סולפיקיה
| לידה |
המאה ה־1 לפנה״ס  |
|---|---|
| מדינה |
רומא העתיקה |
| שפות היצירה |
לטינית |
  | |
סולפיקיה (Sulpicia) נחשבת למחברת של שישה שירים לטיניים קצרים שהופיעו באוסף שירתו של אלביוס טיבולוס במאה הראשונה לפני הספירה. היא אחת הנשים המשוררות היחידות ברומא העתיקה ששירתן שרדה.
חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דבר לא ידוע על חייה האישיים של סולפיקיה. היא זוהתה כנכדתו של סרוויוס סולפיציוס רופוס ואחייניתו של מרקוס ולריוס מסאלה קורווינוס, פטרונו הספרותי של אובידיוס.[1] בהנחה שזה נכון, סולפיקיה הגיעה ממשפחה אמידה שהייתה מקושרת לקיסר אוגוסטוס.
שירתה וזיהותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלל יצירותיה השורדות של סולפיקיה הן שישה שירים אלגיים קצרים שנשתמרו כחלק מהספר "קורפוס טיבולליאנום", המייחס אותם למשורר הרומי טיבולוס. השירים מופנים לאדם בשם סרינטוס, ככל הנראה שם בדוי. השימוש בשמות בדויים היה נפוץ בשירי אהבה רומיים.[2]
מבקרים מסוימים, כמו תומאס האברד, תומאס האבינק, וניקלאס הולצברג, חלקו על זיהויה של אישה כמחברת שירי סולפיקיה.[3][4][5] החוקרת אליסון קית' תיארה את ההיגיון של האברד כ"פתלתל" וזיהתה בעיות בניסיונות של הולצברג והבינק למחוק את הסופרת הנשית.[6] ההיסטוריונית ג'ודית פ. האלט, לעומת זאת, טענה שיש לייחס לסולפיקיה גם את השירים 8–12 "מהקורפוס טיבולליאנום".[7] לורל פולקרסון[8] הגיעה למסקנה שלא ניתן לענות על השאלה בהתבסס על העדויות הקיימות, אבל "יש הרבה מה להרוויח, ומעט לאבד, כשמתייחסים לשירת סולפיקיה כאל קול נשי אותנטי ששרד מהעת העתיקה".[9] הפרשן רוברט מאלטבי לא פוסל את האפשרות שהשירים נתחברו בידי אישה, אבל הוא סבור שיש לתארך אותם לתקופה מאוחרת בהרבה ולא ניתן לייחס אותם לאחיינית של מסאלה.[10]
אקדמאים נהגו להתייחס לסולפיקיה כאל סופרת חובבת, תפיסה שאותגרה על ידי מת'יו סנטירוקו ב-1979,[11] מה שהוביל לחקירה מעמיקה יותר של הערך הספרותי המצוי בשירים.
השירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל ששת השירים של סולפיקיה הם קצרים מאוד, ואורכם בין 6 ל-10 שורות. אף על פי כן הם מספרים על רומן אהבה מלא תקריות: התאהבות, פרידה זמנית, בגידה, מחלת אחד מבני הזוג והצהרת אהבה מחודשת.[12]
השירים מופיעים בקורפוס טיבוליאנום כשירים 3.13 עד 3.18. לפניהם מופיעים חמישה שירים הידועים כ"עטרת סולפיקיה", והם עוסקים באותה מערכת יחסים.
שיר 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולפיקיה מביעה אושר על התאהבותה בסרינטוס ועל מענה תפילותיה בידי ונוס, אלת האהבה. היא ששה להצהיר על אהבתה בציבור, ומסרבת לשמור עליה בסוד.
שיר 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולפיסיה מתלוננת על יום הולדת של אדם לא ידוע, בו דודה מסאלה מתכנן לקחת אותה לטיול, מפני שהיא תצטרך לבלות את היום ללא סרינטוס. היא אומרת למסאלה שהיא תלך, אבל מחשבותיה וליבה יישארו מאחור.
שיר 3
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולפיקיה מודיעה לאהובה על ביטול הטיול הלא רצוי. היא מביעה תקווה שהם יוכלו לחגוג יחדיו את יום ההולדת.
שיר 4
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולפיקיה "מודה" לאהובה על הביטחון שלו באהבתה, שגרם לו לנהל רומן עם זונה או משרתת. היא אומרת לו שמשפחתה חרדה לה, ושקשה להם לראות אותה מאוהבת באדם נמוך מעלה.
שיר 5
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולפיקיה קודחת מחום, ושואל את סרינטוס האם אכפת לו ממנה בכלל. היא אומרת שאם הוא כל כך אדיש לבריאותה, אולי עדיף שלא להתאושש.
שיר 6
[עריכת קוד מקור | עריכה]סולפיקיה מכנה את אהובה "האור שלי", ואומרת לו שהיא מעולם לא עשתה דבר טיפשי כל כך כמו בלילה הקודם, כשסירבה לשכב איתו מתוך חשש שאהבתה תהפוך לברורה מדי.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ N. J. Lowe, Sulpicia's Syntax, The Classical Quarterly 38, 1988, עמ' 193–205
- ^ Oxford Classical Dictionary (3rd ed. revised). Oxford: Oxford University Press. 2005. pp. s.v. Sulpicia (article by Patricia Anne Watson). ISBN 9780198606413.
- ^ Thomas K. Hubbard (2004). "The Invention of Sulpicia". Classical Journal. 100 (2): 177–194. JSTOR 4132992.
- ^ T. Habinek, The Politics of Latin Literature, Princeton, 1998
- ^ Niklas Holzberg (1998). "Four Poets and a Poetess or a Portrait of the Poet as a Young Man? Thoughts on Book 3 of the Corpus Tibullanium". Classical Journal. 94 (2): 169–191. JSTOR 3298209.
- ^ Keith, Alison, Critical trends in Interpreting Sulpicia, Classical World 100, 2006, עמ' 3-10
- ^ Hallett, J., "The eleven elegies of the Augustan Poet Sulpicia" in: Churchill, L.J., and Brown, P.R., Women writing Latin: From Roman Antiquity to Early Modern Europe, vol. 1 (New York, 2002), pp. 45-65.
- ^ Fulkerson, L. (2017). A literary commentary on the elegies of the Appendix Tibulliana. (Oxford University Press).
- ^ Westerhold, J. (2018). "Review of A Literary Commentary on the Elegies of the Appendix Tibulliana by Laurel Fulkerson.". Phoenix, 72(1), 172-174.
- ^ Maltby, R. (2021). Book Three of the Corpus Tibullianum: Introduction, Text, Translation and Commentary. Cambridge Scholars Publishing.
- ^ Santirocco, M. S. (1979). "Sulpicia Reconsidered", Classical Journal 74.3: 229–39.
- ^ Maltby (2021), on 17.3–4.