יצחק רפאל

יצחק רפאל
יצחק רפאל, 1989
יצחק רפאל, 1989
לידה 5 ביולי 1914
סאסוב, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 1999 (בגיל 85)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1935
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה, ירושלים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, בית המדרש לרבנים באמריקה
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה חזית דתית לאומית, הפועל המזרחי, מפד"ל
בן או בת זוג גאולה בת-יהודה עריכת הנתון בוויקינתונים
סגן שר הבריאות
6 בנובמבר 196122 במרץ 1965
(3 שנים)
תחת שר הבריאות חיים משה שפירא
שר הדתות ה־5
10 במרץ 19743 ביוני 1974
(86 ימים)
תחת ראש הממשלה גולדה מאיר
30 באוקטובר 197422 בדצמבר 1976
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
חבר הכנסת
20 באוגוסט 195113 ביוני 1977
(25 שנים)
כנסות 2 - 8
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רפאל ב-1951
רפאל ב-1969

יצחק רפאל (וֶרפֶל) (5 ביולי 19143 באוגוסט 1999) היה ממנהיגי המפד"ל וכיהן מטעמה כחבר הכנסת ושר. חתן פרס ביאליק ופרס הרב קוק על מפעליו בתחום הספרות התורנית. יו"ר מוסד הרב קוק.

נולד בסאסוב אשר בגליציה, לשמואל-צבי ואסתר ורפל. תקופה קצרה בחייו למד אצל הרב שלמה שיקלר, בתר"ץ הלך להיבחן ישיבת חכמי לובלין לשם כך למד 200 דפי גמרא בעל פה, כשהגיע להיבחן קיבל אותו הרב מאיר שפירא בזכות דבר תורה שאמר, לאחר שלושה שבועות עזב רפאל את יח"ל בשל תחושת זרות. לאחר מכן המשיך בלימודי הקודש לצד לימודי מתמטיקה פיזיקה ולטינית. משם התקדם ללימודים בגימנסיה היהודית בלבוב, בלימודיו שם התעניינותו עברה לספרות ולהיסטוריה. בד בבד עם לימודי החול המשיך בלימודי הקודש בבתי כנסת מקומיים. בלבוב היה חבר תנועת תורה ועבודה הפועל המזרחי, ממייסדי בני עקיבא בפולין וראש מחלקת "ההכשרה" של "החלוץ-המזרחי" בפולין.

עלה לארץ ישראל בניסן תרצ"ה, ובהמלצת הרב מרדכי אהרנפרייז החל ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים למקצועות היהדות והיסטוריה כללית וקיבל תואר במאי 1940.[1]

נישא לסופרת גאולה בת-יהודה (בת הרב יהודה לייב פישמן מימון) והמשיך ללמוד יחד איתה באוניברסיטה העברית, בהמשך סיים לימודי תואר שני במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

היה פעיל ב"הגנה" וסייע בתורניות שמירה, שימש כמורה בבית-הספר "מעלה" בירושלים שם הנהיג שיטה משלו ללימודי היסטוריה יהודית.

לבקשת חמיו החל לנהל את "מוסד הרב קוק" תפקיד אותו מילא עד מותו. בתקופה זו היה פעיל בתחום הספרות הדתית, ערך את השבועון הדתי "במישור" (היה פעיל במשך שבע שנים)[2] והוציא את כתבי העת "אמנה" ו"ארשת", במקביל ערך את כתב העת סיני.

פרסום ספרו על החסידות בגיליונות סיני העניק לו שם כבעל ידע בחסידות והרצה בבמות שונות על תולדות החסידות, היה לו אף פינה קבועה במוצאי שבת ברדיו קול ירושלים.

פעילות פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש כמנהל "המחלקה למלאכה ולמסחר זעיר" בסוכנות היהודית.

בשנת 1942 היה נציג הפועל המזרחי בהנהלת "מגבית ההתגייסות", והחל בשנת 1944 היה חבר "הוועד הלאומי".

בתקופת מלחמת העצמאות כיהן הן כחבר "ועדת המוסדות לענייני ירושלים", הן כמנהל "המשרד לנפגעי המלחמה" והן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת העלייה, תפקיד אותו מילא עד 1953.

