יחסי אוסטרליה–אינדונזיה

יחסי אוסטרליה–אינדונזיה
אוסטרליהאוסטרליה אינדונזיהאינדונזיה
אוסטרליה אינדונזיה
שטח (בקילומטר רבוע)
7,741,228 1,904,569
אוכלוסייה
26,844,371 284,611,571
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,723,827 1,371,171
תמ"ג לנפש (בדולרים)
64,216 4,818
משטר
מונרכיה חוקתית פדרלית דמוקרטיה נשיאותית

יחסי אוסטרליה–אינדונזיה הם היחסים הדו-צדדיים שבין הקהילייה של אוסטרליה לבין רפובליקת אינדונזיה. שתי המדינות מנהלות, מתוקף היותן קרובות גאוגרפית, יחסים מורכבים. הפעם הראשונה שבה מצוינים היחסים בין המדינות היא במאה ה-17, כשבני העם המקאסרי יצרו קשר עם האבוריג'ינים והעמים שהתגוררו באוסטרליה באותה עת. לאחר מתן העצמאות לאינדונזיה, שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1949[1]. בשנת 2018 עמד היקף הסחר בין המדינות על 17.8 מיליארד דולר אוסטרלי, עלייה של 6.9% מ-2017. בנוסף, באותן שנים קיבלה אינדונזיה סיוע מאוסטרליה בסך 331.3 מיליון דולר אוסטרלי[2].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן הטרום קולוניאליסטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סירת מפרש אינדונזית בציור סלע אבוריג'יני

לפני ההתיישבות האירופית באוסטרליה, היה קשר בין תושבי מקאסאר, עיר נמל מדרום-מערב לסולאווסי, שנוסד ב-1640[3]. באותן שנים הוקמו מפעלים לעיבוד מלפפוני-ים שנמכרו על ידי סוחרים סינים, אבל לא נעשתה אחיזה בשטח מלבד זאת.

בשיא המסחר בין הצדדים, תושבי מקאסאר ביקרו באלפי קילומטרים של חופי אוסטרליה מדי שנה בדצמבר. הסירות שלהם (המכונות "פרואה") נשאו כ-30 אנשי צוות, ומקובל לחשוב שמדי שנה הגיעו לאוסטרליה כ-1,000 סירות. הצוותים הקימו התיישבויות זמניות שעה שהם עסקו בעיבוד מלפפוני הים, לפני שחזרו הביתה עם הסחורה שלהם[4].

השלטון ההולנדי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה מ-1870 שמציגה את אוסטרליה, אינדונזיה (איי הודו המזרחיים ההולנדיים) וניו זילנד

החל משנות ה-70 של המאה ה-19 החלו אינדונזים רבים לעבוד בתעשיות הפנינים והסוכר שבצפון אוסטרליה. ב-1901, כ-1,000 מהם התגוררו באוסטרליה לפי הממשלה הפדרלית, כשכמעט כולם רוכזו בקווינסלנד ובאוסטרליה המערבית. עם כניסתה של מדיניות אוסטרליה הלבנה, רוב עובדי תעשיית הסוכר חזרו למולדתם, כשכמה מאלו שעסקו בפנינים נשארו[5].

במהלך מלחמת העולם השנייה וכיבושה של אינדונזיה בידי היפנים, אינדונזים רבים עברו להתגורר במלבורן[5]. במהלך תקופה זו הושמו יהודי אינדונזיה במחנות, והמוסלמים נדרשו להתפלל לכיוון טוקיו ולא מכה. מצידה של אוסטרליה, חיילים מטעמה לקחו חלק בקרב בורנאו נגד היפנים. ב-17 באוגוסט 1945, פחות מחודש לפני כניעתה של יפן, הכריז סוקרנו, שהנהיג את המושבה, על עצמאות המדינה. לאחר ההכרזה נדרשו עוד ארבע שנים של מלחמת גרילה נגד ההולנדים והיפנים בטרם הוכרה עצמאותה של אינדונזיה.

עצמאות אינדונזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקונסול הכללי האוסטרלי באינדונזיה, צ'ארלס איטון, בעת פגישה עם סוקארנו, 1947

על אף האהדה בקרב חלקים מהשמאל האוסטרלי למפלגה השלטת באינדונזיה, אוסטרליה לא הכירה באינדונזיה דה פקטו אלא ב-9 ביולי 1947 באופן חלקי. מספר ימים לאחר מכן, ב-20 ביולי, ובעקבות כישלון המגעים בין תומכי העצמאות להולנד, פתחה האחרונה בהתקפה צבאית באיים ג'אווה וסומטרה. מהזווית האוסטרלית, שלושה שבועות לפני ההכרה האוסטרלית בעצמאות אינדונזיה ועד ההכרה ההולנדית, פועלים אוסטרלים בנמלים החרימו את הספינות ההולנדיות ששטו מאוסטרליה לאינדונזיה, במה שכונה בהמשך "הארמדה השחורה"[6][7].

חייל הולנדי ולוחמת אינדונזית, "גבול הסטטוס קוו", 12 בפברואר 1948

אוסטרליה הביעה את עמדתה על הסכסוך בין הולנד לאינדונזיה בדיון במועצת הביטחון של האו"ם ב-30 ביולי 1947, כשהאשימה את הולנד בהפרת השלום. אוסטרליה המשיכה והעלתה את הנושא לסדר היום של המועצה. יומיים מאוחר יותר, הוחלט באו"ם על הפסקת אש ועל הקמת ועדה לחידוש השיחות. ההנהגה האינדונזית הציגה את אוסטרליה כמועמדתה לחברה בוועדה, שהביאה בסופו של דבר להסכם רנוויל בינואר 1948[8]. ההסכם לא החזיק מעמד זמן רב, ובדצמבר 1948 פתחו ההולנדים בהתקפה חדשה (מבצע עורב) על הכוחות האינדונזיים והצליחו לכבוש שטחים באי ג'אווה. המצב בשטח בין הצדדים הביא לייסוד שולחן עגול מאוגוסט ועד נובמבר 1949 ובדצמבר 1949 הולנד הכירה בעצמאות אינדונזיה. בתגובה לכך אוסטרליה הייתה לראשונות במדינות העולם שהכירו ברפובליקה החדשה.

