כללי | |
---|---|
סמל | 13C |
נייטרונים | 7 |
פרוטונים | 6 |
מידע גרעיני | |
שכיחות יחסית | 1.109% |
מסה איזוטופית | 13.003355 [1] u |
ספין | -1⁄2 |
פחמן-13 או 13C הוא איזוטופ טבעי ויציב של פחמן שגרעינו מכיל 6 פרוטונים ו-7 נייטרונים. פחמן-13 מהווה כ-1.1% מכל הפחמן המצוי בטבע.
ספקטרום המסה של תרכובות אורגניות יכיל בדרך כלל אות (peak) קטן הנובע ממסה הגדולה ביחידת מסה אחת יותר מהמסה הגדולה של המולקולה כולה (M). אות זה ידוע בשם אות M+1 (באנגלית: M+1 peak) ומקורו במעט המולקולות המכילות את האיזוטופ 13C במקום 12C. למולקולה המכילה אטום פחמן יחיד יהיה אות M+1 שגודלו כ-1.1% מגודל אות ה-M, שכן 1.1% מהמולקולות יהיו בעלות 13C במקום 12C. באופן דומה, למולקולה המכילה שני אטומי פחמן צפוי אות M+1 של כ-2.2% מגודל אות ה-M, שכן קיימת סבירות כפולה שהמולקולה תכלול את האיזוטופ 13C.
לכן, מהשוואת אות ה-M+1 לאות ה-M, נוכל לגלות את מספר אטומי הפחמן במולקולה לפי הנוסחה הבאה (יש לעגל את התוצאה למספר השלם הקרוב ביותר):
כאשר C = מספר אטומי הפחמן, X = גובה אות ה-M, ו-Y = גובה אות ה-M+1.
תרכובות המועשרות בפחמן-13 משמשות לחקר תהליכים מטבוליים באמצעות ספקטרומטריית מסה. תרכובות אלו בטוחות כיוון שהן אינן רדיואקטיביות. בנוסף, 13C משמש לכימות חלבונים (פרוטאומיקה כמותית). יישום חשוב נוסף הוא בסימון איזוטופים יציבים של חומצות אמינו בתרביות תאים (SILAC). תרכובות המועשרות בפחמן-13 משמשות בבדיקות אבחון רפואיות כגון תבחין נשיפה. האנליזה במבחנים אלו היא בדרך כלל בדיקה של היחס בין 13C ל-12C לפי ספקטרומטריית המסה של האיזוטופים.
היחס בין 13C ל-12C גבוה מעט בצמחים שעושים קיבוע פחמן במסלול C4 מאשר בצמחים שעושים קיבוע פחמן במסלול C3. מכיוון שההפרש ביחסי האיזוטופים השונים בין שני סוגי הצמחים נשמר במהלך שרשרת המזון, ניתן לקבוע האם התזונה העיקרית של אדם או בעל חיים כלשהו מורכבת בעיקר מצמחי C3 או צמחי C4 על ידי מדידת יחס האיזוטופים בקולגן והרקמות. עלייה מכוונת בריכוז ה-13C בתזונה היא הבסיס של i-food - דרך מוצעת להגדלת תוחלת החיים.
במדעי כדור הארץ, יש שימוש בהפרש היחסים בין 13C ל-12C בין צמחים שונים.
תהליכים ביולוגיים לרוב יעדיפו את האיזוטופ בעל המסה הנמוכה יותר בתהליכי פירוק קינטי (אנ').
בגאוכימיה מימית, ניתן לזהות את מקור המים על ידי ניתוח ערך ה-δ13C (אנ') [2] של חומרים המכילים פחמן המצויים במים ובקרקעית. הסיבה לכך היא שערכי δ13C תלויים במקור ממנו הגיעו הפחמנים: מאטמוספירה, מקרבונט או מצמחים.
בביולוגיה, היחס בין פחמן-13 לפחמן-12 ברקמות צמחים משתנה בהתאם לסוג הפוטוסינתזה שהצמחים מבצעים וניתן להשתמש בזה, למשל, כדי לקבוע אילו סוגי צמחים נצרכו על ידי בעל חיים.
ריכוזים גבוהים של פחמן-13 בצמח מצביעים על מגבלות ביכולת הספיקה של הפיונית, ובכמה פחמן דו-חמצני היא יכולה להכניס וכמה אדי מים היא יכולה להוציא. מידע שיכול לסייע בהבנת התנהגות הצמח במהלך בצורות.[3]
באופן דומה, ניתן להבין את הפוטוסינתזה של יער וכיצד היא מושפעת מיובש על ידי ניתוח יחסי האיזוטופים של הפחמן בטבעות עץ.[4]
הספין של פחמן-13 בשונה מפחמן-12, אינו אפס אלא 1⁄2-, ולכן ניתן לחקור את מבנה החומרים המכילים פחמן באמצעות תהודה מגנטית גרעינית של פחמן-13.
תבחין נשיפה - בו בודקים את ריכוז הפחמן-13 באוריאה, הוא אמצעי אבחון בטוח ומדויק ביותר לאיתור הימצאות זיהום הליקובקטר פילורי בקיבה. מבחן הנשיפה עושה שימוש בפחמן-13 במקום בפחמן-14 עבור אוכלוסיות פגיעות, בשל אופיו היציב והלא רדיואקטיבי.[5]
הפחמן-13 המיוצר עבור שימוש מסחרי, למשל עבור סינתזה כימית, מיוצר על ידי העשרת מקור פחמן טבעי שמכיל 1.1% פחמן-13. קיימות טכניקות רבות להפרדת פחמן-13 מפחמן-12, כגון: דיפוזיה תרמית, חילופי כימיקלים, דיפוזיה של גזים, זיקוק לייזר וזיקוק קריוגני. אך כרגע רק זיקוק קריאוגני של מתאן (CH4) או פחמן חד-חמצני (CO) מהווה טכניקת ייצור תעשייתית המשתלמת כלכלית.[6] מפעלים המייצרים פחמן-13 באופן תעשייתי דורשים השקעה גדולה, ובנוסף דורשים מגדלי זיקוק קריאוגניים בגובה של יותר מ-100 מטרים להפרדת התרכובות המכילות פחמן-12 או פחמן-13. נכון לשנת 2014, למפעל הייצור המסחרי של פחמן-13 הגדול ביותר בעולם יש יכולת ייצור של כ-420 ק"ג פחמן-13 בשנה.[7][8]