עלינו לשבח

עלינו לשבח
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְ(לֹא)גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם, (שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ). וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוֹד: עַל כֵּן נְקַוֶּה-לָּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל-בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: (וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל-כָּל-הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:)

עלֵינו לשבֵּח היא תפילה. חלקה הראשון מכיל דברי שבח לאלוהים על כך שעם ישראל זוכים להתפלל לפניו, בניגוד לגויים המתפללים לאל שווא.

חלקה השני, "עַל כֵּן נְקַוֶּה" מביע תקווה שכל בני האדם יכירו בייחודו של אלוהי ישראל ויעבדו אותו 'שכם אחד'. התפילה נתקנה עבור החלק הפותח את מלכויות בתפילת מוסף של ראש השנה, אך בחלק מהקהילות נאמרת גם בסיום שלוש התפילות בכל יום. על פי המסורת תפילה זו חוברה בידי יהושע בן נון.

תוכן התפילה

בחלק הראשון של התפילה תיאור גדולתו של אלוהים ושל עם ישראל העובדים אותו לעומת אלילי השקר של שאר העמים. בחלק השני של התפילה בקשה "להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון" – תפילה לביטול עבודת האלילים ולהכרת האנושות כולה במונותאיזם. בניגוד לרוב התפילות, החלק הראשון של עלינו לשבח אינו פונה אל האל בגוף שני, אלא מדבר עליו בגוף שלישי. שמותיו המקודשים של האל מוזכרים בחלק הראשון רק בציטוטי פסוקים^[1].

תפילת עלינו לשבח כוללת רמזים לפרק מ"ה בספר ישעיהו^[2] ופרק י' בספר ירמיהו, שני פרקים המתפלמסים עם עבודת האלילים. אהרן מירסקי תיאר את התפילה כמתפלמסת עם עבודת האלילים שממנה הצליח עם ישראל להשתחרר. שרגא בר און ויקיר פז טוענים, לעומת זאת, שעלינו לשבח היא "תפילה פולמוסית המתמודדת עם אפשרויות חיות ותוססות של כפירה - תפיסות העולם הביניטריות". הם טוענים שהביטויים "אדון הכל" ו"יוצר בראשית" נדירים בספרות העברית הבתר מקראית של העת העתיקה ובמיוחד בספרות חז"ל, ושילובם יחדיו הוא יחידאי. הם גם מצביעים על כך שביטויים אלו רווחו בקרב המאמינים בביניטריות. דניאל בויארין מסיק מכך שתפילת עלינו לשבח היא תפילה ביניטרית וכי בתקופה הקדומה האמונה בביניטריות הייתה לגיטימית. בר און ופז טוענים, לעומת זאת, שתפילת עלינו לשבח מקבילה את שני הביטויים כדי להדגיש שהם מכוונים לאל יחיד^[3].

נוסחאות שונות

עדות אשכנז נוהגים לומר "ואנחנו כורעים ומשתחווים" בעוד הספרדים אומרים "ואנחנו משתחווים" בלבד.

במקורות קדומים רבים, וכן בסידורים של יהודי תימן מופיע הניסוח "לתכן עולם במלכות שדי", במקום "לתקן עולם במלכות שדי". קו זה משתלב יותר טוב מול נוסחו של החלק השני של התפילה "ועל כן נקוה", המוקדש רובו ככולו לבקשה להשראת מלכות ה' בעולם, ואינו עוסק בסוגיות תיקון העולם^[4].

קיימים עוד שינויי לשון קטנים, של מילים ואותיות בודדות. יש מנהגים שונים או לגרוס "אין אחר", "אין עוד" או "אין עוד אחר".

שני הקטעים האחרונים, "ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד" ו"ונאמר והיה ה' למלך על כל הארץ וכו'" אינם מופיעים בכל הנוסחאות, וככל הנראה לא היו חלק מהתפילה המקורית^[5]. בסידור חסידי אשכנז^[6] מבואר שיש סוד במניין המילים (ללא שני הפסוקים הנזכרים) ואין להוסיף או לגרוע על מניין זה. הקטע "ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד" היווה המשך של ברכת מלכויות, והוכנס בנוסחאות אחרות גם לתפילת עלינו לשבח. הגאון מווילנה השמיט את הפסוק "והיה ה' למלך וכו'", לעומת המגן אברהם שתמך באמירתו על פי האר"י^[7][8].

המשפט "שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע" הושמט על ידי הצנזור – בעיקר בסידורי אשכנז – עקב טענה שהמילה "וריק" מכוונת לישו, בשל הגימטריה הזהה (316; ראו בפיסקה #יחס לגויים); פיסקה זו הוחזרה ברוב הסידורים, אך בחלקם מופיע בסוגריים. כמשקל נגד לטענה זו היו שחששו מהנוסח "ומושב יקרו", משום ש"יקרו" בגימטריה ישו, ומשפט זה נראה כמדבר בשבחו של מקים הדת הנוצרית^[9]. לכן הוכנסו בכתבי יד שינויי נוסחאות, דוגמת הסרת "ומושב יקרו", החלפה ב"וכיסא כבודו", ב"ומושבו היקר" ובגרסאות אחרות המעקרות את הגימטריה^[10]. הנוסח "וכיסא כבודו" אומץ על ידי הגר"א, הרב ישראל איסרלין, הרב יצחק אייזיק טירנא ואחרים, וכך נוהגים במנהג פפד"מ בימים נוראים כשאומרים עלינו בקול רם^[11]; אך המהר"ם מרוטנבורג, ובעקבותיו תשב"ץ והטור^[12], אימצו את הגרסה המקובלת על פי ספר ההיכלות. בשם המהר"ם נמסר שאין לחשוש לגרסה "יקרו", שכן אלו ראשי תיבות של "יה קדוש רם ונשא"^[13].