לאחר מתן העצמאות שתי המדינות העניקו אחת לשנייה מעמד מדינה מועדפת, כשב-1959 נחתם הסכם בנושאי מסחר ומכסים. המעמד ההדדי נמשך עד היום, למעט בשנים 1970-1972[9].

תקופת סוקארנו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת אוסטרליה בתקופתו של רוברט מנזיס לא אהדה את ההתקרבות בין סוקארנו לבין המפלגה האינדונזית הקומוניסטית, דבר שנמשך עד 1965. למרות זאת, מנזיס היה לראש הממשלה האוסטרלי הראשון שביקר באינדונזיה[10][11].

ב-1961, סוקארנו, בתמיכתה של המפלגה הקומוניסטית סיפח את פפואה המערבית, על רקע הידיעות על העצמאות שההולנדים תכננו להעניק למחוז[12]. השטח הועבר סופית לשליטתה של אינדונזיה ב-1963, ו"מעשה הבחירה החופשית" הושלם ב-1969.

חייל אוסטרלי בבורנאו במהלך המתיחות בין אינדונזיה ומלזיה, 2 ביולי 1965

אוסטרליה סייעה למלזיה בתקריות בינה לבין אינדונזיה בין אפריל 1964 עד אוגוסט 1966. הכוחות האוסטרליים בסראוואק הוצבו פעמים רבות מעבר לגבול וארבו לסיורים אינדונזים באותן שנים. עם זאת, שר החוץ האוסטרלי, גרפילד בארווקי נמנע מעימות ישיר מול אינדונזיה, והגדיר את המעורבות האוסטרלית כ"תגובה מדורגת ומוקפדת" לבקשות הבריטיות והמלאיות[13]. במהלך השנתיים הללו נהרגו 23 אוסטרלים, שבעה מהם במהלך פעילות מבצעית, ושמונה נוספים נפצעו[14].

תקופת סוהארטו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדתו של סוהארטו נגד הקומוניזם תאמה את עמדותיהן של ממשלות אוסטרליה לאורך השנים[15]. שר החוץ של אוסטרליה, פול הזלק, הספיק לבקר בין השנים 1966–1968 שלוש פעמים באינדונזיה לפני שסוהארטו נבחר באופן רשמי לנשיא, דבר המצביע על היחסים הטובים בין הצדדים באותן שנים[16]. ביוני 1968 ביקר באינדונזיה ראש ממשלת אוסטרליה, ג'ון גורטון[17] ב-1972 סוהארטו ביקר באוסטרליה ונפגש עם ראש הממשלה ויליאם מקמהון. ב-1974 ביקר שוב ראש ממשלת אוסטרליה, גוף ויטלם באינדונזיה ונפגש עם סוהארטו. הביקור האחרון של סוהארטו באוסטרליה התקיים ב-1975[18].

לאורך השנים שתי המדינות חתמו על כמה הסכמים, הראשון שבהם הוא הסכם לשיתוף פעולה תרבותי, חינוכי, אומנותי וספורטיבי והוא נחתם ב-1968[19]. ב-1973 אוסטרליה תרמה מיליון דולר לשיקום ושימור הבורובודור, מונומנט מהאיאני בודהיסטי שבאינדונזיה. באותה שנה המשא ומתן על הגבול בין שני הצדדים בים אראפורה הסתיים.

במהלך הפלישה האינדונזית לטימור הפורטוגזית ב-1975 נהרגו חמישה עיתונאים אוסטרלים. בתחקיר מ-2007 התגלה כי העיתונאים נהרגו בכוונת מכוון על ידי חיילים של הכוחות האינדונזים[20]. לפי אינדונזיה, העיתונאים נהרגו במהלך חילופי אש בין הכוחות לבין מיליציה של תומכי העצמאות[21]. לאורך הפלישה ממשלת אוסטרליה פעלה כדי למנוע מעורבות כלשהי בסכסוך ואף עודדה את אינדונזיה לכבוש את המקום מחשש להשתלטות של השמאל על המושבה לשעבר. בשנים שאחרי הפלישה ועד עזיבת האינדונזים, בין רבע לשליש מהאוכלוסייה נהרגה, כ-200 אלף בני אדם. ב-1976 ראש ממשלת אוסטרליה מלקולם פרייזר נפגש עם סוהארטו. ב-1978 אוסטרליה הודיעה על הכרה דה פקטו בסיפוח האינדונזי של מזרח טימור, וב-1979 על הכרה דה יורה[22], ובכך הייתה למדינה היחידה שהכירה באופן מלא במהלך[23].

הסכם האזור המשותף של טימור נחתם בדצמבר 1989 ועסק בייסוד אזור לשיתוף פעולה במים בין טימור לאוסטרליה. האזור עשיר בנפט וגז, וההסכם נועד לפתור את המחלוקות בין שתי המדינות בנוגע לבעלות על המקום. הסכם הגבול הימי קבע את הגבול הסופי בין שתי המדינות ונחתם ב-1997[24][25].

ב-1992 הושג הסכם למניעת כפל מס ותכנון מס. בשנים אלו ביקר באינדונזיה מספר פעמים ראש ממשלת אוסטרליה פול קיטינג ונועד עם סוהארטו. בכהונת ממשלתו של קיטינג נערך פורום השרים הראשון ב-1994.

בתקופת המשבר הפיננסי באסיה, אוסטרליה העבירה 8.8 מיליון דולר כדי לפתור בעיות באינדונזיה שנגרמו בגלל הבצורת, עליית מחירי המזון והאבטלה, בעיות שהיו בולטות במזרח אינדונזיה. אוסטרליה גם התירה לאינדונזיה ללוות מיליארד דולר כסיוע נוסף לייצוב המטבע האינדונזי[26].

מזרח טימור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין שתי המדינות הגיעו לשפל בעת המאבק של מזרח טימור לעצמאות ב-1999[27]. באותה שנה הושג הסכם בין האו"ם לבין אינדונזיה, ובו נקבע כי תושבי מזרח טימור יוכלו לבחור בין אוטונומיה בשלטון אינדונזי לבין עצמאות מלאה, ובמשאל העם ניצחו תומכי העצמאות. אחרי המשאל, כוח המשימה האוסטרלי-אינדונזי INTERFET נשלח למקום כדי לשמור על הסדר לאחר שכוחות פרו-אינדונזים הפרו אותו בתמיכת הצבא האינדונזי.

