מקטע פליטה

בפיזיולוגיה של הלב, מִקְטַע פְּלִיטָה^[1] הוא מדד לתפקוד הסיסטולי של הלב, והוא מוגדר כיחס שבין נפח הפעימה לנפח החדר כשהוא מלא בדם. מדד זה נמדד על פי רוב באקוקרדיוגרפיה, ובמידה שהוא נמוך, הוא יכול להעיד על אי-ספיקת לב סיסטולית ועל חומרתה.

מקטע הפליטה מחושב לפי היחס בין נפח הפעימה לנפח החדר בסוף הדיאסטולה. נפח הפעימה הוא למעשה ההפרש בין נפח החדר בסוף הדיאסטולה, שהוא נפח החדר כאשר הוא מלא בדם, לנפח החדר בסוף הסיסטולה, שהוא נפח החדר לאחר פליטת הדם מן החדר. בצורה מתמטית: ${\displaystyle EF={\frac {SV}{EDV}}={\frac {EDV-ESV}{EDV}}}$, כאשר EF הוא מקטע הפליטה, SV הוא נפח הפעימה, EDV הוא נפח החדר הסוף-דיאסטולי ו-ESV הוא נפח החדר הסוף-סיסטולי.

טווח הערכים התקין למקטע הפליטה נע בין 55% ל-70%. על מנת להגדיר אי-ספיקת לב עם תפקוד סיסטולי ירוד, על מקטע הפליטה להיות נמוך מ-40%. כאשר מקטע הפליטה נמוך מ-25% תתלווה לכך לרוב הסתמנות מתמדת של אי-ספיקת לב, למשל קוצר נשימה קבוע.

אף שאקוקרדיוגרפיה היא השיטה הנפוצה ביותר למדידת מקטע פליטה, ניתן למדוד מקטע פליטה באמצעי דימות נוספים כטומוגרפיה ממוחשבת, דימות תהודה מגנטית, מיפוי לב ומיפוי MUGA או בצנתור לב. באקוקרדיוגרפיה נמדדים נפחי החדר בסוף הדיאסטולה ובסוף הסיסטולה וכך מחושב מקטע הפליטה. לחלופין, הערכה של רופא מיומן ללא חישוב מדויק נמצאה בהתאמה גבוהה לערכו של מקטע הפליטה המחושב.

הערות שוליים

1. מִקְטַע פְּלִיטָה במילון רפואת הלב [רפואה] (תשע"ג), באתר האקדמיה ללשון העברית

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.