אמירת התפילה

זמני התפילה

במקור נתקנה התפילה במוסף של ראש השנה, ולאחר מכן שובצה בחלק מהקהילות בסופי התפילות.

ברוב גדול של נוסחי התפילה, נאמרת תפילת עלינו בכל שלוש התפילות ביהדות: שחרית^[14], מנחה וערבית. עם זאת, ישנם חילופי מנהגים לגבי אמירתה במנחה ובתפילות הנאמרות ברצף. בימים שבהם מתפללים תפילת מוסף, הנאמרת מיד לאחר תפילת שחרית, לרוב המנהגים "עלינו לשבח" אינה נאמרת בסיום תפילת שחרית כי אם בסיום תפילת מוסף^[15]. בנוסח תימן, נוסח איטליה^[16], נוסח רומניא ונוסח פרובאנס התפילה לא נאמרת במנחה, ובקהילות אשכנז^[17] יש מנהגים שונים אם אומרים אותו במנחה כאשר מסמיכים מנחה לערבית. ביום הכיפורים אין אומרים עלינו בחלק מהנוסחים אחרי מוסף ומנחה^[18].

בראש השנה נאמר עלינו לשבח באמצעה של תפילת העמידה של מוסף, והוא מהווה חלק מברכת מלכויות^[19]. בעדות רבות נאמר הקטע הראשון של עלינו לשבח גם באמצעה של תפילת העמידה של מוסף של יום הכיפורים.

הספרדים שבאיטליה ומערב אירופה, וכן בנוסח קטלוניה, אין אומרים את החלק השני ("על כן נקווה"), למעט בברכת מלכויות שבתפילת מוסף של ראש השנה.

בקהילות אשכנז המזרחי^[20], נוהגים לאומרה גם בסיום קידוש לבנה^[21] ובסיום טקס ברית המילה^[22]. וכן תפילת עלינו לשבח מופיעה גם בסדרי תפילה לחולה טרם מותו^[23].

מנהגים

באשכנז היה נהוג לאומרה בלחש^[24][5] (מלבד בליל ניטל ובראש השנה), מפני פחד מהגוים^[25]. מנהג זה השתמר בוורמס עד שחלק מבני הקהילה לא ידעו כלל על המנהג לאומרה.

בין אמירת "שהם משתחווים להבל וריק" לאמירת "ואנחנו כורעים ומשתחוים" מפסיקים מעט, שלא ישתמע שהם משתחווים וגם אנחנו^[26].

עקב חשיבות התפילה^[27] נהוג לעמוד בעת אמירת עלינו לשבח^[28][29][30] ולהשתחוות כשאומרים "ואנחנו כורעים ומשתחוים"^[7][31]. האשכנזים נוהגים לכרוע מעט בברכיים, ולהשתחוות בפלג העליון של הגוף. הספרדים אומרים "ואנחנו משתחווים" בלבד, ולכן אינם כורעים אלא משתחווים בפלג הגוף העליון בלבד^[32][33]. אצל האשכנזים נהוג בראש השנה ויום הכיפורים לכרוע על הברכיים ולהשתחוות על הרצפה בעת אמירת "ואנחנו כורעים ומשתחווים".

הרב דוד הלוי סגל מזכיר בספרו טורי זהב מנהג לירוק בעת אמירת עלינו לשבח לפני אמירת "ואנחנו כורעים"^[34], כדי לבזות את האלילים^[35]. הדעות היו חלוקות האם יש לקיים מנהג זה. הרב ישעיה הלוי הורוביץ, בהגהותיו על צוואת אביו, כתב: "וקצת מן ההמון נוהגים להקיא רוק בעלינו ואין יודעים למה, ... ומקיאים כשאומרים ואנחנו כורעים וזה איסור גמור, וגם עלינו נתוקן על ידי יהושע בן נון שהיו בימיו עובדי עבודת כוכבים ומזלות שאינו בזמנינו. וגם הוא סכנה גדולה שמא יחשבו האומות שבזמנינו שעליהם נאמר ככל המונם וכו' ... על כן מן הראוי שיש למחות בידיהם"^[36][37]. לעומת זאת, הרב אברהם אליעזר הירשוביץ כתב שאין לחשוש לקיים את המנהג, משום שכולם מבינים שהיריקות אינן מכוונות לגוים שבמדינות אירופה אלא לעובדי אלילים פאגניים שניתן למצוא באפריקה ואסיה^[38]. כיום מנהג זה קיים בעיקר במספר חצרות חסידיות (ובהן חסידות חב"ד). האשכנזים נוהגים לומר קדיש לאחר אמירת עלינו לשבח. באשכנז, שלא היו מסיימים את עלינו לשבח בפסוקים, לא אמרו קדיש.