בתגובה למעורבות האוסטרלית, אינדונזיה ביטלה את הברית הביטחונית בין המדינות שנחתמה ב-1995 בטענה כי הפעולות האוסטרליות אינן עולות בקנה אחד עם רוח ההסכם. מפגשים רשמיים וועידות עוכבו או בוטלו, ופורום השרים לא התקיים עד מרץ 2003. זמן מה אחר כך הוחלף הכוח האוסטרלי בכוח בינלאומי, UNTAET.

המלחמה בטרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין המדינות הפכו למתוחים בעקבות פרשת טמפה כשבאוגוסט 2001 אוסטרליה סירבה לאשר את כניסתה של אוניית המשא הנורווגית טמפה (MV Tampa) שנשאה על סיפונה מבקשי מקלט אפגנים שחולצו מסירה במים בינלאומיים. האינדונזים וסוכנות ההצלה (Rescue Agency) לא הגיבו במהירות לבקשות האוסטרליות לקבל את הנוסעים. אחרי שהספינה נכנסה ללא היתר למימיה של אוסטרליה, זו עשתה מאמץ לשכנע את האינדונזים לקבל את מבקשי המקלט, כשגם נורווגיה סירבה לקבלם ודיווחה על אוסטרליה לסוכנויות בינלאומיות. המשבר גרם לאוסטרליה ולאינדונזיה לשתף פעולה באופן הדוק יותר במה שקשור להגירה, ולאחר מכן נערכו ועידות אזוריות שנוגעות להברחות וסחר בבני אדם[28].

בשנת 2002 בוצעה מתקפת טרור בקוטה, באלי במהלכה נרצחו 202 בני אדם, מתוכם 88 אוסטרלים, ונפצעו 240 נוספים. ארגון אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה בדרום מזרח אסיה נטל את האחריות על הפיגוע, וטען שהוא בוצע בתגובה לתמיכה של אוסטרליה בעצמאות מזרח טימור[29][30]. פיגוע נוסף התרחש ב-2005, והביא למותם של 25 אנשים, מתוכם 15 אינדונזים ו-4 אוסטרלים, וכן נפצעו 101 בני אדם[31].

פיגוע אחר שהתרחש באינדונזיה ב-2003 כוון גם כן נגד מטרות מערביות, כשארגון אל-קאעדה טען שהוא בוצע בידי אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה בדרום מזרח אסיה בתגובה לפעולותיהן של ארצות הברית ובנות בריתה, ביניהן אוסטרליה[32]. בשנת 2004 הותקפה השגרירות האוסטרלית בג'קרטה, גם כן בידי הארגון, מתקפה שגרמה למותם של תשעה אזרחים אינדונזים[33]. שנה אחר כך, עובדי השגרירות והקונסוליה האינדונזית באוסטרליה קיבלו מעטפות שהכילו איומים. מאז, ארצות הברית ואוסטרליה הוציאו אזהרת מסע לאינדונזיה והזהירו מפני פיגועים נוספים[34].

האירועים שהתרחשו באינדונזיה ובאוסטרליה הביאו את שתי המדינות לשתף פעולה באופן הדוק יותר בין רשויות אכיפת החוק, בהתבסס על הסכם שנחתם ב-1999 ונגע להעברת סמים והלבנת הון[35]. צוות שיתוף הפעולה האזורי של המשטרה האוסטרלית בג'קרטה סייע למשטרה האינדונזית ותרם למרכז ג'קרטה לשיתוף פעולה באכיפת החוק[36]. הפעילות הזו משכה ביקורת, במיוחד אחרי שנעצרו בבאלי 9 אוסטרלים בחשד שניסו להבריח הרואין לאוסטרליה[37].

בעקבות הצונאמי ב-2004, אוסטרליה סיפקה סיוע הומניטרי שכלל חבילת סיוע בשווי מיליארד דולר מהממשלה הפדרלית, תרומה של 17.45 מיליון דולר ממדינות אוסטרליה ופרסום התחייבות של 900 אנשי צבא אוסטרלים להצטרף לסיוע בצפון סומטרה ואצ'ה[38]. בנוסף לסיוע הממשלתי, ערכו שלושת ערוצי הטלוויזיה המובילים באוסטרליה משדר מיוחד שנקרא "אוסטרליה מתאחדת: הושיטו יד לאסיה"(אנ') שגייס תרומות בשווי 10 מיליון דולר, ובסך הכל תרומה פרטית של 140 מיליון דולר[39].

הגירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר האינדונזים שהגיעו לאוסטרליה למטרת מגורי קבע מאז 1991 (לפי חודש)

במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2011 באוסטרליה 63,159 נרשמו כמי שנולדו באינדונזיה, ו-38.1% מהם היו אזרחים אוסטרלים[40]. מקרב האוכלוסייה האינדונזית באוסטרליה 30.5% הגיעו למדינה בין השנים 2006 ו-2011, ורוב התושבים שהגיעו קודם לכן אחרי 1991[40]. בשונה מאוכלוסיית אינדונזיה, רבע מתושבי אוסטרליה שנולדו באינדונזיה נרשמו כקתולים ואילו 19.4% נרשמו כמוסלמים.

לפי מפקד האוכלוסין משנת 2001, 42.9% מהתושבים האינדונזים באוסטרליה מתגוררים בניו סאות' ויילס, 24.7% בוויקטוריה, 15.5% באוסטרליה המערבית ו-10.4% בקווינסלנד[41]. עוד נמצא כי 40.7% הם ממוצא סיני, 39.8% ממוצא אינדונזי ו-7.2% ממוצא הולנדי.

תיירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה היא יעד תיירות פופולרי עבור תיירים אוסטרלים. בשנת 2018 ביקרו באינדונזיה 1.3 מיליון אוסטרלים, שהיו למעלה מרבע מהתיירים בבאלי[42]. לעומתם, בשנת 2017 ביקרו באוסטרליה 94 אלף תיירים אינדונזים בלבד[43].

