במלחמת אוקראינה–רוסיה, איראן סיפקה לרוסיה תחמושת וכטב"מים, הקימה מפעל ביטחוני בשטחה, וחיזקה את יחסיה עימה בהיבטים צבאיים, כלכליים ואסטרטגיים[1] שהיו להם השפעות גאו־פוליטיות נוספות שחצו את גבולות המלחמה.[2]
ביוני 2022 איראן הציגה לרוסיה את מל"טי השאהד 191 וה-129. עובר לספטמבר 2022 נעשה שימוש במל"ט המוהג'ר 6, ועובר לאוקטובר, בכטב"ם שאהד 131.[1] באותו החודש דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב השיב לשאלה בדבר השימוש בכטב"מים איראניים באומרו שרוסיה משתמשת באמצעי לחימה שיוצרו מקומית, וציין כי יש לפנות בנושא למשרד ההגנה.[3] בנובמבר קצינים וטכנאים רוסים הגיעו לטהראן, ו־18 מל"טים הועברו לרוסיה, שישה מוהאג'ר-6 ותריסר מל"טי שאהד 191 ו-129.[4]
שאהד 136 הוא קטן מה־131, ושמו הרוסי הוא "גראן 2". בפברואר 2023, פותח שאהד 136 משופר, והחלה הקמת מפעל מל"טים איראנים ברוסיה שהגדיל את היקף הייצור. המפעל נבנה ביילבוגה במחוז טטרסטן סמוך לקאזאן, בתמורה להעברת נשק שלל מהחזית מול אוקראינה אל איראן.[5] תוך חודשים מספר, מפעל נוסף הוקם בסוריה.[6]
אוקראינה הציעה לבעלות בריתה שיספקו לה אמצעים על מנת שתתקוף את המפעלים שבאיראן, בסוריה, וייתכן שגם ברוסיה.[6]
באפריל 2023, איראן הודיעה כי תרכוש מרוסיה מטוסי סוחוי-35. עד שלהי אותו החודש, איראן העבירה לרוסיה 300,000 פגזים ומיליון קליעים.[7]
מאוגוסט 2022 ועד מאי 2023, איראן העבירה לרוסיה יותר מ־400 כטב"מים.[8] רובם הועברו דרך נמל אמירבאד, הים הכספי ונמל מחצ'קלה.[6]
ביוני 2023, ההגנה האווירית באוקראינה יירטה סביב קייב 28 מתוך קבוצה של 30 כטב"מים איראניים בשימוש רוסיה.[9] בסוף ספטמבר, יורטו 34 מתוך קבוצה של 44 כטב"מים.[10] בדצמבר, יורטו 41 מנחיל של 42[11] כטב"מים מדגם השאהד 136.[12] אוקראינה אף השמידה בנמל פאודוסיה את הנחתת הרוסית "נובוצ'רקסק", שנשאה אמצעי לחימה מתוצרת איראן, ייתכן מל"טי שאהד.[13]
לפני ינואר 2024, איראן השלימה את פיתוחו של שאהד 107, שמסוגל לשדר למפעיליו תיעוד חזותי בזמן אמת, ומכרה ממנו לרוסיה בעסקה בשווי יותר משני מיליון דולר.[14]
עסקאות הנשק שהתממשו ותוכננו משפיעות על יחסיהן הצבאיים של איראן ורוסיה, ומדינות נוספות. ארצות הברית גרסה כי שאיפת איראן להשיג מרוסיה מטוסי סוחוי-35, מסוקי מי-28, מכ"מים, ומטוסי אימון מדגם יאק-130, מאיימת על יציבות המזרח התיכון.[15][8][16]
עוד בדצמבר 2022, הצי החמישי האמריקאי החרים במפרץ עומאן משלוח נשק איראני למורדים החות'ים בתימן. הנשק חולט, מיליון קליעים ממנו הועברו לצבא ארצות הברית, ונשקים, משגרי רקטות וטילי נ"ט הועברו לאוקראינה.[17]
לצד זאת, לפי רז צימט מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, ציפיות איראן מיחסיה המדיניים עם רוסיה לא התקיימו במלואן, למשל כאשר רוסיה תמכה ביולי 2023 בעמדת איחוד האמירויות כלפי איראן ומזכר ההבנות עליו חתמה ב־1971 בעניין האיים אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן – איים במפרץ הפרסי עליהם השתלטה מאז.[18][19]