קהילות צפון אפריקה נהגו שלא לומר את חלקו השני ("על כן נקווה") בשבתות, וימים טובים. הטעם לכך הוא שאמירת עלינו לשבח משמשת כעדות לתפילה (כיוון שכל קטע מתחיל באות ע ומסתיים באות ד, ומכאן שני עדים), ומאחר שאין עדות בשבת יום טוב, אין להעמיד שני עדים - ולכן היו משמיטים את החלק השני. וכך הוא בסידורי תפילת החודש, ובמחזורי זכור לאברהם וסידורים נוספים שנדפסו בליוורנו.

היסטוריה

חיבור התפילה

על פי המסורת

המסורת היהודית מייחסת את חיבור התפילה ליהושע בן נון^[39][28][40] בשעה שכבש את ארץ ישראל^[41]. ספר חרדים מציין שעלינו נאמר בעת הקפת חומות יריחו^[42] ובספר "סדר היום" לרבי משה בן מכיר נאמר שיהושע אמרו שבע פעמים ישר והפוך בשעת הפלת חומות יריחו וכך נפלו שבעת החומות של יריחו. השם הושע מופיע באקרוסטיכון הפוך של התפילה:"עלינו לשבח", "שלא עשנו", "ואנחנו כורעים", "הוא אלוקנו". אגדה נפוצה במסורת היהודית מייחסת את החלק השני של "עלינו לשבח", הפותח במילים: "על כן נקווה לך..." לדמות המקראית עכן בן כרמי מתקופת יהושע, וזאת בשל ראשי התיבות הפותחים את קטע התפילה: "על כן נקווה"^[43].

רבי מנשה בן ישראל יחס את התפילה לאנשי כנסת הגדולה על פי הביטוי "מלך מלכי המלכים" שמופיע בנביא דניאל. הרב אליהו מונק בספרו "עולם התפילות" וכן בספר "עיון תפילה" לר' אריה לייב גורדון ניסו לתאם עם דעת החוקרים, שהתפילה בבסיסה חוברה על ידי יהושע, אך נערכה על ידי רב, מסדר סדר מלכויות זכרונות ושופרות.

במחקר

קטע דומה לתפילת עלינו לשבח, מופיע בספרות ההיכלות והמרכבה^[44]. הקטע הוא כדלהלן:

"עלי לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית, שלא עשאנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה, שלא שם חלקי בהם וגורלי ככל המונם, שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע, ואני מתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ושכינת עוזו בגבהי מרומים, הוא אלוהינו ואין עוד אחר אמת מלכנו אפס זולתך, ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים, הוא אחד ושמו אחד, ה' אלוהינו ה' אחד, ה' ה' אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ואמת, על כן נקוה לך ...".

החוקרים חלוקים בדעותיהם בשאלת המקור הראשון של התפילה, כמו גם לגבי תקופת חיבור התפילה. מ"ד שווארץ טוען שהמקור הוא בסידור התפילה ומשם הועתקה התפילה לספרות ההיכלות. לטענתו, הרעיונות של מלכות ה' לעתיד לבוא והכרת האומות במלכות ה', המופיעים ב"ועל כן נקוה", חלקו השני של עלינו, זרים לספרות ההיכלות. בנוסף, הוא כותב שמכיוון שעלינו לשבח אינה תפילה מיסטית, לא סביר שמקורה בספרות ההיכלות. דעה זאת מייחסת את חיבור תפילת עלינו לשבח לתקופת התנאים ומייחסת אותה לעיתים לרב אשר בתלמוד ירושלמי ובמדרשים נרמז שהוא חיבר את תפילת מלכויות זכרונות ושופרות^[45].

לעומת זאת, מאיר בר-אילן טוען שכיוון המעבר הטבעי הוא מספרות ההיכלות, הידוע כמקור ממנו נלקחו טקסטים שונים אל סידור התפילה והתלמוד, אל סידור התפילה המהווה אוסף של טקסטים שנלקחו ממקורות שונים. הוא מצביע על כך ש"עלינו לשבח" נעדר את המילה המרכזית של תפילת מלכויות, למעט הביטוי "מלך מלכי המלכים", וכי תפילת 'עלינו לשבח' אינה נצרכת לגוף של 'תפילת מלכויות', שנקבעה כחובה בהלכה. כן טוען בר-אילן שעלינו לשבח כתפילת שבח כלל אינו מתאים לברכת מלכויות שתפקידו להמליך את ה' ולא לשבחו וכי 'עלינו לשבח', בעל המוטיב הלאומי, אינו מתאים למוסף של ראש השנה, בעל האופי האוניברסלי. נוסף על כך, מצביע בר-אילן על הליטוש הלשוני של תפילת 'עלינו לשבח' בסידור המקפיד על שימוש בגוף-ראשון-רבים, בניגוד לנוסח בהיכלות, דבר המצביע, לשיטתו, על כך שנוסח הסידור מאוחר יותר. כמו כן, מזכיר בר-אילן את הנוהג הרווח לתרגם מלשון יחיד ללשון רבים קטעים המוכנסים לסידור התפילה. בעקבות קביעתו ש-'עלינו לשבח' מקורו בספרות ההיכלות, טוען בר-אילן שהוא נכתב בין המאה ה-3 למאה ה-5 לספירה.