גארודה אינדונזיה היא חברת תעופה אינדונזית ומחזיקה בנתח שוק של 45% מכלל הטיסות בין ג'קרטה ודנפסאר לסידני, מלבורן ופרת'[44]. חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס מציעה גם היא טיסות בין סידני וג'קרטה, וכן החברות וירג'ין אוסטרליה, אייר אסיה אינדונזיה וג'טסטאר איירווייז מציעות טיסות לבאלי[44].

ב-7 במרץ 2007 התרסקה טיסה 200 של גארודה אינדונזיה בעת טיסה פנימית במדינה, בה נהרגו 19 תיירים אוסטרלים[45]. שנה מאוחר יותר שתי המדינות חתמו על מזכר הבנות בנוגע לבטיחות תעופה, שכלל מימון בגובה 24 מיליון דולר להכשרת 40 פקחי שירות אוויר אינדונזים, שיפור ניהול התעבורה האווירית וחיזוק יכולותיה של אינדונזיה לערוך חקירות תעופה[46].

חינוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 היו רשומים במערכת החינוך האוסטרלית כ-17 אלף סטודנטים אינדונזים בבתי ספר, הכשרות מקצועיות ואוניברסיטאות, כשרובם למדו מנהל עסקים, מסחר, מדעי החברה ואירוח. אוסטרליה מציעה יותר מ-250 מלגות שונות לאינדונזים כחלק מתוכנית קולומבו[2]. למעלה מ-10,000 סטודנטים אינדונזים למדו באוניברסיטאות אוסטרליות כחלק מהתוכנית, ביניהם שר החוץ לשעבר של אינדונזיה מרטי נטלגאווה ולשעבר סגן נשיא אינדונזיה בודיונו.

לעומתם, באותה שנה למדו 455 אוסטרלים באוניברסיטאות אינדונזיות, רבע מהם התחייבו לתוכניות באורך סמסטר[47]. הארגון האוסטרלי ללימודים באינדונזיה (ACICIS) נוסד באוניברסיטת מורדוך ב-1994 כדי לפתח את לימודי האוסטרלים באינדונזיה[48].

לימודי אינדונזית נפוצים בבתי ספר ובאוניברסיטאות אוסטרליות רבות. בין השנים 1994 ו-2002, תקציב לימודי השפות הלאומיות האסיאתיות הביא להכפלת התלמידים הרשומים ללימודי אינדונזית ברחבי אוסטרליה[48]. תוכנית דומה יושמה בשנים 2007 עד 2012[48]. עם זאת וחרף התוכנית שיושמה מאז 2001 חלה ירידה במספר הרשומים ללימודי אינדונזית[48][49]. עד 2010 חלה ירידה של 40%, ובשנת 2012 פחות אוסטרלים למדו אינדונזית מאשר בשנת 1972[49]. אוסטרליה הגדירה את לימודי האינדונזית כ"שפה בעלת חשיבות אסטרטגית" ב-2008[50][51]. ב-2012 יצא ספר לבן שהציע כי לכל התלמידים באוסטרליה צריכה להיות גישה ללימודי אינדונזית, מנדרינית, הינדי או יפנית.

יחסים ביטחוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-60% מהסחורות שאוסטרליה מייצאת עוברות בחופיה הצפוניים בסמוך לגבולה עם אינדונזיה[25]. אינדונזיה היא גם המדינה המאוכלסת ביותר שגובלת באוסטרליה, וגם הקרובה ביותר אליה למעט פפואה גינאה החדשה. שתי המדינות חולקות ביניהן גבול ימי מוגדר למניעת פגיעה בדיג[52], וקבעו את האחריות על הספינות באזור זה.

אחרי הצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004, שפגע בשורה של מדינות, נשלחו לאינדונזיה 900 אנשי צבא אוסטרלים כדי לספק סיוע הומניטרי. סיוע זה כלל 15 בקרי תנועה אווירית, מטוסי הרקולס, מסוקים ואונייה של הצי האוסטרלי[53]. באפריל 2005 מסוק של הצי האוסטרלי התרסק בזמן שניסה לנחות בניאס, ובהתרסקות נהרגו תשעה אנשים[53]. נשיא אינדונזיה, יודהויונו, שביקר באוסטרליה באותה עת, העניק עיטורים שלאחר המוות לתשעת ההרוגים[54], וכן הוענקו מטעם אוסטרליה עיטורים על אומץ ליבם של ארבעה תושבים מהכפר הסמוך למקום ההתרסקות שהצילו את חייהם של שני אנשי צוות[55]. אלו האינדונזים הראשונים שקיבלו עיטור מטעם אוסטרליה[55].

באותה שנה הודיע הגדוד המיוחד של שירות האוויר האוסטרלי על חידוש שיתוף הפעולה עם מקבילו האינדונזי[56], שהושעה ב-1999 אחרי טענות להפרת זכויות אדם במזרח טימור[56][57]. שיתוף הפעולה כולל החלפת קצינים בבסיס האוסטרלי בפרת' והכשרה ללוחמה נגד גרילה באינדונזיה[56].

הסכם לומבוק (Lombok) נחתם בין המדינות ב-2006. ההסכם מחייב את שתי המדינות לשתף פעולה בתחומי הביטחון, אכיפת החוק, המאבק בפשיעה בינלאומית ובטרור וכן שיתוף פעולה מודיעיני[58].

הסכם משנת 2011, בין אוסטרליה וארצות הברית הביאה למיקום 2,500 נחתים אמריקאים בבסיס בדרווין, הביאה לחששות באינדונזיה[59], בשל החשש מהאפשרות שההסכם יעורר תגובה שתביא ליצירת מעגל קסמים של תגובות לא רצויות משני הצדדים[59]. מפקד הצבא האינדונזי העלה חשש נוסף כי העלאת הנוכחות האמריקאית באזור תגביר את המתיחות בים סין הדרומי[60].

ב-2012, אינדונזיה לקחה חלק בתרגיל בור שחור(אנ'), בו השתתפו לראשונה לצד מטוסים זרים ארבעה מפציצי חיל האוויר האינדונזי מדגם סוחוי Su-27 לצד מטוסים מחילות האוויר של ארצות הברית, ניו זילנד, סינגפור ותאילנד[61]. התרגיל הוצג כדוגמה ל"שיתוף הפעולה המתחזק בין הכוחות של אוסטרליה ואינדונזיה[61]".

