סגול (ניקוד)

סגול
אלפבית עברי
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ
סימנים נוספים
ﭏ ׆
ניקוד ופיסוק
קמץ • פתח • צירי • סגול
חיריק • חולם • קובוץ ושורוק
שווא • חטף
דגש: קל • חזק • מפיק • רפה
קו מפריד • מקף
טעמי המקרא

סֶגּוֹל הוא סימן ניקוד עברי, שמסמן את הצליל e. הוא נראה כמו שלוש נקודות מתחת לאות – שתיים למעלה ואחת למטה. הסגול מסווג כתנועה קטנה.

סגול הוא אחד משלושת סימני הניקוד שיכולים להיות חטפים. בחטף סגול נוסף סימן שווא מימין לסגול: אֱ

מקור השם

פירוש המילה 'סגול' בארמית הוא 'אשכול'. התנועה נקראת כן כיון שצורתה (נקודה מתחת לשתי נקודות) מזכירה אשכול ענבים. זו גם הסיבה שהטעם סגול (או סגולתא) נקרא כן.

הקלדה

כך מקלידים את הסגול במערכות הפעלה שונות:

סגול

• Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ס
• Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-6
• macOS‏: Alt-9
• אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות ס

חטף סגול

• Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ב (מימין לאות ס)
• Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-1
• macOS‏: Alt-3
• אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות ס

הגייה

במקור, ייצג הסגול כנראה תנועה קדמית, חצי-פתוחה, בלתי-מעוגלת ( /ɛ/).

בעברית החדשה, בעקבות ההגייה האשכנזית והספרדית, צליל הסגול הוא e, והוא בדרך־כלל זהה לזה של הצירי. בהגייה תימנית צליל הסגול הוא æ, וזהה לזה של הפתח.

שימוש

שימושים אופייניים של הסגול בעברית מנוקדת:

• בהברה סגורה לא מוטעמת: אֶתְמוֹל, חֶמְלָה.
• במשקלים סגוליים:
  • במילים במשקל קֶטֶל (או פֶּעֶל) שתי ההברות האחרונות מנוקדות בסגול: למשל כֶּלֶב, מֶלֶךְ, נֶגֶב, גְּבֶרֶת, שׁוֹמֶרֶת, מִתְנַדֶּבֶת.
  • כאשר האות האחרונה של השורש במילים במשקל קֶטֶל היא אות גרונית, ההברה הראשונה מנוקדת בסגול, והשנייה בפתח: טֶבַע, שֶׁטַח.
  • במספר המועט של מילים במשקל קֵטֶל (או פֵּעֶל)^[1] ההברה האחרונה מנוקדת בסגול והאחרונה בסגול. כמה מהמילים הנפוצות במשקל הזה הן: אֵבֶל, חֵבֶל,^[2] חֵלֶק, חֵפֶץ, חֵשֶׁק, סֵדֶר, סֵפֶר, עֵגֶל, עֵרֶךְ, שֵׁבֶט.
• בהברה האחרונה של מילים אחדות במשקל שאינו סגולי: אֱמֶת, בַּרְזֶל, גַּרְזֶן, כַּרְמֶל, עֲרָפֶל.
• בצורת היסוד של מילים המסתיימות בצליל e והאות ה נכתב סגול: מוֹרֶה, שָׂדֶה, מַשְׁקֶה, וכו'. אבל בצורת הנסמך נכתב צירי: מוֹרֵה דֶּרֶךְ, שְׂדֵה קוֹצִים.
• במילים אחדות עם אותיות גרוניות באמצע השורש, למשל: פֶּחָם, לֶהָבָה.
• בסיומות גוף שני רבים: אַתֶּם, אַתֶּן, בֵּיתְכֶם, הִסְתַּרְתֶּן.
• במילת היחס אֲשֶׁר, וכן במילית ש־: יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא, כְּשֶׁנִכְנַסְתִּי.
• במילת היחס אֶת שמציינת את המושא הישיר: "כָּל אֵלֶּה שָׁבְרוּ אֶת לִבִּי" (דליה רביקוביץ'). מילת היחס אֵת במשמעות של "עִם" מנוקד בצירי.^[3]
• במילת היחס אֶל. שם העצם אֵל מנוקד בצירי.
• לפני סיומות הקניין ־יה, ־יך: קְרוֹבֶיהָ, הוֹרֶיךָ.
• בסיומת הקניין ־הם: יַלְדֵּיהֶם.
• ב-ה היידוע כאשר היא מצטרפת למילה הפותחת ב-ע, ח או ה קמוצות או ב-ח המנוקדת בחטף-קמץ: הֶחָשוב

קישורים חיצוניים

• 1.5 הסגול | האקדמיה ללשון העברית, באתר hebrew-academy.org.il

הערות שוליים

1. 1.4 הצירי | האקדמיה ללשון העברית, באתר hebrew-academy.org.il
2. במובן של כאב; אבל חֶבֶל לקשירה – בסגול בשתי ההברות.
3. במקרא, מילת היחס הזאת מנוקדת בסגול כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה. ללא מקף היא בדרך־כלל מנוקדת בצירי.