לגואה
| |||
 | |||
| לגואה | |||
| מדינה |
 פורטוגל | ||
|---|---|---|---|
| חבל אוטונומי |
 האיים האזוריים | ||
| ראש העיר |
ז'ואאו אנטוניו פראירה פונטה João António Ferreira Ponte | ||
| שפה רשמית | פורטוגזית | ||
| תאריך ייסוד | 1515 | ||
| שטח | 45.51 קמ"ר | ||
| גובה | 0 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 14,442[1] (2011) | ||
| ‑ צפיפות | 322.96 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 37°44′55″N 25°32′25″W / 37.74861°N 25.54028°W | ||
| אזור זמן | UTC -1 | ||
| http://cm-lagoa.azoresdigital.pt/ | |||
|
(למפת האיים האזוריים רגילה)  | |||
.png)
לגואה (בפורטוגזית: Lagoa; מילולית, אגם) היא עיר השוכנת על חופו הדרום-מערבי של האי סאו מיגל בחבל האוטונומי של האיים האזוריים בפורטוגל. העיר שוכנת ממזרח לעיר פונטה דלגדה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב הוקם זמן קצר לאחר הגעתם של המתיישבים הראשונים לאי סאו מיגל. נראה שמקום נבחר בשל המפרץ המוגן שבו. הבתים הראשונים נבנו סביב לכנסייה. במאה ה-15 המשיך האי לקלוט מתיישבים, לגואה התפתחה לכיוון מערב וענף הדיג החל להיות חלק חשוב בכלכלתה. ממזרח לעיירה הוקמו חוות חקלאיות.
ב-1515 קיבלה לגואה מעמד של עיר. היא נחשבה למרכזו של אחד האזורים באי שבהם הייתה החקלאות מפותחת מאוד. הגידולים במקום כללו חיטה, גפנים ואיסטיס הצבעים. נמלה של לגואה היה פעיל מאוד ביבוא וביצוא של סחורות ומרכז של פעילות הדיג.
שגשוגן של היישובים בסביבה המשיך במאה ה-19 כאשר היישוב היה מרכזה של תעשיית קרמיקה מצליחה ושל תעשיית זיקוק משקאות אלכוהוליים. במאה ה-20 התפתחו בנוסף מפעלי ייצור לשמן צמחי, סבון ומזון לבעלי חיים, בעוד שענפי החקלאות והדיג המשיכו לשגשג. בסוף המאה ה-20 חלה בעיר התפתחות של מגזר השירותים שמעסיק כיום כמעט 60% של כוח העבודה. כמו כן מהווים לגואה והאזור סביבה כמוקד משיכה לתיירים, בעיקר עקב החופים שלה.