באותה שנה, אינדונזיה קיבלה מאוסטרליה ארבעה מטוסי הרקולס כמתנה שיועדה לחזק את הסיוע ההומניטרי וטיפול באסונות בתוך אינדונזיה[62]. אחרי הדיאלוג השני של "2+2" בין שרי החוץ של אוסטרליה ואינדונזיה באפריל 2013, אוסטרליה הסכימה למכור חמישה מטוסים נוספים במחיר מוזל.

סוגיות ביחסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת קהל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקרי דעת קהל שנערכו בשנת 2012 על ידי מכון לאווי (Lowy Institute) מצאו כי האוסטרלים העניקו לדעותיהם על אינדונזיה את הציון 54 מתוך 100, כש-100 מייצג "יחסים חמים מאוד"[63]. סקר זה מייצג עלייה של 4 נקודות מ-2006[63]. האינדונזים העניקו לאוסטרליה ציון גבוה יותר, של 62, עלייה מ-51 נקודות ב-2006. הסקר גם מצא כי פחות משליש מהאינדונזים ראו באוסטרליה איום, כשב-2003 95% מהאינדונזים היו בעלי סנטימנט אנטי-אוסטרלי[64].

סקר שנערך ב-2006 הצביע על כך שהאוסטרלים היו סבורים שאינדונזיה "נשלטת בידי הצבא", וכי היא מייצגת "מקור מסוכן של טרור אסלאמי." עם זאת, יותר מ-75% מהמשיבים ענו גם כי "חשוב שאוסטרליה ואינדונזיה יעבדו כדי לפתח את מערכת היחסים ביניהן", לעומת 22% שענו כי "אוסטרליה ואינדונזיה שונות מדי מכדי שיוכלו לפתח מערכת יחסים קרובה[65].

האשמות בריגול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2013 נוצרה מתיחות ביחסים אחרי שהועלו האשמות לפיהן מינהל האותות האוסטרלי ניסה לנטר ב-2009 את שיחותיהם של גורמים אינדונזים, לרבות הנשיא סוסילו באמבאנג יודהויונו ורעייתו[66]. בתגובה לכך ענה ראש ממשלת אוסטרליה טוני אבוט כי "אני לעולם לא אומר או אעשה דבר שיפגע ביחסים החזקים ושיתוף הפעולה הקרוב שלנו עם אינדונזיה, שהיא מערכת היחסים החשובה ביותר עבורנו[67], אולם הוא סירב להתנצל על הפעולה[68], ובתגובה אינדונזיה הודיעה על הקפאת היחסים[69] והחזירה את השגריר שלה עד מאי 2014. כמו כן, התחוללו מחאות ברחבי אינדונזיה, במהלכן שרפו המפגינים את דגל אוסטרליה שהזהירה את אזרחיה להיות ערניים בעת ביקור במדינה[70].

מסחר בבעלי חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במאי 2011, שידר תאגיד השידור האוסטרלי כתבה על אופן שחיטת בקר שגודל באוסטרליה בבתי מטבחיים אינדונזים[71]. ב-7 ביוני הוציא משרד החקלאות, הדיג והייעור של אוסטרליה צו בו השהה את ייצוא הבקר החי לאינדונזיה "לשחיטה בעקבות עדויות על התעללות ברווחת בעלי חיים בחלק מבתי המטבחיים[72]. הצו הביא לעליות מחירים ולפגיעה בזמינות הבקר באינדונזיה, שראתה באוסטרליה שותפת סחר לא אמינה[73].

פפואה המערבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים עלו טענות להפרת זכויות אדם על ידי צבא אינדונזיה בפפואה המערבית, שני מחוזות באינדונזיה שרוב האוכלוסייה בהם נוצרית[74][75].

בשנת 2006, גררה ההחלטה של אוסטרליה להעניק אשרות פליטים ל-42 מבקשי מקלט מפפואה המערבית את החזרת השגריר האינדונזי[76]. התקרית הביאה ל"מלחמת קריקטורות" בין שתי המדינות, אחרי שהיומון The Australian פרסם קריקטורה שבה נראה נשיא אינדונזיה ככלב שמרכיב את תושבי פפואה, מה שגרם לסטודנטים באינדונזיה לדרוש את ניתוק הקשרים עם אוסטרליה[77].

בשנת 2008 חמישה אזרחים אוסטרלים עוכבו בגין ניסיון להיכנס לעיר מרוק שבמחוז מערב גינאה החדשה בלי ויזות[78]. הקבוצה נשפטה מאוחר יותר לשנתיים עד שלוש שנות מאסר, בפסיקה שמאוחר יותר נהפכה בבית המשפט העליון בג'איאפורה. מאוחר יותר הוגש ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון באינדונזיה, שנדחה ביוני 2009[78].

עונשי מוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעם האחרונה שבה נגזר עונש מוות באוסטרליה הייתה ב-1967, כשהראשונה לבטלו הייתה קווינסלנד ב-1922 עד ביטולו הסופי בכל המדינות ב-1984. לעומתה, עונש מוות מעולם לא בוטל באינדונזיה, אולם אף אזרח אוסטרלי לא היה כפוף לעונש מסוג זה לפני 2015, כשהסכם ההסגרה בין המדינות שנחתם ב-1992 מונע הסגרה שעלולה להביא לעונש מוות[79]. המשטרה הפדרלית של אוסטרליה נדרשת להפעיל את מידת הסבירות בשיקוליה האם להאריך את שיתוף הפעולה עם רשויות במדינות זרות[46].

בעקבות האירוע בבאלי ב-2005 בו נתפסו תשעה אוסטרלים בניסיון להבריח סמים, נגזרו על שישה מהם עונשי מוות במשפט או בערעור. ארבעה מהם נדחו בערעור נוסף. בינואר 2015 סירב נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו להעניק חנינה לשניים מהאוסטרלים[80], על אף הלחץ האוסטרלי[81]. ראש ממשלת אוסטרליה טוני אבוט הזכיר לאינדונזיה את הסיוע בסך מיליארד דולר אחרי הצונאמי ב-2004[82], אולם ללא הועיל, והשניים הוצאו להורג ב-29 באפריל 2015. בתגובה, השגריר האוסטרלי באינדונזיה הוחזר להתייעצויות והקשר בין הממשלות הושעה למשך שישה שבועות[83].

