מיומנויות המאה ה-21

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הטקסטים חוזרים על עצמם.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הטקסטים חוזרים על עצמם.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תרשים: מערכת לימודי המאה ה-21

מיומנויות המאה ה-21 מגדירות את הכישורים שמערכת החינוך בישראל רוצה להקנות לבוגריה לצורך פיתוח רמת התעסוקתיות ועידוד השתלבות מיטבית בחברה ובעולם העבודה של המאה ה-21 כפי שצריכים להיראות על פי תפיסתם של מנהלי מערכת זו, לאור ההתפתחויות הרבות בטכנולוגיות מידע ותקשורת.
טכנולוגיות המידע והתקשורת מציפות את העולם במידע רב. באמצעות האינטרנט מידע זה נגיש למרבית בני האדם וזמין בכל עת. המידע פתוח, חשוף אך גם פרוץ ובלתי מבוקר[1]. אחד היעדים שהוגדרו כחשובים במערכת החינוך, הוא להכשיר את התלמידים לחיים בחברה תקשורתית ועתירת מידע, כך שיוכלו להפיק תועלת מן המידע הנגיש להם באופן בטוח[1]. כמו כן, התוכנית חותרת לפתח אצל התלמידים יכולות יזמות, אינטגרציית ידע ויצירתיות באמצעות הכלים הדיגיטליים החדשניים.

תחומים עיקריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית "מיומנויות המאה ה-21" מדגישה שילוב בין מידע ובין מיומנויות של למידה עצמאית, שמאפשרת לתלמיד להיות לומד עצמאי בכל שלב ולדעת לתכנן ולפעול תוך הפעלת שיקול דעת לגבי פעולותיו. בהתאם לכך, היא כוללת שלושה מרכיבים עיקריים:

השתלבות בחיים המודרניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח אחריות אישית וחברתית, מודעות וגמישות רב תרבותית ותכנון חיים וקריירה.

רכישת אוריינות מערכות מידע ותקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטכנולוגיה במאה ה-21 היא דרך חיים עבור הדור הצעיר והיא יוצרת אוריינות חדשה, חזותית וקולית, לעומת אוריינות טקסטואלית, ריבוי ייצוגי מידע לעומת מקור מידע אחד ושילוב ועיבוד של סוגי מידע שונים לעומת מידע ממוקד. שילוב התקשוב בהוראה הוא דבר חדש שגורם לשינוי מלמידה מסורתית ללמידה משמעותית טכנולוגית ומעניינת לתלמיד ומחזקת את המוטיבציה שלו ללמידה, מעבר מלמידה כחיקוי ורכישת ידע, ללמידה כהבניית ידע[2]. שימוש בטכנולוגיה, בכלי תקשורת או ברשתות כדי לגשת, לנהל, לשלב, להעריך וליצור מידע במטרה לתפקד בחברת המידע[3].

מיומנויות חשיבה בסדר גבוה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הרואים בחשיבה ביקורתית חשיבה מעריכה (Evaluative Thinking) ואילו בחשיבה יצירתית חשיבה מחוללת, יוצרת. שני סוגי החשיבה אינם הפכים, אלא משלימים ביניהם, ויש בהם הרבה משותף. בכל חשיבה מעמיקה יש מרכיב של ביקורת והערכה איכותית ומרכיב של יצירתיות וחדשנות. אדם בעל חשיבה ביקורתית יוצר דרכים חדשות כדי לבחון טיעונים. אדם בעל חשיבה יצירתית משתמש בביקורת כדי להעריך את עשייתו.[1][2][4]

תוכנית התקשוב הלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תוכנית התקשוב הלאומית

תוכנית התקשוב הלאומית היא תוכנית שגובשה על ידי משרד החינוך במטרה לקדם שיטות חינוך ולמידה בבית הספר תוך שימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת והטמעתן בתוכנית הלימודים. המטרה המרכזית היא לקדם פדגוגיה חדשנית. פדגוגיה חדשנית היא שיטת הוראה ולמידה שבה התכנים והידע הנלמדים רלוונטיים למציאות המשתנה. במקביל לידע, התלמידים רוכשים מיומנויות שרלוונטיות לתפקוד מיטבי במאה ה-21. מערכת החינוך תכין את התלמידים לאתגרי המאה ה-21 ותשפר את היכולת המדעית והטכנולוגית של מדינת ישראל.

