ערער יוטה
 ערער יוטה
| |
|---|---|
ערער יוטה בפארק הלאומי קניונלנדס
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מחטנאים |
| מחלקה: | מחטניים |
| סדרה: | מחטיים |
| משפחה: | ברושיים |
| סוג: | ערער |
| מין: | ערער יוטה |
| שם מדעי | |
 Juniperus osteospermaLittle, 1948 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
ערער יוטה (שם מדעי: Juniperus osteosperma, או גם J. utahensis באנגלית: Utah juniper) הוא מין שיח או עץ מחטני ירוק-עד קטן בגובה 3–6 מטרים (לעיתים רחוקות עד 9 מטרים), השייך לסוג ערער ממשפחת הברושיים. הוא גדל באופן טבעי בדרום-מערב ארצות הברית במדינות יוטה, נבדה, אריזונה, מערב ניו מקסיקו, מערב קולורדו, ויומינג, דרום מונטנה, דרום איידהו ומזרח קליפורניה. הוא גדל בגבהים בינוניים בין 1,300 ל-2,600 מטרים על קרקעות יבשות, לרוב יחד עם אורן חד-מחטי (Pinus monophylla).
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]צורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערער יוטה הוא שיח בגובה של עד 3 מטרים או עץ מחטני ירוק עד קטן בגובה עד 6 מטרים (לעיתים רחוקות עד 9 מטרים), וקוטר בגובה חזה בין 60 ל-75 סנטימטרים. הגזע מתפצל לעיתים קרובות ועץ מרובה גזעים הוא תופעה שכיחה. צמרת העץ מעוגלת ופתוחה ומורכבת מענפים הפונים כלפי מעלה. יש גם דיווחים על פרטים שצומחים ישר כמו ברוש. בתנאים קשים העץ מחזיק מעמד, אבל מקבל צורה מעוותת (קרומהולץ). העץ יכול לחיות עד 650 שנים.[2]
שורש
[עריכת קוד מקור | עריכה]לערער יוטה יש שורש שיפודי החודר עמוק לקרקע (עד 4.5 מטרים), ושורשים אופקיים שיכולים להגיע עד למרחק 30 מטרים מהעץ, כמה סנטימטרים מתחת לפני הקרקע. רוב הביומסה של מערכת השורשים מרוכזת בעומק עד חצי מטר ובמרחק של פחות ממטר מבסיסו. על מנת להתמודד עם קרקעות דלות העץ מפתח רשתות נרחבות של שורשים דקים בבסיס העץ ובקצה של השורשים האופקיים. יכולת זאת מאפשר לעץ להתחרות בהצלחה על הלחות בקרקע כנגד השיחים הגדלים בצלו.[2] לערער יוטה יש מיקוריזה[א] עם הפטריות Glomus fasciculatum ו-Glomus mosseae.
קליפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליפת הגזע והענפים המכוסים קשקשים היא בגוון חום אדמדם, אבל גם אפור עד אפור אפר בשל בליה. הקליפה של הגזע מתקלפת ברצועות חום-אפור, בעוד שהקליפה של הענפים חלקה. העצה רכה יחסית ועמידה בפני ריקבון. היא פחות ריחנית ממיני ערער אחרים. עצת הירך[ב] רחבה וגונה לבן ועצת הגלעין[ג] חומה צהבהבה.
עלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנצרים עבים יחסית בהשוואה למרבית מיני הערער בקוטר 1.5–2 מילימטרים. העלים מאורגנים בזוגות שכל אחד ניצב ב-90 מעלות לזוג מתחתיו או בדורים של שלושה. העלים בעץ בוגר הם דמויי קשקשים בצורת מעוינון עד סגלגלים בגוון צהוב-ירוק באורך 1–2 מילימטרים (עד 5 מילימטרים בנצרים מובילים) וברוחב 1–1.5 מילימטרים. העלים הצעירים (על נבטים צעירים בלבד) הם דמויי מחט באורך 2–3 מילימטרים. כאשר ממולים את העלים הם מפיצים ריח נעים.