הדיוק הנמוך מהצפוי של הטילים המשמשים את רוסיה, התגלה בחודשי הלחימה הראשונים שלה באוקראינה, ועודדו אותה לפנות אל איראן גם כספקית שלהם.[20] באוקטובר 2023, פקעו עיצומי האומות המאוחדות על תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן. העיצומים נקבעו בהחלטה 2231 של מועצת הביטחון משנת 2015, שאשררה את הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית. אך, בעקבות פרישת ארצות הברית מההסכם ב־2018 הוא התפרק, ועם פקיעת העיצומים רוסיה הודיעה שהיא אינה מחויבת עוד להימנע מלסייע לפיתוח איראני של טילים בליסטיים, אף שארצות הברית והאיחוד האירופי ימשיכו לאכוף אותן.[2] פיתוחם של טילים מדויקים דרש חודשים רבים,[20] ובינואר 2024, רוסיה ערכה תרגילים בבסיסי חיל האוויר באיראן, לקראת אפשרות שתקבל ממנה טילי קרקע–קרקע בליסטיים מדויקים.[14] זאת, כשבוע לאחר חתימת איראן על הסכם סחר חופשי עם האיחוד הכלכלי האירואסייתי (הכולל את רוסיה).[21]
מלחמת אוקראינה–רוסיה הפכה את יחסי ישראל עם רוסיה ואוקראינה לרגישים. ישראל התאמצה לנקוט גישה נייטרלית,[22] תוך ניסיון לתווך ביניהן והבעת סולידריות מועטה עם אוקראינה בשל אהדתה.[23] קבלת האספקה הצבאית האיראנית בידי רוסיה גרמה למדינות אחרות להפעיל לחץ על ישראל לשנות את עמדתה כלפי רוסיה ולסייע לאוקראינה, גם בציוד צבאי.[24]
ביוני 2023 הביעה ישראל את מחאתה בפני רוסיה על שיתוף הפעולה הצבאי שלה עם איראן, ובמיוחד על מסירה רוסית של מערכות נשק מתקדמות בתמורה לסיוע ולאספקה האיראניים.[22]
בעקבות טבח שבעה באוקטובר, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין, ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, הציגו את פעולותיהם של רוסיה וחמאס כתוקפנות אנטי־דמוקרטית נגד מדינות דמוקרטיות שכנות.[23] במקור, גישתה הנייטרלית של ישראל, נבעה מתוך רצון לשמור על חופש הפעולה במערכתה שבין המלחמות נגד המטרות האיראניות בסוריה.[22] עם זאת, לפי גאורגי פורוסקון וירון גמבורג, המשך הגישה הזו, למרות דברי הנשיאים ולעומת רוסיה שנקטה גישה פרו־חמאסית (שאולי רואה במלחמת חרבות ברזל חלק ממאבק גאו־פוליטי בינה לארצות הברית),[2] עשוי להעביר לרוסיה את המסר שניתן להמשיך ולהתעלם מהאינטרסים הישראלים, ובכללם אלו הנוגעים לאיראן.[23]
בינואר 2024, לאחר שרוסיה אישרה סופית מכירת מטוסי ומסוקי קרב לחיל האוויר האיראני, שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן אמר בישיבת מועצת הביטחון בה נכח שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב: ”רוסיה משתמשת ברחפנים איראניים כדי להרוג אזרחים באוקראינה. הטרור האיראני יגיע לכולכם [...]”.[25]