הקרבת קורבן פסח דוחה את השבת, ולכן מקריבים אותו בזמנו גם אם ערב פסח חל בשבת[3]. עם זאת, פעולות שניתן לעשותן לפני שבת או לאחריה - אינן דוחות את השבת. לפיכך יש כמה שינויים בתהליך ההקרבה בשבת.
הבאת הפסח לעזרה - בגלל איסור הוצאה מרשות לרשות אין לשאת את הפסח לעזרה בשבת, אלא יש להביאו כשהוא הולך בעצמו. כמו כן, אין להביא את סכין השחיטה בשבת, אלא יש להכין סכין בעזרה לפני שבת, ובמקרה של שכחה לתחוב את הסכין בצמר הטלה או בקרני הגדי[4].
הפשטת הקרבן - את הקרבן היו מפשיטים כשהוא תלוי על מקלות מיוחדים. בשבת, לדעת רבי אליעזר, לא היו משתמשים במקלות אלו, שכן הם נחשבו מוקצה, ולשיטתו המקריבים היו מניחים את ידיהם על כתפי חבריהם, והיו תולים את הכבש על ידיהם, ומפשיטים את הכבש. אך ההלכה היא שאין חלים במקדש איסורי שבות (איסורי שבת מדרבנן), ולכן היו מפשיטים את הקרבן כרגיל גם בשבת.
שטיפת העזרה - לפי המשנה[5], הכהנים הדיחו את העזרה גם בשבת, אלא שדבר זה היה בניגוד לדעת חכמים, שאסרו זאת. עם זאת, הרמב"ם[6] פסק שהדבר מותר, כיוון שהדחת העזרה אינה אסורה מן התורה, אלא רק מדרבנן, ואיסורים מדרבנן - הותרו במקדש.
הליכה הביתה - בגלל איסור הוצאה מרשות לרשות, אסור לקחת את הקרבן הביתה, ולכן כשערב פסח חל בשבת, היו המקריבים ממתינים בהר הבית עד צאת השבת. הכת הראשונה של מקריבי הקורבן המתינה ברחבת הר הבית, הכת השנייה המתינה בחיל (השטח שבין חומת העזרה לבין החומה הנמוכה הקרויה הסורג), והכת השלישית - נשארה בעזרה[7].
צליית קרבן הפסח - בשנה זו מתחילים לצלות את קרבן הפסח רק לאחר צאת השבת, מכיוון שאסור לצלות בשר בשבת.
כאשר ערב פסח חל בשבת, מקדימים ומתענים את תענית הבכורות (או נפטרים מהצום על ידי סעודת מצווה, לרוב סיום מסכת) ביום חמישי, י"ב בניסן. פוסקים רבים סבורים שבשנה כזו אין צורך לצום כלל[9]. כיוון שהמנהג המקובל הוא שלא לצום גם בשאר השנים אלא להשתתף בסעודת מצווה, נהגו לעשות כך (ביום חמישי) גם כאשר ערב פסח חל בשבת. דעה נוספת (שאינה מקובלת כל כך) היא לצום ביום שישי, י"ג בניסן[10].
שבת זו, י"ד בניסן, מכונה "שבת הגדול", ובה אומרים את הפיוטים והיוצרות שנהוג לומר בשבת הגדול[11]. גם הנוהגים לומר את ההגדה של פסח בשבת הגדול, אומרים אותה בשנה כזו בערב פסח[12].
את דרשת הרב לשבת הגדול מקדימים לשבת הקודמת, ז' בניסן[13] כדי שהציבור יוכל לדעת מה לעשות בשנה זו כהכנה לחג הפסח ולערב הפסח. גם בשבת י"ד בניסן טוב לדרוש בעניין הגדה של פסח ועוד[14].
בנוגע להפטרה המיוחדת לשבת הגדול ישנם מנהגים שונים. המנהג הנפוץ כיום הוא לקראה כבכל שנה בשבת הגדול, כלומר בי"ד בניסן. ויש נוהגים מנהג שונה, והוא להפטיר את ההפטרה הזו אך ורק בשנה כזו, והפטרה זו הייתה מנהג ייחודי לערב פסח שחל בשבת. הטעם המובא לכך בספרי המנהגים הוא שההפטרה נועדה דווקא לערב פסח, שבו יש לקיים ביעור מעשרות, משום שנזכרת בה החובה לבער את המעשר ולהביאו למקדש[15]. לעומת זאת, הגר"א נהג הפוך, ולדעתו, הפטרת שבת הגדול נועדה דווקא לשנים בהן ערב פסח לא חל בשבת. לפיכך, בשנה כזו לא נקראת הפטרת שבת הגדול, ומפטירים בהפטרת פרשת השבוע[16].
בשנה זו את בדיקת החמץ לאור הנר עושים בליל י"ג בניסן, משום שלמחרת לא יוכלו לבדוק לאור הנר. מברכים על הבדיקה כמו בשאר השנים, בסיום הבדיקה אומרים את נוסח ביטול חמץ שמתייחס לחמץ שאינו ידוע ("דלא חזיתיה ודלא ביערתיה")[17].
ביעור חמץ בחוצות בני ברקשריפת חמץ ביום שישי כאשר ערב פסח חל בשבת. בתמונה ניתן לראות שריפת חמץ מימין, ודוכן פלאפל משמאל, שעדיין פעיל כיוון שאכילת החמץ מותרת גם בשבת
שריפת החמץ מוקדמת ליום שישי, אך משאירים מספיק חמץ בשביל לחם משנה לשתי הסעודות. מותר להשאיר חמץ גם לצורך אכילה ביום ששי לאחר הביעור. אין אומרים את נוסח ביטול החמץ בשעת השריפה, כיוון שעדיין מעוניינים באכילת חמץ בשבת.
בכל שבת מצווה לאכול שלוש סעודות, הראשונה בליל שבת, השנייה בבוקר והשלישית אחר הצהריים. בשתי הסעודות הראשונות חובה לאכול לחם בתחילת הסעודה, ואילו סעודה שלישית ניתן לקיים גם ללא לחם אך לכתחילה רצוי לאכול גם בה לחם.
קניידלעך - יש המתירים לעשות בהם את הסעודה השלישית
לשם קיום הדין של אכילת שלוש סעודות בשבת זו ישנן כמה דרכים:
אכילת חמץ: בשתי הסעודות הראשונות של השבת ניתן לאכול חמץ, ובלבד שאכילתו תסתיים לפני סוף זמן אכילת חמץ. יש המשתדלים לאכול דווקא פיתות, מכיוון שהן לא משאירות הרבה פירורים[19][20]. לאחר אכילת החמץ יש לבער את שאריות החמץ בדרכים המותרות בשבת (כגון השלכה לרוח או לצנרת הביוב). יש המחלקים את סעודת הבוקר לשתי סעודות, ובכך מקיימים שלוש סעודות.
אכילת מצות - בליל שבת מותרת אכילת מצה רגילה מעיקר הדין[21]. אך בסעודות היום אי אפשר לאכול מצה, משום שאין אוכלים מצה בערב פסח[22]. יש האוכלים בסעודת היום מצה מבושלת או מטוגנת בשמן עמוק.
אכילת מצה עשירה - למנהג יהודי ספרד ניתן לעשות את כל שלוש הסעודות במצה עשירה. כאשר אוכלים אותה בשיעור קביעת סעודה מברכים עליה את ברכת המוציא. למנהג יהודי אשכנז יש מחלוקת עד איזו שעה מותרת אכילת מצה עשירה בערב פסח.
זמנה הרגיל של סעודה שלישית הוא אחר הצהריים בשעה שכבר אסור לאכול חמץ. בסעודה זו יש הנוהגים לאכול מצה עשירה (לנוהגים בה היתר), יש הנוהגים לאכול מצה מבושלת (לנוהגים בה היתר), יש המתירים לעשותה בתבשילים מקמח מצה, כגון קניידלעך[23] ויש האוכלים פירות, בשר ודגים בלבד[24]. יש המחלקים את סעודת הבוקר לשתי סעודות, ובכך מקיימים סעודה שלישית (לדעות שסעודה שלישית יכולה להתקיים בשעות הבוקר)[25]. ויש הסוברים שבשבת כזו אין חובה לאכול סעודה שלישית[26].
בשבת זו מתעוררת בעיה: האם להשתמש בכלי חמץ או בכלי פסח. מצד אחד, רבים אוכלים לחם בסעודות השבת ולא ניתן לאכול אותו בכלי פסח. מצד שני, שימוש בכלי חמץ הוא בעייתי מכיוון שבשלב הזה המטבח כבר כשר לפסח, ובנוסף שטיפת כלי החמץ משאריות החמץ במהלך השבת היא בעייתית בגלל בעיה של הכנה משבת לחול[27].
בגלל בעיות אלה רבים נוהגים לבשל את האוכל בסירי פסח ולהגיש אותו לשולחן בצלחות וסכו"םחד-פעמיים אשר בסוף הארוחה נזרקים לפח ואין בעיה לאכול בהם לחם. אחרים נוהגים, להתחיל את הסעודה באכילת לחם בפינת החדר הרחק מהשולחן המרכזי ולאחר מכן לנקות את שאריות החמץ מהפה ולהמשיך את הסעודה בכלי פסח בשולחן המרכזי[28]. יש נוהגים, לאכול בבוקר מאכלים קרים עם לחם לצורך קיים סעודה שנייה, ואחר הצהריים, אוכלים מאכלים חמים בכלי פסח לקיום סעודה שלישית[29].
את כל ההכנות ליום טוב של פסח יש לעשות מיום שישי קודם השבת, ובשבת עצמה אין להכין כלום כולל דברים לצורך החג, אפילו כאשר הדבר אינו כרוך בחילול שבת, מטעם איסור הכנה. את עריכת השולחן ויתר ההכנות יש לעשות לאחר צאת השבת.
