מדינה / טריטוריה | רצועת עזה |
---|---|
נפה | רפיח |
תאריך ייסוד | 1949 |
על שם | רפיח |
אוכלוסייה | |
‑ במחנה הפליטים | 24,418 (2006) |
קואורדינטות | 31°16′59″N 34°15′12″E / 31.283019444444°N 34.2532°E |
אזור זמן | UTC +2 |
מחנה הפליטים רפיח (בערבית: مخيم رفح או معسكر رفح) הוא אחד משמונה מחנות פליטים פלסטינים ברצועת עזה הממוקם בנפת רפיח לאורך גבול מצרים – רצועת עזה.
פליטים רבים הגיעו לאזור דרום רצועת עזה במהלך מבצע יואב[1]. המחנה הוקם בשנת 1949 ובאותה תקופה היה מחנה הפליטים הגדול ביותר ברצועת עזה. הפליטים התגוררו בצפיפות וקיבלו אוכל במנות של כ-1,748 קלוריות ליום[2].
בעת כיבוש רצועת עזה במבצע קדש על ידי צה"ל, נמצאו במחנה רפיח כ-31,000 אנשים[3]. במהלך השנים, היגרה חלק מהאוכלוסייה לשכונה הסמוכה תל א-סולטאן שהוקמה בשנות ה-70 של המאה ה-20 בידי ישראל כחלק ממהלך לשיקום מחנות הפליטים והטבת התנאים בהם.
בפועל מהווה המחנה חלק מהעיר רפיח. בצמוד למחנה ממוקמת שכונת יבנא (ער') (על שם יבנא). סמוך למחנה, על שטח שנותר ריק בין המתחם שנבנה בידי אונר"א לבין מסילת הרכבת שעברה באזור, נבנה בהמשך גוש בנינים שמהווה כיום את שכונת שאבורה, שכונה שלעיתים נתפסת כחלק ממחנה הפליטים.
על פי אונר"א, המחנה (יחד עם תל א-סולטאן) מונה 99,000 תושבים[4]. על פי אומדן אמצע השנה של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2006 אוכלוסיית מחנה רפיח לבדו מונה 59,983 תושבים, ואוכלוסיית תל א-סולטאן מונה 24,418 תושבים[5]. במחנה ישנם 31 בתי ספר (20 יסודיים, 11 תיכוניים) המנוהלים על ידי אונר"א[4].