יחסים כלכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 19–2018 עמד שווי המסחר בין המדינות על 17.8 מיליארד דולר, עלייה של 6.9% בהשוואה לשנה שקדמה לה. היקף ההשקעות האוסטרליות באינדונזיה הסתכם ב-5.4 מיליארד דולר, ואילו היקף ההשקעות האינדונזיות באוסטרליה עלה ב-11% ל-454 מיליון דולר.

היקף הסחר בין אוסטרליה ואינדונזיה עלה ב-1.5% בממוצע בחמש השנים שקדמו ל-2017, נמוך ביחס לעלייה השנתית הממוצעת של 5.7% בהיקף הסחר של אוסטרליה. הסחר עם אינדונזיה משקף כ-2% מסך כל המסחר של אוסטרליה.

אוסטרליה ואינדונזיה חברות באזור הסחר החופשי ASEAN-אוסטרליה-ניו זילנד, שנחתם בפברואר 2009. שתי המדינות סיכמו על משא ומתן על הסכם שותפות כלכלית מקיף בין אינדונזיה לאוסטרליה (IA-CEPA), שנועד להתבסס על הסכמים קיימים ולהרחיבם. המשא ומתן החל בשנת 2010[84] כשאינדונזיה החילה את עקרון המדינה המועדפת על יבוא אוסטרלי, בעוד אוסטרליה קבעה ויתורים הדדיים באמצעות שיעור המכס שלה על הסחורות מהמדינה המתפתחת. ההסכם נחתם במרץ 2019[85].

היצוא העיקרי של אוסטרליה לאינדונזיה כולל חיטה, בשר ובקר, נפט, אלומיניום וכותנה, בעוד היצוא העיקרי של אינדונזיה כולל נפט גולמי, זהב, ברזל, פלדה, ואלומיניום. יותר מ-15,000 סטודנטים אינדונזים רשומים בבתי ספר ובאוניברסיטאות אוסטרליים, ותרומתם לכלכלה האוסטרלית מוערכת בכ-500 מיליון דולר.

היבוא האינדונזי של בשר ובקר מאוסטרליה מסתכם בכ-12 מיליארד דולר בשנה. מאז החל המסחר בשנות ה-90, יותר מ-6.5 מיליון חיות בקר יוצאו לאינדונזיה. אוסטרליה היא בחירה טבעית לספק צורכי בקר אינדונזיים בשל קרבתה שמפחיתה את עלויות המשלוח בהשוואה למדינות אחרות. מאז 2009, כשאינדונזיה אימצה חוק בנושא גידול בעלי חיים ובריאות בעלי חיים, ניתן לייבא בקר למדינה רק ממדינות שלא נפוצות בהן מחלות הפה והטלפיים מה ששיפר את מעמדה של אוסטרליה כמקור ייבוא.

שתי המדינות חברות ב-APEC ובפסגת מזרח אסיה.

הסיוע הכלכלי לאינדונזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה זוכה בסיוע האוסטרלי המשמעותי ביותר, מה שממקם את אוסטרליה במקום הרביעי ברשימת המדינות המעניקות סיוע חוץ לאינדונזיה. סיוע הפיתוח האוסטרלי לאינדונזיה החל כבר בשנת 1953 עם השתתפותה של אינדונזיה בתוכנית קולומבו. במשך שלושה עשורים, בין 1967 ל-2003, תואמו תוכניות הסיוע האוסטרליות לאינדונזיה במסגרת ההסדרים הבינלאומיים שהקימה הקבוצה הבין-ממשלתית באינדונזיה ועם קבוצת הייעוץ באינדונזיה. בשנים אלו הוקמו פרויקטים רבים דוגמת רשת התקשורת האווירית, פרויקט שנועד לטפל בליקויים במערכת התעופה האזרחית של אינדונזיה[86].

הצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004 הוביל לכינון השותפות לשיקום ופיתוח של אוסטרליה-אינדונזיה, שהושקה בתחילת 2005 במימון של מיליארד דולר כדי לסייע בבנייה מחדש של קהילות באזורים שנפגעו מהאסון ולקדם את הצמיחה הכלכלית ברחבי אינדונזיה. בשנים 2005–2010, יחד עם התוכנית הקיימת, גדל שווי הסיוע האוסטרלי לאינדונזיה ל-2 מיליארד דולר, כולל הלוואות זיכיון בסך 500 מיליון דולר.

בשנת 2008, אוסטרליה סיפקה מימון של 650 מיליון דולר לאינדונזיה כדי לסייע לכלכלתה במהלך המשבר הפיננסי העולמי[87].

