סיבת מוות הוא קביעת הגורם למותו של אדם. קביעה זו נעשית בדרך כלל על ידי רופא החותם על תעודת הפטירה, או איש רפואה משפטית (כגון חוקר מקרי מוות (אנ') או בודק רפואי. (אנ')) במקרים חריגים, בעיקר כאשר קיים חשד לפלילים. קיים הבדל בין הסיבה המיידית למוות לבין גורמי תמותה, כגון מחלות רקע. במספר מדינות החוק מגדיר רשימה של סיבות מוות אפשריות, ונעשה בהן שימוש לצרכים משפטיים.
לעיתים נדרשת נתיחה שלאחר המוות לקביעת סיבת המוות. צורך כזה נדרש במקרים בהם נסיבות המוות חשודות, או בנסיבות אחרות הקבועות בחוק, או משום שסיבת המוות הרפואית אינה ודאית, או לפי בקשת בני משפחה.
ניתן להיעזר במסמך קטלוג המחלות ICD כדי לתעד את סיבת המוות באופן אחיד, המקל על ביצוע השוואה סטטיסטית בין מדינות.
מוות בנסיבות טבעיות נגרם על ידי מחלה או בעיה בריאותית, ללא השפעת גורם חיצוני (למעט מחלה זיהומית, זיהום אוויר). לדוגמה, "מוות בנסיבות טבעיות" יכול להיות רשום כסיבת המוות עבור אדם שמת מסיבוכים של דלקת ריאות, מקרי שלשול קשים, איידס, סרטן, סוכרת, שבץ, מחלת לב או אי-ספיקה נשימתית. לעיתים נרשמת סיבה זו גם למוות טבעי שנובע מזקנה.
מוות בנסיבות לא-טבעיות נגרם על ידי גורם חיצוני. מקרי מוות בנסיבות לא-טבעיות כוללים רצח, התאבדות, תאונה, רשלנות רפואית, מוות משכרות ומנת יתר של סמים. במספר מדינות החוק מגדיר רשימה ובה מגוון סיבות מוות בנסיבות לא-טבעיות, ונעשה בהן שימוש לצרכים משפטיים.
לא קיים תקן בין-לאומי לפיו ניתן להבחין בבירור בין מוות בנסיבות טבעיות לעומת לא-טבעיות.
ברפואה, מנגנון המוות (באנגלית: Mechanism of death) הוא התהליך הגורם למותו של אדם לאחר מחלה או פציעה, עקב אי-תפקוד איברים חיוניים. קיים הבדל בין מנגנון המוות לסיבת המוות. לדוגמה, אם אדם מת לאחר שאדם אחר חשף אותו במכוון לקרינה מייננת, סיבת המוות תהיה רצח, אך מנגנון המוות יהיה חוסר זרימת דם למוח, שנגרמה על ידי גידול ממאיר, שנגרם על ידי חשיפה לקרינה מייננת[1].
לא קיימת הסכמה בין-לאומית המאפשרת להבחין בבירור בין מוות בנסיבות טבעיות לעומת נסיבות לא-טבעיות. יתרה מזו, ההגדרות הקיימות למקרים אלו בעולם הרפואה נבדלות מהמונחים המשמשים בשיח המשפטי והפלילי. מקרי מוות המוגדרים כנסיבות טבעיות על ידי רופאים ופתולוגים עשויים להיות מוגדרים כנסיבות לא-טבעיות מבחינה משפטית, ולהפך. רופאים יכולים להיעזר במסמך קטלוג המחלות ICD כדי לתעד את סיבת המוות באופן אחיד ומדויק יותר, ובכך לסייע לחוקר מקרי המוות בהכרעה האם מדובר בנסיבות טבעיות מבחינה משפטית[2].
סיבת המוות יכולה להירשם כ"לא ידועה" אם אין מספיק ראיות כדי להגיע למסקנה נחרצת. לדוגמה, במקרים רבים בהם מתגלה שלד אנושי אין מספיק ראיות כדי לקבוע את סיבת המוות.
קיים בלבול בדיווחים אודות מקרי מוות בדיווחים רפואיים, הכוללים בעיקר מחלות שונות, לבין סיבת המוות המשפטית.
החוק בארצות הברית מגדיר שש סיבות מוות אפשריות:
במספר מדינות ומחוזות שיפוט בארצות הברית נקבעו סיבות מוות נוספות, מפורטות יותר, בהן הוצאה להורג בצו בית משפט, חללי מלחמה, מוות בתאונת דרכים ומוות מאלכוהוליזם.
בממלכה המאוחדת לא נקבעה רשימת סיבות מוות המחייבת את חוקרי מקרי המוות, ואפשר למצוא מגוון סיבות מוות בדיווחי המשטרה. עם זאת, משרד המשפטים הבריטי סקר את דו"חות מקרי המוות וערך רשימה של סיבות המוות הנפוצות[3]. ברשימה נכללות סיבות המוות הבאות:
בנורווגיה פרסמה המשטרה הנחיות לרופאים לפיהן עליהם לדווח למשטרה על כל מקרה החשוד כמוות בנסיבות לא-טבעיות. בהנחיות נכללה שורה של מקרים מסוג זה[4]:
לציון סיבת המוות יכולות להיות השלכות משפטיות. למשל, אם נקבע שסיבת המוות היא רצח, בדרך כלל תיפתח חקירת משטרה שנועדה לאתר את הרוצח ולהביאו לדין. מקרי מוות כתוצאה ממלחמה בדרך כלל אינם נחקרים, למעט מקרים שבהם יש חשד לביצוע פשע מלחמה.
בפוליסות ביטוח חיים נקבע לעיתים שסיבות מוות מסוימות, כגון התאבדות או אסון טבע, אינן מכוסות על ידי הפוליסה.