שרגא בר און ויקיר פז מסכימים עם שוורץ שהתפילה זרה לספרות ההיכלות וטוענים שהיא הגיעה אל ספרות ההיכלות מפיוט עצמאי. על סמך טענתם שהתפילה מכוונת נגד השקפות ביניטריות הם מתארכים אותה לתקופה שבין המאה השנייה לאמצע המאה השלישית לספירה^[46].

קאופמן קוהלר טוען באנציקלופדיה היהודית שהתפילה נוסחה לפני היווסד הנצרות ומתפלמס עם הטוענים שהתפילה נכתבה על ידי רב. לטענתו, ההתייחסות ל"מלך מלכי המלכים" מעיד על מקור מהתקופה הפרסית, בה המלך היה מכונה מלך המלכים. כן הוא מצביע על העדר בקשה בתפילה על בניין בית המקדש, דבר המעיד שבית המקדש היה קיים, והעדר תפילה לבא המשיח כמעיד שהוא קדום לנצרות. כן הוא טוען שמלשון התפילה ניכר שהיא הודבקה לתוך תפילת מלכויות של מוסף לראש השנה והוא קדום לו^[47]. יוסף היינימן טען שעלינו לשבח שייך לקבוצת התפילות שמקום היווצרן הוא בית המדרש, כלומר "תפילות שנוצרו בעקבות לימוד התורה בציבור, ובייחוד אגב הדרשה בציבור"^[48].

שיבוץ התפילה בסידור

מקום שיבוצו הראשון של עלינו לשבח בתפילה הוא במוסף של ראש השנה בפתיחת סדר מלכויות, הנאמר בשני ימי ראש השנה. תפילת עלינו לשבח מופיעה שם כבר בסדר רב עמרם גאון^[49], ובסידור רב סעדיה גאון^[50]. החיד"א^[51] מייחס את תיקונה בתפילה לרבי יוחנן בן זכאי.

בעת מסעי הצלב נאמרה תפילת "עלינו לשבח" על ידי המוצאים להורג על קידוש השם^[52]. למשל, ב"ספר זיכרון" של אפרים בן יעקב מבון מסופר שבמסעי הצלב ב-1171, אמרו יהודי בלואה שבצרפת את תפילת "עלינו לשבח", בעת שנלקחו למות על קידוש השם. יש הטוענים שבעקבות זאת החלו לאמר את תפילת עלינו לשבח בכל יום^[53].

המקור הקדום ביותר המעיד על אמירת "עלינו לשבח" בסיום התפילה בכל יום הוא מחזור ויטרי המביא את תפילת עלינו לשבח ביום חול, תוך ציון: "ואומר בלחש עלינו לשבח"^[54] ובסיום תפילת שבת מציין באופן סתמי: "ויאמרו 'עלינו לשבח', 'על כן נקוה לך', ונפטרין לבתיהם לשלום"^[55]. עם זאת, לא ברור שהקטע התחבר על ידי מחבר המחזור, רבי שמחה מוויטרי^[56]. מנהג זה מופיע גם בספר הרקח של רבי אלעזר מוורמייזא, מאותה תקופה^[5]. אמירת עלינו נשתרשה בקרב האשכנזים ובמקורות מאוחרים יותר לא צוין לאומרו בלחש. בין השאר, מופיע אמירת עלינו ב"כלבו"^[28], בטור ובהגהות הרמ"א בשולחן ערוך (סימן קל"ב). לעומת זאת, בנוסח הספרדים התפילה הוכנסה לתפילות היום יום בהשפעת האר"י^[57][58] ואמירתו בסוף התפילה אינה מוזכרת בסידור הרמב"ם ואף לא בשולחן ערוך.

בתחילה נאמרה תפילת עלינו לשבח רק לאחר תפילת הבוקר, שחרית או מוסף. אמירתה לאחר תפילת מנחה ומעריב הוכנסה בהשפעת האר"י^{[59][7][60][61]}.

יש הנוהגים לאמר עלינו לשבח לאחר קידוש לבנה. הטעם שניתן לכך הוא להדגיש שלמרות הברכה על הירח היהודי מתפלל רק לבורא העולם. לאחר עלינו לשבח נוהגים לומר את שלושה פסוקים, המופיעים במדרש אסתר רבה כדברי שלושה נערים למרדכי^[62]. הפסוקים הם ”אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא” (ספר משלי, פרק ג', פסוק כ"ה); ”עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל” (ספר ישעיהו, פרק ח', פסוק י') ו”וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט” (ספר ישעיהו, פרק מ"ו, פסוק ד'). בעבר היה זה מנהג נוסח פרובאנס^[63].