הסיוע האוסטרלי לאינדונזיה היה שווה 331.3 מיליון דולר ב-19–2018, וב-2019-2019 הוא הוערך ב-298.5 מיליון דולר. מאמצי הסיוע של אוסטרליה באינדונזיה מתמקדים בעיקר בתשתיות, ממשל כלכלי, פיתוח אנושי ומדיניות חברתית, לרבות בתחום המשפט והצדק. תוכניות AusAID האחרונות כללו מימון לבנייה ושיפור של בתי ספר אסלאמיים, פרויקטים לשיפור הכבישים במזרח אינדונזיה ויוזמת התשתיות של אינדונזיה, שנועדו לשפר את תשתיות המים, התברואה והתחבורה[88] דו"ח של משרד מבקר המדינה האוסטרלי בנושא תוכניות התשתית של אוסטרליה מצא כי אף על פי שהיו אפקטיביות, הן לא הצליחו לנהל ביעילות סיכונים, מה שתורם לעיכובים ביישום התוכנית[89].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי אוסטרליה–אינדונזיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Transfer Of Sovereignty: Documents 1949', Borobadur Hotel, Jakarta, 9 July 1998 בתאריך 25 ביוני 2018, בארכיון האינטרנט
  2. ^ 1 2 Overview of Australia’s aid program in Indonesia, מחלקת החוץ של ממשלת אוסטרליה
  3. ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 באפריל 2012. נבדק ב-1 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  4. ^ Stephenson, Peta (2010). Islam Dreaming: Indigenous Muslims in Australia. Sydney: University of New South Wales. pp. 6–22. ISBN 978-1-74223-247-8.
  5. ^ 1 2 "History of immigration from Indonesia". Museum Victoria. נבדק ב-11 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Quinlan, Gary (27 בנובמבר 2019). "Speech to Jakarta Foreign Correspondents Club". Australian embassy, Indonesia. נבדק ב-6 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Workers Online : History : 2001– Issue 106 : Indonesia Calling". Workers Online. נבדק ב-11 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Renville Agreement, אנציקלופדיה בריטניקה
  9. ^ "Exchange of Notes constituting an Agreement between the Government of Australia and the Government of the Republic of Indonesia further extending the Trade Agreement of 17 December 1959 [1972] ATS 2". נבדק ב-7 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Menzies on Tour: Indonesia". The Robert Menzies Collection: A Living Library. נבדק ב-16 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Key Events in Australian-Indonesian Relations". אורכב מ-המקור ב-2006-08-25. נבדק ב-28 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Relations with Indonesia during the Confrontation". Australian involvement in South-East Asian Conflicts. Department of Veterans' Affairs. 2009. אורכב מ-המקור ב-2013-04-10. נבדק ב-8 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Department of Veterans' Affairs (2009). "Australia's Involvement". Australian involvement in South-East Asian Conflicts. Australian Government. אורכב מ-המקור ב-24 באוקטובר 2009. נבדק ב-11 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Indonesian Confrontation, 1963–66, Australian War Memorial
  15. ^ Keating, Paul (2 בפברואר 2008). "Soeharto's unsung legacy". The Age. Melbourne: Fairfax Media. ארכיון מ-11 באוקטובר 2013. נבדק ב-8 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ History of Australian ties to Indonesia בתאריך 29 באוגוסט 2006, בארכיון האינטרנט
  17. ^ סוהארטו, נאום של סוהארטו במהלך ארוחת ערב עם ראש ממשלת אוסטרליה ג'ון גורטון, ‏14 ביוני 1968
  18. ^ "Indonesia assures Whitlam on Timor". The Canberra Times. p. 1.
  19. ^ "Cultural Agreement between the Government of the Commonwealth of Australia and the Government of the Republic of Indonesia [1968] ATS 12". נבדק ב-28 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ McDonald, Hamish (17 בנובמבר 2007). "Killing of newsmen in Timor ruled a war crime". The Sydney Morning Herald. Fairfax Media. אורכב מ-המקור ב-21 בנובמבר 2016. נבדק ב-8 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "Australia and Indonesia: The Balibo five". The Economist. 9 באוגוסט 2013. נבדק ב-8 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Chapter 7 - Australia's policy: late 1975–99, אתר הפרלמנט האוסטרלי
  23. ^ Secret Timor documents implicate former Whitlam government in Australia בתאריך 2 במאי 2000, בארכיון האינטרנט
  24. ^ Agreements, Treaties and Negotiated Settlements Project בתאריך 16 ביוני 2005, בארכיון האינטרנט
  25. ^ 1 2 Australia-Indonesia Maritime Delimitation Treaty, הפרלמנט האוסטרלי, ‏נובמבר 1997
  26. ^ Stephen Sherlock, Crisis in Indonesia: Economy, Society and Politics, הפרלמנט האוסטרלי, ‏8 באפריל 1998
  27. ^ Aust to send troops to E Timor בתאריך 8 בפברואר 2007 בשעה 03:41, בארכיון האינטרנט
  28. ^ Indonesia-Australia Relations: East Timor, Bali Bombing, Tsunami and Beyond בתאריך 7 בינואר 2010, בארכיון האינטרנט
  29. ^ Nicholson, Brendan (15 ביוני 2006). "Bashir's release a cause of great pain". The Age. Melbourne, Australia. נבדק ב-19 בספטמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Jakarta and jihad : Indonesia faces more terror – International Herald Tribune בתאריך 15 באוקטובר 2007, בארכיון האינטרנט
  31. ^ Raymond Bonner, Jane Perlez, Bali Bombings Kill at Least 25 in Tourist Spots, ניו יורק טיימס, ‏2 באוקטובר 2005
  32. ^ Al-Qaeda singles out Australia: report, The Sydney Morning Herald, ‏12 באוגוסט 2003
  33. ^ Michael Bachelard, Jakarta embassy bombing: Threat has faded but memory remains 10 years on, The Sydney Morning Herald, ‏9 בספטמבר 2014
  34. ^ Indonesia overall בתאריך 8 באוקטובר 2013, בארכיון האינטרנט
  35. ^ Treaty with Indonesia on Mutual Assistance in Criminal Matters, done at Jakarta on 27 October 1995 [1996 ATNIA 6], www.austlii.edu.au
  36. ^ Fighting terrorism at its source בתאריך 19 באפריל 2013, בארכיון האינטרנט
  37. ^ David Penberthy, Bali 9 have only themselves to blame, Perth Now, ‏7 במאי 2013
  38. ^ Australia boosts relief package, BBC News, ‏5 בינואר 2005
  39. ^ AGREEMENT BETWEEN AUSTRALIA AND THE REPUBLIC OF INDONESIA ON THE FRAMEWORK FOR SECURITY COOPERATION, Australian Treaty Series