אצטרובלים וזרעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערער יוטה הוא בדרך כלל (כ-90%) עץ חד ביתי, כאשר כ-10% מהפרטים הם דו-ביתיים, כלומר העץ מכיל אצטרובלים זכריים או נקביים בלבד. העץ צומח לאט ומתחיל להתרבות בגיל 30. תקופת הפריחה מתמשכת משלהי מרץ עד תחילת אפריל. האצטרובל הנקבי הוא מעוגל בין 6 ל-12 מילימטרים בקצה של ענפים קצרים. גונו חום עד אדום-כחלחל ויש בו שישה קשקשי זרעים מחודדים. בכל קשקש של זרע יש בין ביצית אחת לשתי ביציות. אורך הפרחים הזכריים בין 2 ל-4 מילימטרים יש בהם בין 18 ל-24 אבקנים. לאחר ההאבקה הופכים קשקשי הזרעים של הפרחים הנקביים לבשרניים וגדלים לענבה כדורית בדרך כלל בגודל 8–9 מילימטרים (במקרי הקיצון בין 6 ל-13 מילימטרים). הענבות מבשילות בספטמבר שנה אחרי ההאבקה. הן מוצקות, בגוון כחול-אפרפר, לעיתים קרובות חום-אדמדם עם ציפוי שעווה דק בגוון כחול-אפרפר. לפרי היבש יש ריח עז, טעמו מתוק ויש בו תעלות שרף. הענבה מכילה זרע אחד ולעיתים נדירות שנים. הזרעים סגלגלים בעלי קליפה קשה בעלי קצה חד בצד אחד ובסיס מעוגל. אלף זרעים שוקלים סביב 91 גרם.
את הזרעים מפיצים בעיקר יונקים ועופות. יונקים כוללים ארנבות (בעיקר ארנבת שחורת-זנב), מכרסמים ובמידה פחותה יותר על ידי זאב ערבות.[3] בין העופות המפיצים את הזרעים בולט מין הקיכלי Myadestes townsendi (באנגלית Townsend's Solitaire).[4]
עפצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העץ מצמיח עפצים לעיתים קרובות כתגובה להתפתחות הרימות של הזבובון Oligotrophus betheli. אלו הם מקבצים של 5 עד 20 עפצים בולטים בגוון ורוד-סגול. כל עפץ הוא בקוטר 1–2 סנטימטרים שעליו קשקשים באורך 6–10 מילימטרים וברוחב 2–3 מילימטרים.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחום התפוצה הטבעי של ערער יוטה משתרע מההרים בדרום-מערב ויומינג, בדרום-מזרח איידהו, ביוטה, בנבדה, במערב קולורדו עד המדרונות המזרחיים של רכס סיירה נבדה והרי פראמינט בקליפורניה וברמות של צפון אריזונה ומרכזה. ניתן למצוא חורשות קטנות יותר בדרום מונטנה ובמערב ניו מקסיקו. מוקד ההפצה נמצא באגן הגדול, בו המין הוא מין העצים הנפוץ ביותר. הוא מין הערער השולט ביוטה. במקומות רבים במדבריות למחצה של דרום-מערב אמריקה הצפונית, מייצג ערער יוטה את מין העצים היחיד או הדומיננטי.
ערער יוטה הוא מין עצים עמיד לקיפאון באקלים צחיח למחצה עם משקעים שנתיים של לפחות 200 מילימטרים. הוא גדל על מדרונות שבהם הקרקע יבשה וסלעית בגובה של 900 עד 2,400 מטרים (בספרו מציין RP Adams 1,300 עד 2,600 מטר). אפילו במקומות חשופים שורד המין סופות חול, חום גבוה ותקופות ארוכות של בצורת. יחד עם אורן פיניון (בדרך כלל מהמין אורן חד-מחטי) הוא יוצר את חברת הצומח "חורשות פיניון-ערער" (Pinyon-juniper woodland).