התאמת מערכת החינוך למאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן הטכנולוגי של תחילת המאה ה-21 מוביל להכנסת שינויים המשפיעים על אורח החיים. מערכת החינוך בישראל הובילה תהליך שינוי על מנת להתאים את עצמה למאה ה-21. במסגרת התוכנית הלאומית מקבלים המורים כלים טכנולוגים בהדרכה פדגוגית שתסייע להם שימוש מושכל בכלים הקיימים. ללומדים במאה ה-21 נחוצות מיומנויות חדשות המאפשרות להשתלב בחברה בעידן הדיגיטלי. למשל, במצב של היצף מידע הכמות העודפת של המידע מפריעה לקבלת החלטה וליכולת להתעדכן.

אחת המטרות המרכזיות של התוכנית היא הטמעת שיטת חינוך והקניית מיומנויות המאה ה-21 באמצעות טכנולוגיית המידע והתקשורת. שיטת החינוך מדגישה את הלמידה האוטונומית, מעודדת יצירתיות, יוזמה ואחריות אישית, מפתחת חשיבה ביקורתית, מזמנת תנאים של שיתוף מאפשרת גמישות של תכנים, זמן ומקום, מאפשרת לכל תלמיד להתפתח לפי נטיותיו. בשיטת חינוך זו המורה אינו משמש מקור ידע אלא מנחה את התלמיד: לאתר ידע בעצמו, להעריך את הידע ולנתח אותו וליצור ידע חדש.

במקביל לידע, התלמידים רוכשים מיומנויות רלוונטיות לתפקוד במאה ה-21 (תוכנית "מיומנויות המאה ה-21"). ההוראה מותאמת לשונות התלמידים, שוברת מחיצות בין העולם מחוץ לבית הספר לעולם בתוך בית הספר, עושה שימוש ככל שניתן בטכנולוגיה כדי לקדם את תהליכי ההוראה[דרוש מקור].

מיומנויות המאה ה-21 כפי שהוגדרו בתוכנית להתאמת מערכת החינוך הישראלית למאה ה-21 הן:

  • למידה שיתופית, יכולת לשתף פעולה בצוות, יכולת תקשורת טובה ויכולת הצגה יעילה.
  • טיפוח לומד עצמאי, יצירתי, סקרן, יוזם.
  • מוסריות, רכישת כללי התנהגות.
  • שימוש בכלי תקשוב.
  • אוריינות מידע.
  • חשיבה ביקורתית ויכולת לפתור בעיות.
  • פתרון בעיות, קבלת החלטות, והתמודדות עם שאלות פתוחות.

פערים בין רמות ההצהרה והביצוע ביישום מיומנויות המאה ה-21 בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהסתמך על מאמר משנת 2016, במהלך עשרות השנים האחרונות, הציעו וועדות שונות של משרד החינוך רפורמות והגדירו מטרות ביחס למיומנויות המאה ה-21[5]. הרפורמות התייחסו למרכיבי מיומנויות המאה ה-21, ובעיקר לשניים מהם, לקוגניטיבי (חשיבה ברמה גבוהה, יצירתית, ביקורתית ופתרון בעיות) ולטכנולוגי (פיתוח אוריינות דיגיטלית ויישום טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT Information and Communications Technology), אך גם לשניים האחרים – ברמה בינאישית (עבודת צוות ושיתוף פעולה, מיומנויות בין תרבותיות, מיומנויות הנהגה ונטילת אחריות) וברמה תוך-אישית (פתיחות אינטלקטואלית, גמישות וקבלה, חדשנות ויצרנות (פרודוקטיביות), שליטה וניהול רגשות).

הרצון לאמץ רפורמות במערכת החינוך בישראל הוא עניין של אופנה בינלאומית, לטענת מחברי המאמר, הבאה לשפר את הביצועים הבית-ספריים ואת יעילות מערכת החינוך בכלל. הרעיונות והמדיניות מושאלים ממדינות דמוקרטיות מערביות גדולות, המשמשות לעיתים קרובות מודל לחיקוי. לדברם, נראה שההחלטה להתחקות אחר טרנדים ולאמץ חוקים קיימים, למרות שהם חיוניים, לא מביאה לשינוי אמיתי, ולמעשה, נוצרה סביב הנושא "תרבות הצהרתית" (שכנראה אינה ייחודית לישראל)[5].

ההצעה משנת 1970 אכן יושמה, אך רוב התוכניות האחרות נשארו בגדר המלצות, ולא יושמו במערכת:

1970: רפורמה בלימודי הביולוגיה (תמיר, 2016[6]) – דגש על בניית ידע אקטיבית, חשיבה מדעית וביקורתית ופתרון בעיות. מבחן בגרות חדש הוגדר בהתאם ויושם בארץ ובמדינות נוספות.

