יחסי אפגניסטן–טג'יקיסטן | |
---|---|
אפגניסטן | טג'יקיסטן |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
652,230 | 144,100 |
אוכלוסייה | |
43,246,581 | 10,689,187 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
14,502 | 12,061 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
335 | 1,128 |
משטר | |
אמירות איסלאמית | רפובליקה |
יחסי אפגניסטן–טג'יקיסטן הם היחסים הדו-צדדיים שבין האמירות האיסלאמית של אפגניסטן לרפובליקה של טג'יקיסטן שהחלו בשנת 1992.
האזורים של שתי המדינות היו חלק מטריטוריה אחת לאורך ההיסטוריה. לאחר הסכם ידידות שנחתם בשנת 1750 בין אחמד שאה דוראני מאפגניסטן למוחמד מוראד בק מבוכרה, הפך אמו דריה (נהר האקסוס) לגבול הרשמי של אפגניסטן. השפה הפרסית נמצאת בשימוש נרחב בשתי המדינות, ובאפגניסטן יש מעט יותר טג'יקים מאשר בטג'יקיסטן.[1]
היחסים הדיפלומטיים המודרניים בין שתי המדינות החלו ב-15 ביוני 1992. פרוץ מלחמת האזרחים הטג'יקיסטנית הפך את היחסים למורכבים יותר מכיוון שרוב הגבול הדרומי של טג'יקיסטן (מחוז ח'תלון) היה שנוי במחלוקת בין כוחות הממשל הטג'יקיים (ושומרי הגבול הרוסים) והאופוזיציה הטג'קית שנתמכה על ידי כוחות איסלאמיים. לפחות 80,000 טג'יקים חיפשו מקלט באפגניסטן במהלך 1992. מנהיגי האופוזיציה הטג'יקים נהנו מתמיכת הממשלה האפגנית והתבססו שם, בעיקר במחוז בדח'שאן.[2][3] גם מלחמת האזרחים באפגניסטן גרמה לנדידת פליטים בין שתי המדינות, הפעם בכיוון ההפוך.[4]
טג'יקיסטן תמכה בהתנגדות הברית הצפונית לטאליבן בתקופה זו - בעוד שמאות אלפי טג'יקים ברחו מאפגניסטן כדי להימלט משלטון החמושים האיסלאמיסטים.[5]
טג'יקיסטן פתחה את שגרירותה בקאבול כאשר כרזאי עלה לשלטון באפגניסטן. הקונסוליה במזר-י שריף נפתחה גם היא בנובמבר של אותה שנה.[6] באפריל 2005 ערך רחמון ביקור רשמי באפגניסטן.[6] הקשרים הדיפלומטיים, העסקיים והתרבותיים בין שתי המדינות הולכים ומתרחבים מאז. בטג'יקיסטן יש כ-6,500 אפגנים.[7] מתוכם כ-500 לומדים באוניברסיטאות שונות בטג'יקיסטן.[8]
אפגניסטן וטג'יקיסטן חולקות גבול של כ-1,300 קילומטרים (810 מיל).[9] כיום הגבול המפותל בין שתי המדינות מהווה דאגה גדולה לשתי הממשלות, כמו גם לקהילה הבינלאומית. הגבול הוא נתיב מרכזי להברחת סמים מאפגניסטן לרוסיה ולאירופה, ומאמצע שנת 2009 נראה כי האלימות הקשורה לסמים סביב הגבול הולכת וגוברת, בין היתר בשל המצב הבלתי יציב יותר בפקיסטן.[9][10]
נתיבי התחבורה בין שתי המדינות (כגון גשר אפגניסטן-טג'יקיסטן) נבנים אט-אט ובעזרת מימון מממשלות חיצוניות.[6][11]
בין אפגניסטן לטג'יקיסטן נחתמו מספר הסכמים הנוגעים לאנרגיה. בספטמבר 2007 נחתם הסכם של 500 מיליון דולר ליצירת חיבור אנרגטי מטג'יקיסטן וקירגיזסטן לאפגניסטן. טג'יקיסטן וקירגיזסטן מנסות לפתח את התעשייה ההידרואלקטרית ולמכור אותה לדרום אסיה.[12]
שתי הממשלות הסכימו גם להקים מפעל הידרואלקטרי של 1,000 מגה-ואט על נהר פאנג'. בנייתו ממומנת על ידי הבנק העולמי, בנק הפיתוח האסייתי והבנק לפיתוח אסלאמי.[13]
לאחר השתלטות הטליבאן על אפגניסטן בפעם השנייה, מנהיגי אופוזיציה אפגניים רבים כמו מפקד עמק פאנג'שיר, אחמד מסעוד, ברחו לטג'יקיסטן.[5]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)