בתפילת ערבית מוסיפים את ההוספה "ותודיענו", שהיא תפילתהבדלה המיועדת לתפילת ערבית של יום טוב שחל במוצאי שבת, במקום תפילת "אתה חוננתנו" שנאמרת במוצאי שבת שחל ביום חול.
בדומה ל"אתה חוננתנו", "ותודיענו" נאמר גם בברכה הרביעית בתפילת שמונה עשרה, שהיא במקרה זה ברכת קדושת היום ("אתה בחרתנו").
ראשי התיבות יקנה"ז מייצגים סדר זה: יין, קידוש (=ברכת הקידוש), נר (ברכת האש), הבדלה (ברכת ההבדלה), זמן (ברכת שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה). בגמרא מוסבר שאין בכך בעיה של אין עושין מצוות חבילות חבילות משום שההבדלה והקידוש נחשבים לדבר אחד[31].
בברכת "אשר גאלנו" שנאמרת בסיום ההגדה, יש שנוהגים לומר "ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים" במקום "מן הזבחים ומן הפסחים", משום שחגיגת ארבעה עשר אינה קריבה בשנה כזו, ולכן את שלמי החגיגה יאכלו רק למחרת, ביום ראשון, ואילו קרבן הפסח קרב בשבת ונאכל בליל מוצאי שבת, ואם כן הזבחים נאכלים לאחר הפסחים. לעומת זאת יש שאינם משנים מהנוסח הרגיל, וזאת משום שהבקשה אינה מוסבת על שנה ספציפית זו, אלא על השנים הבאות, שבהן ערב פסח יחול בימות החול[32].
המנהג הוא לקחת שני תבשילים בקערת ליל הסדר (זרוע וביצה) כבשאר השנים. וזאת לפי דעתו של רבנו פרץ, שסבור שאם ישנו את ההנהגה משאר השנים יראה כעושה קדשים בחוץ. לפי דעה אחרת המובאת בטור בשנה כזו אין לעשות אלא תבשיל אחד כיוון שקרבן החגיגה אינו קרב בשבת[33].
הרב יוסף חיים זוננפלד, סדר ערב פסח שחל בשבת. הקישור לצילום מודעה שפורסמה בשנת תרנ"ו (1896), אבל התוכן פורסם מחדש כמה וכמה פעמים כחוברת בשנים שבהן חל פסח במוצאי שבת.
הרב יגאל הדאיה והרב ירון אליה, הלכות ערב פסח שחל בשבת, סיכום ההלכות למנהגים השונים, באתר עיתים לתורה
^אמנם, את הפיוט ההלכתי בין פיוטי שבת זו, הכולל את הלכות הפסח ודומה לדרשת שבת הגדול, נהגו בכמה מקומות להקדים לשבת הקודמת. ויש נוהגים (בפרט בקהילות חסידיות) להקדים את כל הפיוטים לשבת הקודמת. והרב יוסף חיים זוננפלד כתב (ראו בקונטרס שלו המופיע בקישורים החיצוניים) כתב שהמנהג הנפוץ בירושלים שלא לומר את הפיוטים משום טירדת הזמן.
^ראו בספר המהרי"ל הלכות שלושים יום קודם לפסח: "ולעולם דורשים בשבת הגדול כשאין ערב פסח חל בו, דאז צריכין להקדים ולדרוש".
^ראו בבן איש חי שנה ראשונה פרשת צו דיני ערב פסח שחל בשבת אות ה, וביחוה דעת (חלק א סימן צא): "ומכל מקום גם בשבת ערב פסח שהוא שבת הגדול, לעת ערב, יש לדרוש בדברי אגדה, בסיפור יציאת מצרים, ובחיזוק האמונה. ויש להרחיב הדבור בתוכחות מוסר להוכיח את העם ולהזהירם גם על ביעור השאור שבעיסה במעשים הרעים, ומחמצת הדעות המשובשות, ונפיחת המדות המקולקלות ולהחזירם למוטב".
^ראו בזוהר פרשת אמור (דף צד עמוד ב צה עמוד א): "ואי נימא די"ד דחל להיות בשבת אתדחייא סעודתא דמלכא מקמי סעודתא דפסחא, שאני פסח דסעודתא דשבת אתדחייא בכמה גוונין...". הביא דברי הזוהר ביאור הגר"א אורח חיים סימן תמד סעיף א דיבור המתחיל ובמדינות וכו'. וכתב שלשיטה זו "סעודה זו נדחית מכל וכל, שמע מינה דאין תקנה לדבר כלל, וכסברה דאין יוצאין בסעודה שלישית אלא בפת, ואי אפשר כלל".
^שו"ע אורח חיים, סימן תמד, סעיף ב' ומשנה ברורה ס"ק י"א