יחס לגויים

פרשנויות, המופיעות במחזור ויטרי וב"ערוגת הבושם", מסבירות כי המשפט "שהם משתחוים להבל וריק" מכוון כנגד הנוצרים, מכיוון ש"וריק" שווה בגימטריה ל"ישו". במרבית הפרשנויות הגימטריה רחבה יותר, והיא מכניסה למשוואה גם את מוחמד, מייסד דת האסלאם; "להבל ולריק", בתוספת ל', עולה בגימטריה "ישו מחמט"^[13]. בעקבות כך, פרסמו משומדים את הפרשנות היהודית, והיא נפוצה בעלילות ובפולמוסים יהודיים–נוצריים. הרב יום טוב ליפמן מילהויזן מספר שבשנת ה'קנ"ט טען פטר, משומד נוצרי בן המאה ה-14, אשר שמו היהודי הקודם היה פסח, שהמשפט "שהם משתחוים להבל וריק" מכוון כנגד אמונתם של הנוצרים מכיוון ש"וריק" שווה בגימטריה ל"ישו". הרב ליפמן ענה לו: ”אמרתי לו הנוצרים לא קראו לאלהיהם יש"ו. כי בלשונם נקרא יזו"ש. ובלשוננו נקרא ישו"ע. ענה ואמר אמת ומקצתכם קוראים לו ישו"ע וכן שמו לפי שהושיע להם מן הגיהנם”^[64]. היו גם שטענו שהצירוף "הבל וריק" מופיע כבר בספר ישעיהו, פרק ל', פסוק ז', מאות שנים לפני הופעת הנצרות^[53].

ב-28 באוגוסט 1703 הורה פרידריך הראשון, מלך פרוסיה ליהודים למחוק את המילים ”שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ”^[53]. וחייבם לומר את התפילה בקול כדי לוודא שאינם אומרים זאת. המשפט נשמט מסידורים רבים שנדפסו באירופה^[65]. בתפילות הרפורמיות וקונסרבטיביות נשמט משפט זה על מנת לא לפגוע בבני דתות אחרות.

תפילת עלינו לשבח הוזכרה לעיתים קרובות על ידי אנטישמים כהאשמות שהעלו נגד היהודים^[66].

טעמים לאמירת התפילה

מספר טעמים נתנו על ידי חכמי ההלכה לאמירת תפילת עלינו לשבח בסוף התפילה בכל יום.

1. בב"ח ובט"ז מופיע בשם הרב יעקב פולק בשם הרב אליהו מנחם מלונדריש שאמירת עלינו לשבח בסוף התפילה הוא על פי תקנת חז"ל שיש להישאר בבית כנסת מעט זמן לאחר התפילה^[67] ולכן תיקנו לומר בזמן זה תפילת הודאה על התפילה, וכך כתב המאירי^[68] וכך משמעות לשון המחזור ויטרי, רבי אהרן מלוניל והארבעה טורים^[69]. לפי סיבה זו נכתב בספר מגן גיבורים, שכשמתפללים ערבית סמוך לתפילת מנחה אין צורך לומר לאחר תפילת מנחה עלינו לשבח, וכך פסק גם במשנה ברורה^[70]. סיבה זו גם מסבירה את אי אמירת עלינו ביום הכיפורים אחרי תפילת מוסף ואי אמירת עלינו לאחר שחרית, בימים בהם מתפללים מוסף.
2. מהר"י אבוהב בפירושו על הטור (סימן קל"ג) ורבי יעקב כולי בספרו ילקוט מעם לועז^[71] מבארים שעלינו לשבח נתקנה רק בתפילות בהן אומרים שמע ישראל, שעניינו עדות על יחודו של ה', וזו גם מטרת עלינו לשבח, לסיים את התפילה בייחוד ה'^[72]. שניהם מפרשים שלפי סיבה זו יש לאומרה רק בתפילת שחרית וערבית. לעומתם הרדב"ז^[73] ורבי משה בן מכיר בספרו סדר היום אומרים שלפי סיבה זו יש לאמרה גם במנחה.
3. סיבה נוספת נאמרה על ידי החכם התימני רבי יצחק ונה^[74] שעלינו לשבח נתקנה כנגד הגויים שמשתחווים לשמש בזריחה ובשקיעה, ועל כן אומרים אותה רק שחרית וערבית.
4. קיימת פרשנות המנמקת את מיקומה של תפילת עלינו לשבח כחותמת התפילה בכך שהיא "כמו 2 עדים המעידים על התפילה (כל קטע פותח ב"ע" ומסיים ב"ד" = 2 עדים)"^[75].

חשיבות התפילה

על פי הקבלה יש כוונות מיוחדות לתפילה זו ובכוחה לגרש את הקליפות ולהוריד למטה את העולמות העליונים^[76]. האר"י הפליג בשבח תפילה זו, ובהשפעתו התקבלה אמירתה לאחר שלוש התפילות. על פי קבלה אין להסיר בתפילת שחרית את התפילין רק לאחר אמירת עלינו לשבח^[77]. בספר יסוד ושורש העבודה כותב הדרכה לאמירת עלינו לשבח, איך להתרגש ולשמוח בכל קטע.

בספר הרקח כתב^[78] ש"יש לומר עלינו באימה וביראה כי כל צבא השמים שומעים והקב"ה עומד עם פמליא של מעלה וכולם עונים ואומרים אשרי העם שככה לו וכו'".

המשנה ברורה^[79] פסק שמי שנמצא בבית כנסת בשעה שאומרים עלינו לשבח, חייב לומר עמם אף שכבר התפלל.