  40. ^ 1 2 Australian Bureau of Statistics (2011). "2011 QuickStats Country of Birth". Australian Government. ארכיון מ-23 במרץ 2014. נבדק ב-26 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Department of Immigration and Citizenship. "Community Information Summary: Indonesian-born" (PDF). Australian Government. אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 בפברואר 2014. נבדק ב-29 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Indonesia wants at least 1.5 million Australian tourists in 2019, The Jakarta Post, ‏12 בפברואר 2019
  43. ^ More Indonesians are holidaying abroad but is Australia missing out?, Indonesia At Melbourne, ‏23 בינואר 2018
  44. ^ 1 2 קובץ PDFIndonesia Market Profile, Tourism Australia (ארכיון)
  45. ^ Indonesian crash pilot sentenced, BBC News, ‏6 באפריל 2009
  46. ^ 1 2 Indonesia and Australia Sign Agreement to Co-operate on Improving Transport Safety, Minister for Infrastructure and Transport, ‏31 בינואר 2008 (ארכיון)
  47. ^ קובץ PDF Study in Asia a key to Asia competence: ACICIS responds to the Australia in the Asian Century White Paper בתאריך 9 באפריל 2013, בארכיון האינטרנט
  48. ^ 1 2 3 4 Preposterous Caricatures': Fear, Tokenism Denial and the Australia-Indonesia Relationship בתאריך 21 בפברואר 2014, בארכיון האינטרנט
  49. ^ 1 2 David Hill, Indonesian in Australian Universities, Murdoch University, ‏אפריל 2012
  50. ^ School Language Program בתאריך 29 במרץ 2013, בארכיון האינטרנט
  51. ^ Fading expertise in close neighbour, The Sydney Morning Herald, ‏10 בספטמבר 2014
  52. ^ AUSTRALIA-INDONESIA: HISTORIC MARITIME BOUNDARY AGREEMENT, משרד החוץ האוסטרלי, ‏13 בספטמבר 1996 (ארכיון)
  53. ^ 1 2 On Sumatra Assist, Department of Defnce (ארכיון)
  54. ^ Sea King Survivors head home, The Sydney Morning Herald, ‏7 באפריל 2005
  55. ^ 1 2 First Indonesians to Receive Australian Bravery Medals, שגרירות אוסטרליה באינדונזיה, ‏26 במאי 2009
  56. ^ 1 2 3 Mark Forbes, SAS to work with Indonesia's feared unit, The Sydney Morning Herald, ‏26 באוקטובר 2005 (ארכיון)
  57. ^ Catherine McGrath, Australia-Indonesia anti-terrorism task force, The World Today, ‏16 באוקטובר 2002
  58. ^ Geoff Thompson, Australia, Indonesia sign security pact, ABC, ‏14 בנובמבר 2006
  59. ^ 1 2 Stephen McDonell, Helen Brown, Australia, Indonesia sign security pact, ABC News, ‏16 בנובמבר 2011
  60. ^ Gordon Arthur, US MARINE DEPLOYMENT IN DARWIN – “BORDERING ON THE REMARKABLE!”, Asia Pacific Defence Reporter, ‏31 באוקטובר 2012 (ארכיון)
  61. ^ 1 2 Lindsay Murdoch, Michael Bachelard, Indonesian jets in Australian war games, The Sydney Morning Herald, ‏18 ביולי 2012
  62. ^ Minister for Defence – C-130 Hercules aircraft gifted to Indonesia, Department of Defence Ministers, ‏2 ביולי 2012 (ארכיון)
  63. ^ 1 2 קובץ PDF The Lowy Institute Poll 2012 בתאריך 14 בנובמבר 2012, בארכיון האינטרנט
  64. ^ John Monfries (ע), Different Societies, Shared Futures: Australia, Indonesia and the Region, סינגפור: Institute of Southeast Asian Studies, 2006, עמ' 77, ISBN 9789812303875
  65. ^ קובץ PDF The Lowy Institute Poll 2006 בתאריך 21 בפברואר 2014, בארכיון האינטרנט
  66. ^ George Roberts, Spying row: Indonesian president Susilo Bambang Yudhoyono accuses Tony Abbott of taking claims too lightly, ABC News, ‏19 בנובמבר 2013
  67. ^ Indonesia recalls envoy over Australia spying, אל ג'זירה, ‏18 בנובמבר 2013
  68. ^ Michael Bachelard, Mark Kenny, David Wroe, Tony Abbott refuses to apologise for Indonesian spying program, The Sydney Morning Herald, ‏19 בנובמבר 2013
  69. ^ Indonesia freezes ties with Australia, אל ג'זירה, ‏21 בנובמבר 2013
  70. ^ Indonesian protesters burn Australian flags, אל ג'זירה, ‏21 בנובמבר 2013
  71. ^ A Bloody Business בתאריך 4 במאי 2016, בארכיון האינטרנט
  72. ^ Australian Government action on live exports בתאריך 3 בדצמבר 2013, בארכיון האינטרנט
  73. ^ Indonesia cattle decision linked to live trade ban בתאריך 12 בספטמבר 2014, בארכיון האינטרנט
  74. ^ Tom Clarke, Australia's evolving position on West Papua, The Australian, ‏30 בנובמבר 2012 (ארכיון)
  75. ^ Foreign Minister Bob Carr - Question Without Notice - West Papua, משרד החוץ האוסטרלי (ארכיון)
  76. ^ Tom Allard, Indonesia ups ante on Papuans, The Age, ‏4 בפברואר 2006
  77. ^ Mark Forbes, Papuan boat arrival fuels crisis, The Age, ‏5 באפריל 2006
  78. ^ 1 2 Annie Guest, Merauke Five 'felt they'd been forgotten', ABC News, ‏24 ביוני 2009
  79. ^ קובץ PDFExtradition Treaty Between Australia and The Republic of Indonesia, Australia-Indonesia Extradition Treaty
  80. ^ Gay Alcorn, Bali Nine: how two young Australian men ended up on death row in Indonesia, הגרדיאן, ‏27 בינואר 2015
  81. ^ Boycotting Bali over the death sentence, BBC News, ‏18 בפברואר 2015
  82. ^ Australia links tsunami aid to fate of drug smugglers, אל ג'זירה, ‏18 בפברואר 2015
  83. ^ Hilary Whiteman, Mariano Castillo, Australia recalls ambassador after Indonesia executes prisoners, CNN, ‏29 באפריל 2015
  84. ^ "IA-CEPA: Momentum Baru Kemitraan Indonesia-Australia". 31 באוגוסט 2018. ארכיון מ-28 בינואר 2020. נבדק ב-21 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ (אורכב 20.09.2019 בארכיון Wayback Machine)
  86. ^ van der Eng, Pierre (במאי 2008). "Konfrontasi And Australia's Aid To Indonesia During The 1960s" (PDF). Australian National University. נבדק ב-8 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  87. ^ Mercer, Phil (10 בדצמבר 2008). "Australia Offers Funds to Help Indonesia Survive Global Credit Crisis". Voice of America. ארכיון מ-2 בינואר 2009. נבדק ב-28 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ^ "Over $600 Million in New Partnership Funding Agreed by Australian and Indonesian Ministers". Department of Treasury. 7 בדצמבר 2005. ארכיון מ-12 בפברואר 2014. נבדק ב-15 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ Australian National Audit Office (28 במאי 2013). "AusAID's Management of Infrastructure Aid to Indonesia" (PDF). Australian Government. אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 בפברואר 2014. נבדק ב-30 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה)