סינתיה מוס

סינתיה מוס
Cynthia Moss
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 ביולי 1940 (בת 84)
אוסינג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אתולוגיה, שמירת טבע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכללת סמית' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סינתיה ג'יין מוסאנגלית: Cynthia Jane Moss; נולדה ב-24 ביולי 1940), היא אתולוגית, חוקרת טבע פעילה למען שימור הסביבה הטבעית של בעלי חיים, סופרת ויוצרת סרטים דוקומנטריים אמריקאית. לימודיה התמקדו בחקר הפילים האפריקנים בפארק הלאומי אמבוסלי בקניה וכללו את חקירת הסביבה הדמוגרפית, ההתנהגות הטבעית, ההתנהגות החברתית והדינמיקה הכללית של מין זה.[1]היא המנהלת של הפרויקט לחקר הפילים בפארק הלאומי של אמבוסלי (באנגלית: Amboseli Elephant Research Project), וכן המייסדת והמנהלת של הארגון ללא מטרת רווח למען הפילים באמבוסלי (באנגלית: Amboseli Trust for Elephant -ATE), מחקרה על הפילים האפריקנים באמבוסלי נערך במשך יותר מ-40 שנים והיה לאחד הארוכים ביותר שנערכו על יונקים יבשתיים בעולם. המחקר הייחודי חשף את ההתנהגות החברתית, האינטליגנציה, חיי המשפחה והתקשורת בין הפילים.[2]

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינתיה ג'יין מוס נולדה בעיר אוסינג (אנ') שבמדינת ניו יורק. אביה ג'וליאן היה מפיץ של כמה מקומונים ואימה, ליליאן, עבדה כמזכירה במשרד עריכת דין אותו עזבה לטובת גידולה של סינתיה ואחותה הבכורה קרוליין.[3] התעניינותה וכמיהתה לטבע התחילו כבר בגיל צעיר כשלמדה רכיבת סוסים ובכך יכלה לחוות את הסביבה והטבע מקרוב. היא התחילה לרכב על סוסים בגיל 7 ובגיל 12 כבר הייתה בעלת סוסה משלה בשם קלי. אהבתה לרכיבה הובילו אותה ללמידה בבית ספר תאולוגי פרטי בעל תוכנית יוקרתית לרכיבה אשר בו רכשה את השכלתה הבסיסית בשנותיה המוקדמות. סינתיה המשיכה את לימודה בקולג' סמית' במדינת מסצ'וסטס אשר בו לקחה שיעורים רבים באומנות וספרות ורכשה תואר ראשון בפילוסופיה בשנת 1962.

קריירה ומחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 סינתיה הועסקה כחוקרת עיתונות וככתבת בעיתון 'ניוז וויק', במסגרת עבודה בעיתון ביצעה ראיונות בנושא דת ותיאטרון.[3] בשנת 1967 בעקבות מכתבים שקיבלה מחברתה פני ניילור אשר עברה לאפריקה, היא לקחה חופשה על מנת לראות ולחוות את יבשת אפריקה בעצמה. במסגרת ביקורה ביבשת היא פגשה את החוקר הבריטי דר' אייאן ד'אגלס-המילטון בפארק הלאומי של עמק מניירה שבצפון טנזניה ושם "התאהבה בקסמם של הפילים" כפי שתיארה. כשנה לאחר חזרתה מהביקור באפריקה עזבה את עבודת בעיתון 'ניוז וויק' לטובת מעבר לאפריקה ולעבודה תחת ד'אגלס-המילטון כעוזרת מחקר לאחר ש"המשיכה לאפריקה הייתה כה חזקה" לדבריה.[3] במסגרת עבודתם המשותפת הם גילו כי פילים יכולים להיות מזוהים באמצעות אוזניהם שכן אין זוגות אוזניים בעלות צורה זהה ומבנה וורידי זהה. את עיקרי המחקר מוס מתארת בספרה הראשון 'דיוקנים בטבע הפראי'.

