מידע כללי | |
---|---|
על שם | בנג'מין בונוויל |
סוג | ימה קדמונית שיָבשָׁה |
מידות | |
שטח | 51,000 קילומטר רבוע |
מידע נוסף | |
מדינות באגן הניקוז | מערב ארצות הברית |
קואורדינטות | 40°30′N 112°15′W / 40.5°N 112.25°W |
ימת בונוויל (Lake Bonneville) הייתה ימה נרחבת שהשתרעה בתקופת הפלייסטוקן באגן הגדול במערב אמריקה הצפונית שבין הרי הרוקי לרכסי סיירה נבדה, רובה בשטחי מדינת יוטה ומיעוטה בגבולות איידהו ונבדה דהיום. הימה הצטמצמה מאז תום עידן הקרח האחרון עקב התאדות. ימת המלח הגדולה ואגם יוטה הם שרידים שלה.
ימת בונוויל הייתה בזמנהּ הימה הסופית[2] הגדולה ביותר ביבשת אמריקה. שטחיה בשיא התפשטותה הקיפו כ-51,000 קמ"ר ועומקה המרבי נאמד בכ-350 מטרים. עקבותיה של ימת בונוויל ניכרים במדרגות של החופים הקדמונים, המעידות על מפלסיה בתקופות שונות, וכן הם ניכרים במשקעי מלֵחות נרחבים.
ראשית הצטמצמותה של הימה מיוחסת ל"שיטפון בונוויל" (אנ') האדיר המתוארך לסביבות 14,500 שנים לפני זמננו, שבו מי הימה עלו על גדותיהם ופרצו בצפונהּ לאפיקי נהרות סנייק וקולומביה המוליכים לאוקיינוס השקט. השיטפון גרם להנמכת מפלס הימה בכ-100 מטרים.[3] עם שינויי האקלים מאז ראשית תקופת ההולוקן (באלף השנים-עשר לפני זמננו) הימה הלכה ויבשה ומליחות מימיה הלכה וגברה.
מלבד מעט הימות ששרדו אחריה, המרחב שבו השתרעה ימת בונוויל מאופיין בתופעות של מדבר מלח, והוא אף נקרא בשם הולם – מדבר ימת המלח הגדולה (Great Salt Lake Desert). במקומות רבים יוצרים משקעי המלח של הימה הקדומה מישורים שטוחים וקשיחים (Bonneville Salt Flats) ואלה משמשים בחלקם למרוצי מכוניות (Bonneville Speedway).
הימה נקראה על שמו של חוקר המערב הישן של אמריקה – בנג'מין בונוויל. שם זה נקבע על ידי הגאולוג ג. ק. גילברט (Grove Karl Gilbert) (1843–1918), שסקר את עקבות הימה ופרסם ב-1890 מחקר מקיף ומפורט על אודותיה.[1]