בתרבות

• בספרו "הבת היחידה", ממחיש הסופר אברהם ב. יהושע את הקונפליקט הזהותי בו שרויה גיבורת הסיפור, רקלה, נערה יהודיה בת 12 החיה באיטליה. לקראת טקס הבת מצווה לומדת רקלה את תפילת "עלינו לשבח", והיא חשה חוסר נוחות כאשר היא מדקלמת תפילה זו, היוצאת נגד "גויי הארצות", באוזני סבה הקתולי ובאוזני מורתה הקתולית. עקב כך היא מבקשת מהרב אזולאי שיחליף תפילה זו בקטע אחר, שאינו פוגעני, והרב מחליף לתהילים י"ג.
• עלינו לשבח - אהרלה סמט באלבום אהר'לע, לחן של פינקי ובר^[80].
• עלינו לשבח - משולם גרינברגר^[81].
• כורעים - לוי כהן^[82].

לקריאה נוספת

• שלמה ויסבליט, על עיקרי אמונה ועל צנזורה בתפילת "עלינו לשבח" שבמוסף לראש-השנה וליום הכיפורים, "מחקרי חג", 3 (תשנ"ב), הוצאת בית ברל.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: עלינו לשבח

• מידע על עלינו לשבח בקטלוג הספרייה הלאומית
• מאיר בר-אילן, 'מקורה של תפילת עלינו לשבח', דעת, מ"ג, תשנ"ט, עמ' 5–24
• דב שחור, עיונים בתפילת "עלינו לשבח", ניב המדרשיה כ"ד-כ"ה (תשנ"ג-נ"ד) עמ' 68–75
• שלמה קלמן רייף, ‏על נוסח 'עלינו', תרביץ, 1975, באתר Academia.edu
• הערך "עלינו לשבח", באתר ויקישיבה
• עלינו לשבח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. שרגא בר און ויקיר פז, אדון הכול ויוצר בראשית: "עלינו לשבח" כתפילה אנטי־ביניטרית, מדעי היהדות 52 (תשע"ז), עמ' 22 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
2. כך למשל הצירוף "וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ" מתוך ספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוק כ', והצירוף "כִּי לִי (בעלינו לשבח: לך) תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" מתוך ספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוק כ"ג.
3. שרגא בר און ויקיר פז, אדון הכול ויוצר בראשית: "עלינו לשבח" כתפילה אנטי־ביניטרית, מדעי היהדות 52 (תשע"ז), עמ' 25–27, 32–33 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
4. Mitchell First, Aleinu: Obligation to fix the world or the text
5. פירושי סידור התפילה לרוקח, חלק ב', עמ' תקפ, מהדורת הרשלר, תשנ"ב, באתר היברובוקס
6. עמ' קכו מהדורת הרשלר.
7. מגן אברהם, סימן קל"ב, באתר היברובוקס
8. האר"י כותב כוונות מיוחדות לפסוק זה.
9. הרב ברוך הלוי אפשטיין, ברוך שאמר, ירושלים תש"ל, עמ' קצט, מציע שהנוסח "ומושב יקרו" מקורו בתלמידי ישו
10. אצל וידר: "ומושבו היקר"; "ומושב כבודו"; "ומושב הדרו"; "ומושב תפארתו"; "וכיסא כבודו". בנוסף, התקיימו מספר נוסחאות כלאיים, שעירבו נוסחאות שונות, ובחלקן נשתיירה מילת "יקרו" – סלע המחלוקת: "וכיסא יקרו"; "וכסאו היקר"; "וכיסא כבודו היקר"; "ומושב יקרו וכבודו"; "ומושב כיסא הדרו" (וידר, עמ' ח–יד (460–466)
11. לא לגמרי ברור מהו מנהג פפד"מ בשאר השנה, כיון שהוא תמיד נאמר בלחש.
12. ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קל"ג
13. נפתלי וידר, "בעטייה של גימטריה אנטי־נוצרית ואנטי־איסלאמית (בתפילה 'עלינו לשבח')", בתוך התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, כרך שני, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשנ"ח, עמ' א–טז (453–468)
14. בנוסח אשכנז בתפילת שחרית, הוא נאמר לפני "שיר של יום". בנוסח אשכנז המקורי אין אומרים פיטום הקטורת בימות החול (רמ"א או"ח קלב:ב), והפרושים שהנהיגו לאומרו הכניסו אותו אחרי שיר של יום. בשבת הוא נאמר אחרי פיטום הקטרת לפי נוסח אשכנז.
15. בספר טעמי המנהגים הביא מרבי מנחם מנדל מקוסוב שתיקן לומר גם לאחר שחרית מאחר שקריאת התורה מהווה הפסקה. ראו: אברהם יצחק שפרלינג, טעמי המנהגים ומקורי הדינים, הוצאת אשכול, עמוד קיא, באתר היברובוקס
    וכן כתב המנהגי מהריי"ו, ומנהגי זיכרון יהודה למהר"ם א"ש וכך מנהג חסידות ויז'ניץ.