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערער יוטה מסווג בתוך הסוג ערער (Juniperus) תחת תת-הסוג Sabina ועל-המין Pachyphlaeoides. חוקרים אחרים מתייחסים לתת-הסוג Sabina כלעל-המין Sabina. שם מדעי נוסף ל-Juniperus osteosperma (Torr.) Little הוא Juniperus utahensis (Engelm.) Lemm. פירוש הסיומת של השם המדעי osteosperm הוא "זרע מעצם", כלומר "זרע קשה".[5]
ערער יוטה יוצר רביית כלאיים עם ערער מערבי (Juniperus occidentalis) בצפון-מערב נבדה.
מחלות ומזיקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערער יוטה אינו תחת איום ממשי מצד חרקים או פטריות מזיקות. הדבקות בתת-מין של הדבקון Phoradendron juniperinum (באנגלית juniper mistletoe) הטפיל למחצה, ממשפחת הסנטליים, נפוצות, מה שמחליש בצורה ניכרת את הצמח המארח. מין הפטרייה Phomopsis juniperovora גורם לנקרוזה של הקליפה וגורם להכחדה של הנצרים. ההדבקה קורית בעיקר במשתלות. הזחלים של מין העש Cudonigera houstonana אוכלים את העלווה של העץ.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העצה משמשת להסקה ולייצור של עמודים לגדרות. אפשר להפיק מהעץ שמן, המשמש כמקור לריח בקוסמטיקה וכן כשמן שבו משקיעים דגימה לבחינה מיקרוסקופיות. בזמנים פרהיסטוריים ייצרו מהקליפה חבלים, שקים, סנדלים ומחצלות. האינדיאנים השתמשו בעץ כקורת גג. מהקליפה גם יצרו לפידים. הענבה אכילה כשהיא טרייה או שאפשר לייבשה לטחון אותה לאבקה ואז להוסיפה לעוגות. האינדיאנים השתמשו בעלים ובענבה למטרות ריפוי שונות כמו מחלות כליות, מחלות בשלפוחית השתן ובעצירות.[6]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- R.P. Adams. Junipers of the World: The genus Juniperus. Trafford Publishing ISBN 1-4120-4250-X
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערער יוטה, באתר ITIS (באנגלית)
- ערער יוטה, באתר NCBI (באנגלית)
- ערער יוטה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ערער יוטה, באתר Tropicos (באנגלית)
- ערער יוטה, באתר GBIF (באנגלית)
- ערער יוטה, באתר The Plant List (באנגלית)
- ערער יוטה, באתר IPNI (באנגלית)
- Juniperus osteosperma from the Fire Effects Information System (FEIS) site
- Juniperus osteosperma from The Gymnosperm Database
- Juniperus osteosperma - (Torr.)Little. from Plants For A Future site
- Utah Juniper from Range Plants of Utah site, part of Utah State University Extension
- Juniper and Pinyon Forests from Wildflowers, Ferns, & Trees of Colorado, New Mexico, Arizona, & Utah site
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ערער יוטה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 SPECIES: Juniperus osteosperma
- ^ Chambers, Jeanne C.; Vander Wall, Stephen B.; Schupp, Eugene W. (בינואר 1999). "Seed and seedling ecology of piñon and juniper species in the pygmy woodlands of western North America". The Botanical Review. 65 (1): 1–38. doi:10.1007/bf02856556. ISSN 0006-8101.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Poddar, Saradell; Lederer, Roger J. (ביולי 1982). "Juniper Berries as an Exclusive Winter Forage for Townsend's Solitaires". American Midland Naturalist. 108 (1): 34. doi:10.2307/2425289. ISSN 0003-0031.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Juniper and Pinyon Forests
- ^ Juniperus osteosperma - (Torr.)Little.