1992: דו"ח "מחר 98" (משרד החינוך, 1992[7]) – תוכנית המכילה שינויים פדגוגיים להכנה עתידית של בוגרים. כללה שיפור רמת המתמטיקה והחינוך המדעי והטכנולוגי, ושילוב מחשבים בתוך המערכת הבית ספרית. 10 שנים לאחר שהחלה, רק השפעות בודדות של הרפורמה נראו לעין. עם זאת, עקרונות רבים נמצאו ברפורמות מאוחרות יותר.

1994: ועדת בן-פרץ (משרד החינוך, 1994[8]) – כוונה מהפכנית לשנות את פורמט בחינות הבגרות. הדו"ח הדגיש שיטות הוראה מתקדמות ושיטות הערכה מגוונות, במטרה להשיג מטרות למידה התואמות מיומנויות רבות שהן חלק מהמרכיב הקוגניטיבי של מיומנויות המאה ה-21. המלצות הוועדה מעולם לא יושמו, אך רובן מצאו את דרכן למסמכי מדיניות מאוחרים יותר.

1995: חוזר מנכ"ל מס' 20 (משרד החינוך, 1995[9]) הגדיר חזון לבוגרים עתידיים של מערכת החינוך. החוזר הדגיש את חשיבות ההערכה התוך-בית ספרית (בניגוד לריכוזית), וחפף במידה רבה את המרכיב הקוגניטיבי של מיומנויות המאה ה-21, ובמידה מועטה את המרכיבים הבינאישיים והתוך-אישיים של מיומנויות אלו. רוב ההמלצות מעולם לא יושמו ברמה הלאומית (זוהר, 2010[10]; קבוצת ון ליר לחינוך, 2007[11]).

2000-2005: תקופה שאופיינה ב"חזרה לבסיס", בדגש על למידה של ידע ומיומנויות בסיסיות, ללא כוונה ליישם את מיומנויות המאה ה-21.

מהלך 2005: דו"ח דוברת (משרד החינוך, 2005[12]) – ברמה ההצהרתית, הדו"ח הגדיר מטרות לטיפוח בוגרים יצירתיים בעלי חשיבה עצמאית. מטרה כזו הייתה צריכה ללכת בד בבד עם אוטונומיה של בתי הספר ברמה הפדגוגית, האדמיניסטרטיבית והתקציבית, הכוללת אלמנטים של שקיפות ואחריות. הדו"ח תיאר את ההרחבה הניהולית של מנהל בית הספר, אך לא במובן עידוד המורים לפתח מקורות למידה, והפירוט לגבי אחריותו לפעילות מעשית לקה בחסר. גם דו"ח דוברת, כמו ועדת בן-פרץ וחוזר מנכ"ל מס' 20, זיהה את הצורך בשינוי בחינות הבגרות, אך בחלק המתייחס לכך, לא מוזכרת מטרת פיתוח החשיבה של התלמיד. כלומר, ברמה ההצהרתית, מתייחס הדו"ח למרכיבי מיומנויות המאה ה-21, אך אלו לא מופיעים בחלק הדו"ח המוקדש ליישום (אדלר, 2006[13]; הרפז, 2005[14]), כך שרוב מסקנות הדו"ח לא יושמו.

2006-2009: "אופק פדגוגי" – מדיניות חינוך לחשיבה – נחשב חופף למרכיב הפדגוגי של מיומנויות המאה ה-21. החידוש היה שילוב הלמידה של חשיבה גבוהה, כאובייקט חינוכי ברור ועיקרי, בשלושה ממדים: תוכניות הלימוד, פיתוח מקצועי, והערכה (גלגהר ואחרים, 2012[15]; המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך, 2009[16]; זוהר, 2008[17]). תוכנית יישום ברמה המבנית והפדגוגית כללה שינויים מעטים אך ברי יישום ויציבים. שינויים פוליטיים לא פגעו ביישום.

2009-2013: בשנים אלה, הציב משרד החינוך מטרות של העלאת ציונים ברמה לאומית ובינלאומית, ושל עריכת רפורמת טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) לאומית (משרד החינוך, 2012[18]), והפנה לכך משאבים. הלחץ, מצד פיקוח המשרד, לכיסוי תוכנית הלימוד על מנת לעמוד ביעדים הנדרשים, השאיר פחות זמן להוראה לחשיבה גבוהה ולידע מעמיק. בתקופה זו, הגדיר משרד החינוך גם את התוכנית הלאומית לאימוץ מיומנויות המאה ה-21, על מרכיביה השונים. התוכנית הייתה אמנם מפורטת, אך חסרה תוכנית ביצוע מפורטת וברורה. מבחינת מנהלי בתי ספר, רפורמת ה טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) היא תובענית מאוד מבחינת החדשנות הטכנולוגית ובניית השיעורים, ולא מותירה זמן ואנרגיה ליישום חדשנות פדגוגית בצורה עמוקה, מה שדרוש לשינוי עמוק בלמידה ובהוראה.

