ספינג'
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
דונאט  |
| מרכיבים עיקריים |
קמח, שמן |
  | |
סְפינג' או סְפֶנג' (מיוונית σφουγγάρι, נהגה שְׁפינְג', בפי יהדות ג'רבה 'סְפינגָ'ה ביחיד וספינג' לרבים, בפי יהדות לוב ספנז', בערבית: السفنج אלספינג'; תרגום: הספוג), הוא מאכל בצק בצורות שונות אשר מטוגן בשמן עמוק, הגרסה המוכרת יותר בציבור הישראלי בגלל חג המימונה היא בצורת חישוק והתפתחה ככל הנראה באזור אל אנדולוס ושם נקראה בשם איספנג {isfenğ} והגיע לצפון אפריקה עם גירוש יהודי ספרד, ומאוחר יותר בגירוש המורים. הספינג' עשוי בצק שמרים ומטוגן בשמן עמוק, בדומה לסופגנייה. המאכל מזוהה עם יהודות צפון אפריקה ונצרך בעיקר בתקופת החגים, הספינג' קיים בסגנונות עיצוב שונות לפי המטבח ממנו הוא מגיע, הספינג' המרוקאי וחלק מהמטבח התוניסאי הוא עם חור במרכזו ונראה כמו דונאט (סופגנית חישוק), בג'רבה, תוניסיה ולוב הוא נפרס לצורה שטוחה וכמעט מעוגלת ובמטבח הלובי גדל ועבה יותר מגרסתו בג'רבה ותוניס, על הספינג' מפזרים סוכר או סירופ. ובלוב לעיתים עם ביצה מטוגנת עליו או עם פולים וכמון.
את הספינג' נהוג לאכול במועדים אלו:
- בחג החנוכה, בו מסמלים לפי המסורת את השמן שנמצא במקדש.[1]
- הוא ניתן לתינוק כאשר יוצאת לו שן ראשונה.
- בקרב יהודי צפון אפריקה נהוג שלמחרת החתונה, כשהחתן והכלה מגיעים לבית ההורים, מקבלים את פניהם בכפית דבש, ולאחר מכן מגישים ספינג' עם דבש וכוס תה.
- יהודי אלג'יריה נהגו לאכול ספינג' לאחר אמירת הסליחות ותפילת שחרית בחודש אלול, כדי לעודד את האנשים והצעירים שהתעוררו מוקדם לסליחות.
במרוקו ובתוניסיה היה הספינג' מאכל שהיה מקובל מאוד על ילדים. למשל, בעת הליכתם למוסד הלימודים, היו עוצרים אצל המוכר ומקבלים את הספינג' מושחל על חוט מעץ הדקל.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מנהג אכילת הספינג' בחנוכה ידוע כבר מהמאה ה-12 והוא נזכר על ידי רבי מימון הדיין. ראו: יעקב משה טולידאנו, קטע מפירוש התפלות לרבינו מיימון אבי הרמב"ם, בתוך: שריד ופליט, עמ' 7–8, באתר היברובוקס; שרגא אברמסון, רב נסים גאון, עמ' 328, באתר היברובוקס.
