כנסייה בעין אבל | |
מדינה | לבנון |
---|---|
מחוז | א-נבטיה |
נפה | בינת ג'בייל |
שטח | 1,155 קמ"ר |
גובה | 750–850 מטרים |
קואורדינטות | 33°06′35″N 35°24′10″E / 33.109722222222°N 35.402777777778°E |
אזור זמן | UTC +2 |
http://ain-ebel.org | |
עין אִבּל (בערבית: عين إبل, בהגייה ספרותית: עַיְן אִבְּל, בהגייה לבנונית, בקירוב: עַיְן אִ֫בֶּל או עַיְן אֶ֫בֶּל) הוא כפר נוצרי לבנוני בנפת בינת ג'בייל שבמחוז א-נבטיה.
החוקר אניס פריחה סבר שבסורית, פירוש המילה "עין" הוא "מעיין" ו"אבל" הוא שם נרדף לגמל, כך שצירוף שתי המילים הוא "מעיין הגמל".[1]
אדוארד הנרי פאלמר כתב בשנת 1881 שפירוש שם הכפר הוא: "מעיין הגמלים" תוך תרגום מילולי של השם מהערבית הקלאסית.[2]
הכפר ממוקם בלב הגזרה המרכזית בדרום לבנון, כ-9 קילומטרים מגבול ישראל בקו אווירי, מול מושב דוב"ב, כ-6 קילומטרים מערבית לבינת ג'בייל. הכפר משתרע על רכס בגובה ממוצע 750 מטרים מעל פני הים.
האקלים בכפר ים תיכוני, ונע ממזג אוויר יבש בקיץ ועד למזג אוויר מושלג בחורף.
בתלמוד הבבלי, במסכת נידה מוזכר יישוב בשם "עין בול",[3] ובתרגום לאנגלית נוספה הערה שהכוונה לעין אבל השוכנת "צפונית מערבית לצפת".[4]
החוקר ארנסט רנן ביקר ביישוב ומצא בפאתיו, באזור "שלעבון" (בערבית: شلعبون) וכן באזור "א-דווייר" (בערבית: خربة الدوير; בצרפתית: Dueir), קברים עתיקים, מעברים תת-קרקעיים, שרידי מבנים בנויים מאבנים גדולות וכן סרקופגים עם גילופים מרשימים. הוא זיהה את "שלעבון" עם היישוב המקראי שעלבין שהיה בנחלת שבט דן. על אחד הקברים גילה רנן תבליט של אפולו וארטמיס.[5] התבליט הועבר לצרפת ומוצג במוזיאון הלובר.[6] בשנת 2011 מוזיאון הלובר יצר העתק מדויק של התבליט, שנמסר למועצת עין אבל.[7]
הכפר הקיים נוסד כנראה בשנת 1650 על ידי משפחות נוצריות שהגיעו מצפון לבנון. ראשונה הגיעה משפחת שחאדה ולאחריה משפחת עוואד (عواد) הידועים בכינוי "החסרוניים" (الحصرونيين), כי ככל הנראה הגיעו מהכפר חסרון (ער') שבצפון לבנון.[1]
לאחר מלחמת העולם הראשונה ניסו הצרפתים לקבע הסדרים מנהליים לקראת הקמת לבנון הגדולה, תוך מתן העדפה למרונים. השיעים התנגדו למהלך ובמהלך החודשים מאי-יוני 1920 תקפו השיעים בדרום לבנון את הכפרים הנוצריים הסמוכים להם, ובעיקר את עין אבל. כ-120 איש מתושבי הכפר נהרגו, רבים נפצעו ורוב תושבי הכפר ברחו לקהילות נוצריות בגליל,[8] למשך כחודשיים.[9] האירועים הסתיימו ב-1 ביוני 1920, כאשר כוחות צרפתיים הגיעו לאזור וערכו מסע נקמה בכפרי השיעים.[1] עם חזרת הפליטים הוקמה בכפר מצבה גדולה לזכר הנרצחים.[9]
במלחמת לבנון השנייה השתלט החזבאללה על הכפר וירה ממנו רקטות קטיושה בניגוד לרצון התושבים. תושבי הכפר התבקשו לעזוב את בתיהם, ובתקיפת חיל האוויר מספר בתים נפגעו.
בתחילת מלחמת חרבות ברזל עזבו רוב התושבים את הכפר לביירות וצפון לבנון. בכפר נשארו רק כ-40% מהתושבים, רובם גברים בוגרים, כדי לשמור על הרכוש.[10]
ב-23 בנובמבר 2023 פגעו חלקים ממיירטי כיפת ברזל ששוגרו על ידי צה"ל נגד טילי חזבאללה, בכמה בתים בכפר. נזקים נגרמו לרכוש בלבד.[11]
בנובמבר 2024 במהלך התמרון הקרקעי בלבנון כבש צה"ל את הכפר.
בשנת 2014 הופיעו ברשימות משרד הפנים הלבנוני 4,621 בוגרים בעלי זכות בחירה לפרלמנט הלבנוני, שכתובתם הייתה בכפר.[12] אוכלוסיית הכפר מורכבת מנוצרים המשתייכים לסיעות של הכנסייה הקתולית: רוב התושבים הם מרונים, מלכיתים (בשנת 2009 היו בכפר 410 מלכיתים)[13] ומספר משפחות ארמניות.
חלק ניכר מבני הכפר היגרו לארצות שונות ומסייעים בכסף לתושבי הכפר, במיוחד בפרויקטים ציבוריים.[14]
בכפר חקלאות מפותחת הכוללת מטעי תאנים, רימונים, תפוחים, שקדים, פקאן, ערמונים וכן כרמי זיתים וגפן. גידולים אלא מהווים את רוב תוצרת הכפר.
עין אבל מהווה מרכז דתי ובו שלוש כנסיות, שתי קפלות ומנזר. מדי שנה, ב-15 באוגוסט מתקיימת בכפר תהלוכה לזכר עלייתה לשמיים של מריה אם ישו, וכמנהג הנצרות ביום זה מתקיימות מיסות בכנסיות.
פסל "אום א-נוּר" (בעברית: "אם האור"): פסל של מריה ובזרועותיה ישו הניצב על מגדל בגובה כ-60 מטר, בכניסה לכפר.[14]