מסקירה זו הוסקו המסקנות הבאות:

  1. מאז יישום השינוי בבגרות בשנות ה-70, אף אחת מהתוכניות הפדגוגיות שהוצעו במהלך השנים לא יושמה. למרות גלי החדשנות והרפורמות, מערכת החינוך נשארה מסורתית במונחים הרווחים של הפדגוגיה.
  2. קיים פער גדול בין ההצהרות לגבי חדשנות פדגוגית, לבין יישומן.
  3. השינויים הפוליטיים התבטאו בחוסר יציבות לגבי מדיניות פדגוגית, מה שהגביל את היישום.
  4. רפורמות רבות שהוצעו בישראל, התרכזו יותר בשינויים ניהוליים ומבניים, והרבה פחות בשינויים של לב הפדגוגיה, כלומר: בתמיכה בשינוי עמוק של הלמידה, ההוראה וההערכה.
  5. הרפורמות שהתייחסו לשינוי הפדגוגי בהתאמה למיומנויות המאה ה-21, השאירו עקבות, הכוללות שינויים בצעדים קטנים לקראת חדשנות פדגוגית, בדומה יותר למהפכה ארוכת טווח, מאשר למהפכה נקודתית.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיומנויות המאה ה-21 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 משרד החינוך, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים (2009). מידענות - מתווה לפיתוח תהליכים מידעניים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע.
  2. ^ Bruner, J. (2001). Constructivist theory. Retrieved May, 10, 2001.
  3. ^ ETS, 2002.
  4. ^ APA PsycNet, psycnet.apa.org (באנגלית)
  5. ^ 1 2 .Nir A. et al., School autonomy and 21st century skills in the Israeli educational system: Discrepancies between the declarative and operational levels, International Journal of Educational Management (7)30, 2016, עמ' 1231 – 1246
  6. ^ Tamir, P. (2006), “Inquiry in science education and its reflection in the Israeli biology teaching”, in Zohar, A. (Ed.), Learning by Inquiry: An Ongoing challenge, Magnes, Jerusalem, pp 15-56.
  7. ^ Ministry of Education Israel (1992), “Report of the higher committee for science and technology education – ‘Tomorrow 98’ ”, Jerusalem (in Hebrew).
  8. ^ Ministry of Education Israel (1994), “Bagrut 2000: report of the committee for examination of the final matriculation test (The Ben-Peretz report)”, Jerusalem (in Hebrew).
  9. ^ Ministry of Education Israel (1995), “CEO circular, proposed changes for secondary school organization and implementation of the recommendations of the commission to examine the pattern of matriculation tests”, Jerusalem, April (in Hebrew).
  10. ^ Zohar, A., Renewal of the Israeli matriculation exams: evolution or revolution?, Eyunim Behinuch, New Series 3, 2010, עמ' 158-174
  11. ^ Van Leer Group Foundation for Education (2007), “Matriculation tests – a framework for understanding the present education system and an analysis of possible directions matriculation tests”, Van Leer Institute, Jerusalem (in Hebrew).
  12. ^ Ministry of Education Israel (2005), “The national task force for the advancement of education in Israel – the national education program because every child deserves more”, Submitted to the Israeli Prime Minister and to the Minister of Education, Jerusalem, January 5, (in Hebrew).
  13. ^ Adler, C., Light and shade in the Dovrat report: examining the education of students from disadvantaged social strata, The Van Leer Jerusalem Institute and Kibbutz Hameuchad Publishing House, 2006, עמ' 62-69, Towards an Educational Revolution
  14. ^ Harpaz, Y., One small detail: the aim of education, Another Land 25, 2005, עמ' 67-71
  15. ^ Gallagher, C., Hipkins, R. and Zohar, A., Positioning thinking within national curriculum and assessment systems: perspectives from Israel, New Zealand and Northern Ireland, Thinking Skills and Creativity 30(7), 2012, עמ' 134-143
  16. ^ Office of Pedagogical Affairs, Israel Ministry of Education (2009), Teaching Thinking Report (“Pedagogical Horizon”): 2006-2009, Israel Ministry of Education, Jerusalem (in Hebrew).
  17. ^ Zohar, A., Teaching thinking on a national scale: Israel’s pedagogical horizons, Thinking Skills and Creativity 3(1), 2008, עמ' 77-81
  18. ^ Ministry of Education Israel (2012), “Adapting the education system to the 21st century”, master document, version 12 (in Hebrew).