גאליה טרנסאלפינה .^[12]

לקריאה נוספת

• Livy (2019). History of Rome. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Yardley, J. C. Harvard University Press. ISBN 978-0674992566.
• Pliny (1938). Natural History. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Rackham, H. Harvard University Press. ISBN 9780674993648.

ביבליוגרפיה

• Barruol, Guy (1972). "À la recherche d'Aeria, ville celtique". Latomus. 31 (4): 971–996. ISSN 0023-8856. JSTOR 41528522.
• Chouquer, Gilles (1992). "Barry, Augusta Tricastinorum et le cadastre B d'Orange". In Bel, Valérie (ed.). D'Augusta Tricastinorum à Saint-Paul-Trois-Châteaux. Alpara. pp. 172–178. ISBN 978-2-916125-26-8.
• de Bernardo Stempel, Patrizia (1998). "Minima Celtica zwischen Sprach- und Kulturgeschichte". In Anreiter, Peter; Bartosiewicz, Laszlo (eds.). Man and the Animal World: Studies in Archaeozoology, Archaeology, Anthropology and Palaeolinguistics in memoriam S. Bökönyi. Archaeolingua Alapítvány. pp. 601–610. ISBN 978-9638046154.
• de Hoz, Javier (2005). "Ptolemy and the linguistic history of the Narbonensis". In de Hoz, Javier; Luján, Eugenio R.; Sims-Williams, Patrick (eds.). New approaches to Celtic place-names in Ptolemy's Geography. Ediciones Clásicas. pp. 173–188. ISBN 978-8478825721.
• Delamarre, Xavier (2003). Dictionnaire de la langue gauloise: Une approche linguistique du vieux-celtique continental. Errance. ISBN 9782877723695.
• Euskirchen, Marion (2006). "Bellovesus". Brill's New Pauly. doi:10.1163/1574-9347_bnp_e215190.
• Falileyev, Alexander (2010). Dictionary of Continental Celtic Place-names: A Celtic Companion to the Barrington Atlas of the Greek and Roman World. CMCS. ISBN 978-0955718236.
• Kruta, Venceslas (2000). Les Celtes, histoire et dictionnaire : des origines à la romanisation et au christianisme. Robert Laffont. ISBN 2-221-05690-6.
• Nègre, Ernest (1990). Toponymie générale de la France. Librairie Droz. ISBN 978-2-600-02883-7.
• Odiot, Thierry; Perrin, Franck; Bois, Michèle (1992). "Le Tricastin, cadre géographique et historique". In Bel, Valérie (ed.). D'Augusta Tricastinorum à Saint-Paul-Trois-Châteaux. Alpara. pp. 8–27. ISBN 978-2-916125-26-8.
• Pelletier, André (1988). Histoire et archéologie de la France ancienne, Rhône-Alpes : de l'âge de fer au Haut Moyen-âge. Horvath. ISBN 2-7171-0561-1.
• Rivet, A. L. F. (1988). Gallia Narbonensis: With a Chapter on Alpes Maritimae : Southern France in Roman Times. Batsford. ISBN 978-0-7134-5860-2.
• Talbert, Richard J. A. (2000). Barrington Atlas of the Greek and Roman World. Princeton University Press. ISBN 978-0691031699.

הערות שוליים

1. Livy 2019. Ab Urbe Condita Libri, 5:34, 21:31.
2. Ptolemy. Geōgraphikḕ Hyphḗgēsis, 2:10:7.
3. Falileyev 2010, s.v. Tricastini, Noiomagos and Col. Augusta Tricastinorum.
4. Pliny 1938. Naturalis Historia, 3:36.
5. Nègre 1990, p. 157.
6. de Bernardo Stempel 1998, pp. 605–605.
7. Delamarre 2003, pp. 109–110, 301.
8. de Hoz 2005, pp. 180–181.
9. Barruol 1972, p. 981.
10. Odiot, Perrin & Bois 1992, pp. 25–26.
11. Talbert 2000, Map 17: Lugdunum.
12. Pelletier 1988, p. 11.
13. Barruol 1972, p. 996.
14. Odiot, Perrin & Bois 1992, pp. 12–13.
15. Goudineau, Christian (1979). "Note sur Antistia Pia Quintilla, flaminique et patronne" (PDF). Gallia. 37 (2): 271–273. doi:10.3406/galia.1979.1606.
16. Rivet 1988, p. 277.
17. Kruta 2000, p. 845.
18. Rivet 1988, p. 31.