היא המשיכה לעבוד עם ד'אגלס עד סיום הפרויקט שלו בסתיו 1968, אז חזר לאנגליה. למרות סיום עבודתם המשותפת, סינת'יה החליטה להישאר באפריקה ולהמשיך בעיסוקיה ולימודיה על בעלי החיים בטבע הפראי של אפריקה על מנת שתוכל להתחיל את המחקר הפרטי שלה על פילים. היא עבדה עם סו וטוני הרט'ון בניירובי שבקניה כעוזרת ווטרינר ועוזרת מחקר על תזונתם הצמחונית של בעלי חיים ופילים בפרט בפארק הלאומי מזרח צאבו שבקניה ולאחר מכן הפעה לעורכת הידיעון של הקרן 'הטבע הפראי של אפריקה' הקרוי 'חדשות הטבע הפראי'. בשנת 1972 החוקר הסביבתי דייוויד יונה ווסטרן עודד את סינת'יה לשקול את הלמידה והמחקר על הפילים בפארק הלאומי אמבוסלי בשל חשיפתו הקטנה לבני האדם ובספטמבר באותה שנה חברה סינת'יה עם הארווי קרוז וביחד הם התחילו את הפרויקט לחקר הפילים בפארק הלאומי אמבוסלי.[4] הצעד הראשון של השניים היה לתעד ולייצר תמונה ברורה לשם מעקב וזיהוי של פילים שונים.

בשנת 1974 התקציב שלהם צומצם והארווי עזב לטובת עבודה אחרת.[5] בשנת 1975 סינתיה פרסמה את ספרה 'דיוקנים בטבע הפראי' (באנגלית Portraits in the Wild: Animal Behaviour in East Africa), אשר בזכותו רכשה כבוד רב. בזכות הפרסום היא גם קיבלה מענק על סך 5000 דולר מהקרן 'הטבע הפראי של אפריקה' אשר סיפקו לה היכולת למקד את רוב זמנה במחקר על הפילים שבפארק הלאומי אמובסלי. בשנה זו היא גם הקימה מחנה בתוך הפארק והתחילה לאסוף מידע שוטף על ההתנהגות של הפילים במקום אשר כללו את השגרה היום-יומית שלהם ואת מערכות היחסים שביניהם.[2][1] שתי משפחות פילים היו עיקר הנושא לספרה 'זכרונות של פילים'[6] שנת 1975 כללה גם את תחילתה של תקופה בעלת מיעוט גשמים בפארק הלאומי של אמבוסלי אשר השפיעו מאוד על התנהגותם של הפילים ונתנו לסינתיה את היכולת לחקור את התנהגותם של פילים בזמן בצורת.

סינתיה מוס התמקדה בשימור הפילים בשנות ה-80 המאוחרות לאחר שראתה שאוכלוסיית הפילים באזור מתדלדלת בעקבות אובדן בתי גידול וציד לטובת שנהב.[7]בזכות פועלה המשותף של סינת'יה ואחרים עם ארגוני שימור נוספים, הפיל האפריקאי נכלל ברשימת המינים שבסכנת הכחדה באוקטובר 1989 ובינואר בשנת 1990 מכירת שנהב הוצאה אל מחוץ לחוק.[8] בשנת 2001 היא ייסדה את הארגון ללא מטרת רווח למען הפילים באמבוסלי (באנגלית: Amboseli Trust for Elephant -ATE), אשר מתמקד בביצוע פעולות למען שימור הפילים באזור.[1] סינתיה התפרסמה במיוחד בזכות מחקרה על הפילה האמא 'אקו' מנהיגת העדר אשר הייתה הנושא לספרה של מוס'האקו של הפילים'.[9]בשיתוף צילומים שונים ומחקר ארוך ורציף אחר 'אקו' ומשפחתה, סינתיה וחוקרים אחרים הצליחו לספק תובנות יוצאות דופן על הצורה שבה פילים חיים והוכחות לכך שהפילים חיים בחברה מסודרת שבראשה עומדת נקבה מנהיגה.[10] [11] המחקרים והממצאים של סינתיה וצוותיה מדווחים ומסוכמים בספרה. (באנגלית: The Amboseli Elephants: A Long-Term Perspective on a Long-Lived Mammal).[12] כיום סינתיה ממשיכה לפעול למען שימור הפילים והמחקר. היא פועלת לעידוד המחקר והניתור של הפילים באפריקה, מכשירה חוקרי פילים חדשים, משתפת פעולה עם חוקרי פילים גם ממקומות נוספים בעולם כמו אסיה ומקדמת את המודעות הציבורית לשימור הפילים והטבע באפריקה באמצעות כתבות וסרטי טבע דוקומנטריים.[1]