16. הוא לא מופיע בהלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, ולא בתכלאל תורת אבות, ימות השנה, בני ברק תשנ"ו. יכול להיות שלא אומרים עלינו במנחה משום שאין בה קבלת עול מלכות שמים, אך (לפחות לגבי מנהג איטליה) במחזור ויניציאה רמ"ו, מופיע הוראה במנחה של ערב יום כפור לומר עלינו במנחה, ואם כן, סביר להניח שבמקור עשו כמו מנהג האשכנזים (כדלקמן) שלא אמרו עלינו כשהסמיכו מנחה וערבית, ובסוף נשתרבב המנהג שלא לומר אפילו כשלא מתפללים מנחה וערבית ביחד.
17. מדריך למנהג אשכנז המובהק, עמ' 25.
18. בספר עמק ברכה מציין שאף שברוב העדות התקבל המנהג לאומרו אף בתפילת מנחה הסמוכה לערבית, ביום כיפור השתמר המנהג הישן שאין אומרים עלינו רק לפני היציאה מבית הכנסת. הבן איש חי בספר "תורה לשמה" התייחס למנהג זה וקבע שהוא מנהג טעות ושבוש שהרי התקבל המנהג על פי האר"י לומר את "עלינו לשבח" לאחר כל תפילה. ראו: יוסף חיים בן רבי אליהו, תורה לשמה, תשובה קמ"ח, באתר היברובוקס
19. דב סמט, מדוע צעקו אבותינו 'הוא' בתפילות ראש השנה?, בבלוג "עונג שבת", 28 באוגוסט 2020
20. למרות המקורות מגרמניה לאמירתה אחרי קידוש לבנה וברית, בפועל לא נוהגים כן בקהילות אשכנז המערבי, עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 29 לגבי קידוש לבנה, וכן לא נוהגים לומר עלינו בקהל עדת ישורון בניו יורק אחרי ברית.
21. דברי קהלת, מנהג פרנקפורט. ואמנם מנהג זה לא מוזכר במנהגי וורמייזא. בביאור הלכה תכ"ו כותב שהסיבה היא שלא יראה שעובדים לירח. ראו: ביאור הלכה, או"ח תכ"ו, באתר היברובוקס
22. מנהגי מגנצא. כשמלים לאחר תפילת שחרית עורכים את הברית לפני אמירת עלינו. טעם המנהג הוא לומר שהתינוק הוכנס בברית עם ישראל, ואינו משתייך לגויי הארצות.
23. רבנו ירוחם. חוכמת אדם שער השמחה כלל קנ"א.
24. סידור רש"י סימן תי"ט. שמחה בן שמואל מוויטרי, מחזור ויטרי, סימן צ"ט, באתר היברובוקס
25. הגהות מנהגים של ר"א טירנא אות י"ד.
26. טור סימן קל"ב.
27. רבי נתן בר' יהודה, ספר המחכים, עמ' 13, קרקוב, תרס"ט, באתר היברובוקס. ספר זה מצטט מפרקי דר' אליעזר אך הציטוט אינו נמצא בספרים שלפנינו.
28. כל בו, סימן טז, דין עלינו לשבח, פיורדא, תקמ"ב, באתר היברובוקס
    כל בו, סימן טז דין עלינו לשבח, ניו יורק, תשמ"ו, באתר היברובוקס
29. רמ"א, שו"ע, אורח חיים, קל"ב
30. בספר מטה משה כותב שעלינו בגימטריא "ומעומד".
31. בספר יסוד ושורש העבודה כתב לכרוע כריעה גדולה. לעומת זאת המהרי"ל התנגד להשתחוויה זו כיוון שאין לכרוע במקום שלא תיקנו חכמים (מטה משה).
32. הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף קש"ע סימן קי"ג ס"ק ה'.
33. הרב יצחק יוסף, [ילקוט יוסף, תשסד, תפלה כרך ב, סי' קיג הערה ה].
34. הרב דוד הלוי סגל, טורי זהב, יו"ד קע"ט סימן קטן ה', בתוך שו"ע יורה דעה, חלק שני, ירושלים תש"י, באתר היברובוקס
35. בספרו "היום יום" כתב רבי מנחם מנדל שניאורסון הסבר נוסף למנהג: על מנת שלא לבלוע ולהנות מן הרוק שנוצר בעת הדיבור על עבודה זרה.
36. הגהת השל"ה בהרב אברהם הלוי הורביץ, עמק ברכה, סימן מ', אמשטרדם תפ"ט, באתר היברובוקס
37. הרב אברהם לעוויזאהן, מקורי מנהגים, סימן כ', ברלין תר"ז, באתר היברובוקס
38. אברהם אליעזר הירשאוויץ, מנהגי ישרון, סימן ס"ט, ווילנא תרנ"ט, באתר היברובוקס
39. תשובות הגאונים "שערי תשובה" סימן מ"ג. ראו תשובה המיוחסת לרב האי גאון בספר "יד נאמן" מאת הרב אברהם מיראנדה, שאלוניקי תקס"ד. בספר "עיון תפילה" ובהרב ישראל משה חזן, הגהות "איי הים" על תשובות הגאונים, ליוורנו תרכ"ט, עמ' כ"א, באתר היברובוקס, פיקפק בייחוס תשובה זו לרב האי גאון.
40. רבי נתן בר' יהודה, ספר המחכים, עמ' 13, קרקוב, תרס"ט, באתר היברובוקס
41. אהרן הכהן מלוניל, ארחות חיים, הלכות אחר י"ח, ירושלים תשט"ז, באתר היברובוקס