כיהן כחבר הכנסת ברציפות מהכנסת השנייה ועד הכנסת השמינית. במשך כל תקופת כהונתו היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בכנסת השלישית והשמינית שימש יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט. יצחק רפאל הוא היוזם הראשון של 6 הצעות חוק פרטיות שנכנסו לספר החוקים.[3]

היה סגן שר הבריאות (19611965), תקופה בה התחוללה פרשת תל גיבורים. סערה ציבורית שהתחוללה בעקבות הפרשה הביאה את ראש הממשלה למנות, ב-25 באוקטובר 1964, ועדת חקירה בראשות שופט בית המשפט המחוזי משה גולן. בדו"ח שהגישה הוועדה נקבע שנמצא דופי בהתנהגותו רפאל,[4] ובעקבות זאת התפטר רפאל מתפקידו כסגן שר הבריאות.[5] לאחר שהופעל עליו לחץ ציבורי ויתר רפאל על חסינותו כחבר הכנסת,[6] והוגש נגדו כתב אישום בחשד שלקח שוחד בדמות תרומות למוסד הרב קוק, שבראשו עמד. הוא זוכה, משום שהעד המרכזי יהודה שפיגל, שהורשע לפניו, סירב להעיד נגדו.[7]

רפאל כיהן כשר הדתות בשנים 19741976 בממשלתו של יצחק רבין. טרם מונה לשר, פנה יהודה שפיגל אל גולדה וביקש שלא ימונה רפאל לשר בגלל פרשת תל גיבורים,[8] אך בקשתו של שפיגל לא סיכלה את המינוי.[9][10] במהלך כהונתו כשר, ביקר את פעילות תנועת גוש אמונים, שביצע מבצעי התנחלות ביהודה ושומרון ללא אישור הממשלה, ושפעיליה התעמתו עם חיילי צה"ל שהגיעו לפנותם.[11] תמך בהסכם הביניים בין ישראל למצרים בספטמבר 1975[12] ופעל למען החזרת עקורי איקרית ובירעם לכפרם.[13] גישתו המדינית המתונה הביא לחיכוכים עם קבוצת "צעירי המפד"ל", קבוצת פעילי המפלגה שהייתה גם פעילה בהקמת תנועת "גוש אמונים".[14]

רפאל נמנע, יחד עם זבולון המר, בהצבעת אי אמון בממשלה ב־14 בדצמבר 1976, הצעת אי אמון שהגישה החזית הדתית התורתית (אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל) בשל חילול השבת שנגרם, לטענתם, כשחלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15 הראשונים שהגיעו לחיל האוויר.[15] שבוע אחר כך, החליט ראש הממשלה רבין, בהתייעצות עם שר המשפטים חיים צדוק, לראות בהצבעתם זו כהתפטרות.[16] מיד אחר כך החלו "צעירי המפד"ל" לפעול להדחת רפאל מהנהגת המפד"ל לבחירות הבאות, שנקבעו למאי 1977.[17][18] ב-20 במרץ, נערכו בחירות פנימיות במפד"ל בהם הודח מהרשימה לכנסת.[19][20] רפאל פנה לבית המשפט בבקשה לביטול הבחירות,[21] ובמקביל ביקש לרוץ ברשימה עצמאית לכנסת.[22] לבסוף, לאחר שפנייתו לבית המשפט נדחתה, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא לרוץ לכנסת שוב.[24]

בשנים 1957-1956 עשה עבודת מחקר באוניברסיטת לונדון וב-Jew's College. קיבל תואר דוקטור בספרות מבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק בהדרכתו של הרב פרופסור שאול ליברמן. על עבודת הדוקטורט בנושא "ספר המנהיג" לרבי אברהם הירחי זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל. בשנת תשמ"ו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

בנוסף, שימש כחבר הנהלת המפד"ל וחבר "המרכז העולמי של המזרחי - הפועל המזרחי", יו"ר הנהלת "מוסד הרב קוק" ו"יד הרב מימון".

רפאל הגיש נגד העיתונאית סילבי קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון.[25] קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות".[26] השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה. קשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה.[27]

בנו היחיד (שנפטר עוד בחייו של רפאל) היה הרב שילה רפאל, חבר בית הדין הרבני בירושלים, ורב שכונת קריית משה בירושלים.

  • רש"י בתשובותיו, ירושלים תש"א (תדפיס מספר רש"י)
  • כתבי הפרופ' הר"ש אסף : רשימה ביבליוגרפית, ירושלים ת"ש (תדפיס ממאסף "יבנה" ספר ב, ת"ש)
  • גאון וצדיק - מראשוני הציונות בגליציה : רבי שרגא פייבל שריאר מבוהורידשני, ירושלים תשמ"ט (תדפיס מקובץ "שרגאי ג'".)
  • התוספות ורב האי גאון, לונדון תשכ"ז, (תדפיס מתוך ספר היובל לכבוד הרב הראשי ר' ישראל ברודי, לונדון, תשכ"ז)
  • כתבי הרב משה אביגדור עמיאל : רשימה ביבליוגרפית, ירושלים תש"ג, (תדפיס מ"ספר היובל" להרב מ.א.עמיאל)
  • לתולדות הקהלה האשכנזית בארץ - ישראל, מוסד הרב קוק תרצ"ט, (תדפיס מסיני), באתר אוצר החכמה
  • כתבי הגרא"י קוק זצ"ל, ירושלים תרצ"ח (תדפיס מקובץ אזכרה), באתר אוצר החכמה
  • ד"ר בנימין מנשה לוין : רשימה ביו-ביבליוגרפית, ירושלים ת"ש, (תדפיס מתוך 'ספר היובל' לד"ר ב.מ.לוין)
  • תערוכת רש"י בירושלים, ירושלים ת"ש, תדפיס מ'במישור' שנה א', גליונות כ"ז-כ"ח, כ"ט, ל', ל"א