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינתיה מוס זכתה בפרסים רבים כהוקרה על מסירותה הרבה לחקר הפילים בפארק הלאומי אמבוסלי ובניהם מדליית כבוד מקולג' סמית' בוא למדה. בשנת 2001 היא זכתה בפרס היוקרתי על שם מקארתור (באנגלית MacArthur Genius fellowship, מה שסייע למימון מחקרה.[2] כמו כן, זכתה בפרס השימור מאגודות אודובון הלאומית.

בנוסף לכך היא יצרה סרטים דוקיומנטרים זוכי פרסים בנושא פילים אשר כוללים את 'התנצלות לפילים (באנגלית An Apology to Elephants (2013, – HBO, 'אקו:פילה שכדאי לזכור' (באנגלית Echo: An Elephant to Remember (2010, – PBS,, 'אקו ופילים אחרים' (באנגלית Nature, Echo and Other Elephants 2008 – BBC, ו'האקו של הפילים' (באנגלית Echo of the Elephants (2005, – PBS. מחקרה על משפחות פילים שהתבצע עשרות שנים בפארק אמבוסלי נחשב לאחד המחקרים הארוכים ביותר בעולם על יונקים יבשתיים[2] ובנוסף לכך, מרבית מהידע שאנו יודעים כיום על הפיל האפריקני מבוסס על נתונים שנאספו במחקר בו היא השתתפה.[1]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הספר "זיכרונות של פילים" (באנגלית, -Moss, Cynthia (1988, . Elephant Memories: Thirteen Years in the Life of an Elephant Family. Chicago: University of Chicago Press
  • הספר "דיוקן בטבע " (באנגלית, -Moss, Cynthia (February 12, 1976, . Portraits in the Wild: Animal Behaviour in East Africa. Hamish Hamilton Ltd. p. 363
  • הספר "האקו של הפילים"- (באנגלית, Moss, Cynthia (1993, . Echo of the Elephants: The Story of an Elephant Family. William Morrow & Co
  • הספר "elephant woman" (באנגלית, Pringle, Laurence (November 1, 1997, . Elephant Woman. Atheneum], 1997
  • הספר" (באנגלית, Moss, Cynthia (2011, . The Amboseli Elephants: A Long-Term Perspective on a Long-Lived Mammal. Chicago: University of Chicago Press

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 אתר הארגון למען הפילים של אימבוסלי (אנגלית), באתר Amboseli Trust for Elephants
  2. ^ 1 2 3 4 African Wildlife Foundation (אנגלית), באתר African Wildlife Foundation
  3. ^ 1 2 3 Pringle, Laurence, 1935-, Elephant woman : Cynthia Moss explores the world of elephants, 1st ed, New York: Atheneum Books, 1997
  4. ^ מגזין מסע אחר אונליין-פילים חוכמת הענקים
  5. ^ Moss, Cynthia, [ספר-Moss, Cynthia (February 12, 1976). Portraits in the Wild: Animal Behaviour in East Africa. Hamish Hamilton Ltd. p. 363 ספר- Portraits in the Wild], ‏1976
  6. ^ Moss, Cynthia, [הספר "זיכרונות של פילים" -Moss, Cynthia (1988). Elephant Memories: Thirteen Years in the Life of an Elephant Family. Chicago: University of Chicago Press Elephant Memories: Thirteen Years in the Life of an Elephant Family], ‏1998
  7. ^ הארץ, שנהב הדמים, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2012
  8. ^ U.S fish and wildlife service-international affairs Laws & Regulations
  9. ^ Cynthia Moss, Echo, and the Amboseli Elephants
  10. ^ הספר "האקו של הפילים"- Moss, Cynthia (1993). Echo of the Elephants: The Story of an Elephant Family. William Morrow & Co
  11. ^ elephanttrust
  12. ^ הספר" Moss, Cynthia (2011). The Amboseli Elephants: A Long-Term Perspective on a Long-Lived Mammal. Chicago: University of Chicago Press