סכמה תרפיה (באנגלית: ST, Schema Therapy) היא שיטת טיפול פסיכולוגית אינטגרטיבית המשלבת תאוריה וטכניקות מטיפולים אחרים, כולל טיפול התנהגותי קוגניטיבי, תאוריית ההתקשרות, פסיכולוגיית העצמי, וטיפול בגשטאלט. פיתוחה הראשוני של הגישה נעשה על ידי ד"ר ג'פרי יאנג, כטיפול במבוגרים הסובלים מהפרעות אישיות[1].
סכמה תרפיה עושה שימוש בארבעה מושגים תאורטיים בסיסיים[2]: סכמות מוקדמות לא מסתגלות, צרכים רגשיים בסיסיים, סגנונות התמודדות, ומצבי עצמי/מצבי סכמה או "מודים".
בפסיכולוגיה קוגניטיבית, סכמה היא תבנית מאורגנת של מחשבה והתנהגות. ניתן לתאר אותה גם כמבנה מנטלי של רעיונות קדומים, מסגרת המייצגת היבט כלשהו של העולם, או מערכת של ארגון ותפיסה של מידע חדש. בסכמה תרפיה, המושג "סכמה" מתייחס באופן ספציפי לסכמות מוקדמות לא מסתגלות. אלו סכמות הנוגעות לאדם עצמו או לעולמו החברתי, הגורמות לו עצמו או לסובבים אותו מצוקה. בדרך כלל, סכמות כאלו נוצרות בילדות המוקדמת כתוצאה ממענה לקוי או חסר לחלוטין לצרכים רגשיים בסיסיים[3]. לדוגמה, אדם עם סכמת נטישה יעריך כגבוה מאוד את הסיכון שקשרים יסתיימו בחטף, יטה להיות רגיש ביותר לערך הנתפס שלו אצל אחרים, וכתוצאה מכך, יחוש עצוב ומבוהל ביחסים הבינאישיים שלו כשסכמה זו תתעורר.
סכמה תרפיה מנסה לזהות סט אוניברסלי של צרכים רגשיים כאלו, המופיעים החל מילדות וממשיכים להתקיים לאורך כל מחזור החיים. יאנג מתייחס לחמש קבוצות של צרכים:
כאמור, סכמות מוקדמות בלתי-מסתגלות מתעוררות כאשר צרכים רגשיים בסיסיים אינם מקבלים מענה מותאם. לדוגמה, ילד עם צרכים לא מסופקים סביב ביטחון - אולי בגלל אובדן הורים למוות, גירושין או התמכרות – עלול לפתח סכמת נטישה.
זהותם המדויקת של הצרכים וחלוקתם לקטגוריות, וכן מספר הסכמות והאופן בו הן קשורות לצרכים שונים הן סוגיות מחקריות בסכמה תרפיה ובתחומים סמוכים.
כיום, נהוג לזהות 18 סכמות מוקדמות לא מסתגלות הנובעות מחוסר במענה לאחד או יותר מחמשת הצרכים:[4]
סגנונות התמודדות הם התגובות ההתנהגותיות של האדם למצוקה, ובפרט, לזו שמופיעה כשסכמות מתעוררות. ישנם שלושה סגנונות התמודדות אפשריים:
בעוד שלושת המושגים המוזכרים לעיל הם יציבים במהותם, המושג הרביעי – מושג ה"מוד" (Mode) נועד לתאר מצבים או מופעים משתנים של האדם – State במקום Trait. מושג זה לא היה חלק מהתאוריה בסכמה תרפיה בתחילת דרכה, וצורף על ידי יאנג וכותבים אחרים בהמשך כדי לאפשר התייחסות לתנודתיות הרבה שמאפיינת את חיי היום-יום של רוב בני-האדם בכלל, ואת אלו של הסובלים מהפרעות אישיות בפרט. כל מוד מתייחס לרגש, מוטיבציה, קוגניציה, ופעולה שקיימים אצל האדם ברגע נתון. כל מוד מעצם הגדרתו הוא בר-חלוף ובכל רגע נתון האדם נמצא במוד מסוים. מוד יכול להיוותר על כנו למשך זמן רב, אך לעיתים רבות מודים יכולים להשתנות תוך שניות או דקות. התחלופה בין מודים, מידת הדומיננטיות של כל אחד, ואופן המעבר ביניהם נעה על רצף – כאשר בקצה המתון המעבר הוא חלק ו"זורם" ובקצה הקיצוני הדבר יכול לגרום להפרעת זהות דיסוציאטיבית בה כל מוד מהווה אישיות אחרת.
להבדיל מגישות טיפוליות אחרות המתייחסות גם הן לעצמיים מרובים, סכמה תרפיה מתייחסת לסט מוגדר ותחום של מודים. בפרט, הגישה מציעה לחלק את המודים לארבע קבוצות: מודים ילדיים, מודים של התמודדות בלתי מסתגלת, מודים שהם הפנמה (introjection) של קולות הוריים או אחרים בלתי-מועילים, ומוד של בוגר בריא.[4]
סכמה תרפיה שמה לעצמה למטרה לסייע למטופלים לקבל מענה לצרכים הרגשיים הבסיסיים שלהם, באופן אדפטיבי, על ידי שינוי סכמות בלתי מסתגלות, סגנונות התמודדות ו"מודים".
בעשורים האחרונים, מטפלים הנשענים על הגישה מדגישים במידה רבה את חשיבות העבודה הדיפרנציאלית עם מודים שונים. בפרט, אל מול כל אחת מקבוצות המודים המוזכרות לעיל, מציעה גישת הטיפול עמדה טיפולית שונה:
כלפי המודים הילדיים מנסה המטפל לנקוט בעמדה של "הורות מתקנת חלקית", עמדה שמתמקדת בצרכים העולים במודים אלה ובניסיון לתת לצרכים אלה מענה – ולו מענה חלקי – בתוך מגבלות הטיפול.
כלפי המודים של התמודדות בלתי מסתגלת מאמץ המטפל עמדה של עימות אמפתי – מחד, התייחסות אמפתית לגורמים שהובילו (או עדיין מובילים) לתחושת המצוקה שבגללה נעזר המטופל בדרכי ההתמודדות הבלתי-מסתגלות ולתועלת (גם אם קצרת-טווח) שדרכים אלו מביאות; ומאידך, עימות לגבי יעילותן והשפעתן של דרכי התמודדות אלו, וניסיון להציג חלופות שיש בהן פוטנציאל גבוה יותר לרווחה נפשית ארוכת טווח.
כלפי המודים המופנמים של דמויות הוריות או אחרות, נוקט המטפל בעמדה נחרצת שמטרתה הפחתה ושינוי של קולות ביקורתיים ומענישים.
ולבסוף, אל מול מוד הבוגר הבריא, מנסה המטפל לחבור אל המטופל ולהוות עבורו מודל להתנהגות חומלת, רפלקטיבית, ואינטגרטיבית.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.