ספרים בעריכתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק רפאל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הר הצופים, הצופה, 1 במאי 1940
  2. ^ שם פרסם מאמרים תחת השמות: י. שמואלי; י. בר"ש; י. בן אסתר; י. גואל; א. השילוני ועוד.
  3. ^ הצעות חוק פרטיות של ח"כ יצחק רפאל, באתר מאגר החקיקה הלאומי
  4. ^ טדי פרויס, רפאל ידע על עסקת השוחד בפרשת ביה"ח בתל גיבורים, דבר, 5 באוקטובר 1965, המשך
  5. ^ סגן שר הבריאות התפטר, דבר, 22 במרץ 1965, המשך
  6. ^ הכנסת החליטה ליטול החסינות מחה"כ י. רפאל, דבר, 15 ביולי 1965
  7. ^ רפאל זוכה מחוסר הוכחות, דבר, 17 בספטמבר 1965, המשך
  8. ^ עו"ד שפיגל פנה לגולדה לא לצרף את רפאל לממשלה, מעריב, 1 במרץ 1974
  9. ^ אולם ראו: דן מרגלית, ראיתי אותם עמ' 215.
  10. ^ שאול הון, אחרי 10 שנות שתיקה, כולל ישיבה בכלא, יהודה שפיגל החזיר את פרשת יצחק רפאל לשולחן ראש-הממשלה, מעריב, 3 במרץ 1974
  11. ^ יוסף וקסמן, רפאל: המתנחלים אינם מתנהגים כיאות בזמן פינוי, מעריב, 13 במרץ 1975
  12. ^ מאיר הראובני, רפאל נתקל בביקורת חריפה בסיירו ביישובי המפד"ל בגולן, מעריב, 5 בספטמבר 1975
  13. ^ טוביה מנדלסון, רפאל יפעל להחלטה ממשלתית על החזרת עקורי ברעם ואקרית, דבר, 16 ביולי 1975
  14. ^ אברהם תירוש, המנהיגים עייפים ־ הצעירים רוצים מפד"ל חדשה, מעריב, 28 בדצמבר 1976
  15. ^ יעל גרינפטר, 20.12.1976 /חילול שבת הוביל למשבר קואליציוני, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2010
  16. ^ בורג רפאל והמר חדלו לכהן כשרים, דבר, 21 בדצמבר 1976
  17. ^ אברהם תירוש, השלב הבא במפד'ל: הדחתו של יצחק רפאל מההנהגה, מעריב, 20 בינואר 1977
  18. ^ מנסים למנוע מוורהפטיג מקום שני במפד"ל הצעירים פועלים נגד רפאל, דבר, 6 במרץ 1977
  19. ^ אברהם תירוש, המהפכנים הצעירים במפד"ל הסתפקו בחצי־הפיכה, מעריב, 22 במרץ 1977
  20. ^ הדחת רפאל, מעריב, 21 במרץ 1977
  21. ^ סיעת רפאל פונה להליכים משפטיים, דבר, 24 במרץ 1977
  22. ^ סיעת רפאל תבקש מוועדת הכנסת הכרה כסיעה עצמאית, מעריב, 7 באפריל 1977
  23. ^ "ליכוד ותמורה" לא תופיע ברשימה עצמאית, דבר, 8 באפריל 1977
  24. ^ נדחתה בקשת יצחק רפאל וחבריו לבטל הבחירות במפד"ל, דבר, 6 באפריל 1977[23]
  25. ^ יהושע כהנא, "לא מודים בעובדות, כופרים באשמה", מעריב, 7 באפריל 1970
  26. ^ סילבי קשת תובעת לירה אחת מח"כ רפאל, מעריב, 28 במאי 1970
  27. ^ יהושע כהנא, המשפט של רפאל נגד קשת הסתיים ב"הצהרת פשרה", מעריב, 25 ביוני 1970
  28. ^ ראו גם: ספרות ציונית דתית, ירושלים תש"ה, באתר אוצר החכמה