42. אלעזר אזכרי, ספר חרדים, הקדמה, למברג 1859, באתר היברובוקס
43. ראו בספר סדר היום.
44. בר-אילן סתרי תפילה והיכלות, עמוד 32
45. על פי תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק א' שמצטט מסדר זכרונות ומייחס ל"תקיעתא דרב".
46. שרגא בר און ויקיר פז, אדון הכול ויוצר בראשית: "עלינו לשבח" כתפילה אנטי־ביניטרית, מדעי היהדות 52 (תשע"ז), עמ' 44 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
47. "עלינו", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
48. יוסף היינימן, התפילה בתקופת התנאים והאמוראים, מהדורה שנייה מתוקנת, ירושלים, תשכ"ו, עמ' 158, 175, באתר היברובוקס
49. סדר רב עמרם גאון, דף מו, מהדורת קורנל, חלק א, ווארשא תרכ"ה 1865, באתר היברובוקס
    סדר רב עמרם השלם, חלק ב', עמ' 302, מהדורת פרומקין, ירושלים תרע"ב 1912, באתר היברובוקס
50. סדור רב סעדיה גאון, עמוד רכא, חברת מקיצי נרדמים, הוצאת ראובן מס, תשכ"ג, באתר היברובוקס
51. מורה באצבע סימן ל"ה
52. מאיר רפלד, למעמדה של תפילת 'עלינו לשבח' במוספי הימים הנוראים, דף שבועי 1033, אוניברסיטת בר-אילן, ראש השנה, תשע"ד
53. בני גזונדהייט, מה הכיל הרי"ק שב"עלינו לשבח"?, באתר הארץ, 30 ביולי 2003
54. שמחה בן שמואל מוויטרי, מחזור ויטרי, סימן צ"ט, באתר היברובוקס
55. שמחה בן שמואל מוויטרי, מחזור ויטרי, סימן קצ"ג, באתר היברובוקס
56. דב שחור, עיונים בתפילת "עלינו לשבח", ניב המדרשיה כ"ד-כ"ה (תשנ"ג-נ"ד) עמ' 68
57. כף החיים, או"ח, חלק ב', סימן קל"ב, סעיף י"א, ירושלים תער"ג, באתר היברובוקס
58. יוסף חיים בן רבי אליהו, תורה לשמה, תשובה קמ"ח, באתר היברובוקס
59. אמנם בכלבו כתוב "ואחר כל התפילות אומר עלינו", אך לא בהכרח הכוונה אחר כל תפילות היום, אלא ייתכן שמדובר אחר כל התפילות של הבוקר.
60. עטרת זקנים בשם "לחם מן שמים" לחיד"א. וכן בשו"ת תורה לשמה של הבן איש חי יוסף חיים בן רבי אליהו, תורה לשמה, תשובה קמ"ח, באתר היברובוקס. כמו כן כתב הרדב"ז (תשובות מכתב יד אורח חיים ל"ג) ורבי משה בן מכיר בסדר היום. שניהם מתייחסים לנושא יחוד ה' בעלינו לשבח הנצרך אף במנחה
61. הרב חיים בנבנישתי מציין בספרו "כנסת הגדולה" מספר מקורות על פיהם אין אומרים עלינו במנחה ולבסוף מציין "ומנהגינו לאומרו בלחש", חיים בנבנישתי, כנסת הגדולה, או"ח, טור סימן רלד, ליוורנו, ת"ח 1648, באתר היברובוקס
62. אסתר רבה, ז, י"ג, באתר ספריא
63. הרב שלמה אלקבץ, מנות הלוי על מגילת אסתר, ג', ט"ו, ד"ה ובמדרש רבתי, באתר היברובוקס; הרב דוד הלוי סגל, "טור זהב", על אורח חיים, קל"ב
64. ליפמן מילהויזן, ספר ניצחון, סימן שמ"ז, באתר היברובוקס
65. ראו למשל: שמחה בן שמואל מוויטרי, מחזור ויטרי, סימן ש"ל, באתר היברובוקס המכיל את הציון: "נמחק בכונה"
66. פרייסען, הכרמל, 3 ביולי 1860
67. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב, עמוד ב'
68. פירושו למסכת ברכות. "...צריך לשהות מעט אחר התפילה... ולפיכך תיקנו לומר שיר מזמור או עלינו לשבח...".
69. ואומר עלינו לשבח... ונפטרין לבתיהן לשלום.
70. סימן קל"ב.
71. פרשת עקב דף תקמב.
72. אברהם יצחק שפרלינג, טעמי המנהגים ומקורי הדינים, הוצאת אשכול, עמוד קיא, באתר היברובוקס
73. תשובות מכתב יד אורח חיים ל"ג.
74. תכלאל שנת ת"ה.
75. עוזיאל אליהו, להתפלל אחרת, שאל את הרב
76. סדר היום, שער הכוונות, כף החיים.
77. משנה ברורה. ברכי יוסף סימן כ"ה " בבן איש חי מבאר לזאת טעם קבלי.
78. הובא גם ב"מטה משה" ובשל"ה ובמשנה ברורה סימן קל"ב.
79. סימן ס"ה. בשם מחצית השקל ואליה רבא.
80. עלינו לשבח, בביצוע אהרלה סמט, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:46)
81. עלינו לשבח, משולם גרינברגר, להאזנה באתר יוטיוב.
82. כורעים, לוי כהן, להאזנה באתר יוטיוב.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.