פלוגות אל-קודס

פלוגות אל-קודס
سرايا القدس
הדגל השחור עליו מוטבע בצהוב סמל הארגון
הדגל השחור עליו מוטבע בצהוב סמל הארגון
סמל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
סמל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
חברי פלוגות אל-קודס בעזה
חברי פלוגות אל-קודס בעזה
תקופת הפעילות 1981–הווה (כ־43 שנים)
אידאולוגיה לאומנות פלסטינית
ג'יהאדיזם
פונדמנטליזם אסלאמי
אנטישמיות
אנטי-ציונות
פתרון המדינה האחת
קבוצות אתניות פלסטינים
מנהיגים זיאד נח'אלה
מפקד נוכחי אכרם עג'ורי
אזורי פעילות הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
מדינה הרשות הפלסטינית
חברים 6,000[1] (בזמן מבצע גן סגור)
חלק מ הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
בעלי ברית איראןאיראן איראן
מתנגדים ישראלישראל ישראל
קרבות האינתיפאדה השנייה
מבצע חגורה שחורה
מבצע שומר החומות
מבצע עלות השחר
מבצע מגן וחץ
מלחמת חרבות ברזל
https://saraya.ps
מצעד של פלוגות אל-קודס בעזה, 2022
חברי פלוגות אל-קודס חמושים ברובי AK-47, 2022
מצעד הנשק של פלוגות אל-קודס בעזה, 2022

פלוגות אל-קודס (בערבית: سرايا القدس; סראיא אל-קודס; תרגום לעברית: פלוגות ירושלים) היא הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני,[2][3][4] ארגון הטרור השני בגודלו ברצועת עזה, אחרי חמאס.[5] מנהיגו הוא אכרם עג'ורי, המתגורר בסוריה. מרבית מימון הטרור (אנ') של הארגון מגיע מאיראן.[6]

מטרת הארגון היא הקמת מדינה אסלאמית (אנ') בכל ארץ ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית ומדינת ישראל. לפיכך, הג'יהאד מסרב להשתתף בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.[3]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוגות אל-קודס נוסדו בעזה בשנת 1981 על ידי פתחי שקאקי ועבד אל-עזיז עודה.[2] הם היו פעילים ביהודה ושומרון, במיוחד בג'נין, וכן ברצועת עזה. ב-23 בינואר 1995 עודה הוגדר כמחבל ייעודי מיוחד (אנ') על ידי ארצות הברית. באוקטובר אותה שנה נהרג שקאקי בהתנקשות של המוסד במלטה.

באינתיפאדה השנייה, פלוגות אלקודס ביצעו פיגועים רבים נגד אזרחים ישראלים, לרבות פיגועי התאבדות. לאור זאת, צבא ההגנה לישראל ביצע פעולות נרחבות נגד תשתיות הטרור של פלוגות אל-קודס, שהביאו להפסדים קשים לארגון. בשנת 2003 צה"ל הרג בסיכול ממוקד את אחד ממייסדי הארגון ומפקדו ברצועת עזה, מקלד חמיד.[7] בשנת 2004 מחליפו, בשיר ח'ליל דבש, גם הוא ממייסדי הארגון, נהרג בסיכול ממוקד במבצע ימי תשובה. לאור זאת, עד שנת 2004 נחלש הארגון באופן משמעותי.[2][3]

ב-1 במרץ 2006, מוחמד דחדוח, מפקד בפלוגות אל קודס, נהרג בסיכול ממוקד של חיל האוויר הישראלי בשכונת תל אל-הווא בעיר עזה. ב-30 באוגוסט 2006, מנהיג פלוגות אל-קודס ביהודה ושומרון, חוסאם ג'ראדאת, נורה למוות בג'נין בפעילות מסוערבת.[8]

גדודי אל-קודס מקדמים התנגדות אלימה נגד ישראל, לרבות ירי חסר הבחנה של רקטות, ירי פצצות מרגמה ופיגועי התאבדות.[2] ברצועת עזה המשיכו גדודי אל-קודס בפעילותן המיליטנטית,[9] לרבות שיגור חסר הבחנה של רקטות אל-קודס (אנ') מתוך אוכלוסייה אזרחית.[2][10][11] הקהילה הבינלאומית רואה בהתקפות חסרות הבחנה על אוכלוסיות אזרחיות[12] ושימוש באזרחים כמגנים אנושיים[13] כבלתי חוקיים לפי החוק הבינלאומי.[14]

במרץ 2014, יותר מ-100 רקטות שוגרו לדרום ישראל על ידי הג'האד האסלאמי בפלסטין וקבוצות איסלאמיסטיות אחרות. ב-14 במרץ הודיע רמדאן שלח, מנהיג הג'האד האסלאמי הפלסטיני, כי המתקפה מתואמת עם חמאס.[15]

ב-12 בנובמבר 2019, פתחה מדינת ישראל את מבצע חגורה שחורה בסיכול ממוקד של בהאא אבו אל-עטא, מפקד החטיבה הצפונית של פלוגות אל קודס ברצועת עזה. זאת בעקבות מעורבותו הישירה בשיגור רקטות לישראל, אשר הוגדר כפצצה מתקתקת.[16] במקביל, מפקד הארגון בסוריה, אכרם עג'ורי, שרד תקיפה אווירית בדמשק, אך ילדיו נהרגו.[17] ישראל לא לקחה אחריות על ניסיון ההתנקשות בעג'ורי. למחרת, פלוגות אל קודס שיגרו מעזה כ-220 רקטות לישראל. צה"ל השיב בהפצצת מטרות של הג'האד האסלאמי הפלסטיני וכמה פעילים נהרגו, חלקם בעת שניסו לשגר רקטות על ישראל.[18] עד הפסקת האש ב-14 בנובמבר, שיגרו פלוגות אלקודס למעלה מ-400 רקטות לישראל, ובסך הכל נהרגו 36 פלסטינים, מהם 25 פעילי ג'יהאד ומחבלים מפלגים אחרים.[19]

באוגוסט 2022 פתחה ישראל במבצע עלות השחר נגד הג'יהאד האיסלאמי וחיסלה את צמרת פלוגות אל-קודס.[20]

במאי 2023 פתחה ישראל במבצע מגן וחץ נגד הג'יהאד האיסלאמי וחיסלה שוב את צמרת הפלוגות. באוקטובר של אותה שנה השתתפו פעילי הפלוגה במתקפת הפתע על ישראל ובמהלכה אף שבו מספר אזרחים וחיילים כחלק מחטיפה של אזרחים ישראלים לרצועה עזה.

יחסים עם איראן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברית בין איראן לג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני מעוגנת בשורשים ההיסטוריים של הארגון. בהגותו של מייסד הארגון, פתחי שקאקי, הוצגה המהפכה האסלאמית של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני כמודל עבור הפלסטינים. לאורך השנים פיתח הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני תלות מוחלטת באיראן: רעיונית, צבאית ופיננסית. בשונה מחמאס, אשר מנסה לשמור על ריבונות, ולכן בעל אחריות על תושבי רצועת עזה, הג'יאהד הפלסטיני סר למרות השלטונות באיראן כמעט באופן מלא. תחת החסות האיראנית ומימונה, הפכו פלוגות אל-קודס לכוח הצבאי השני בחשיבותו ברצועה, אחרי חמאס. מינוי של זיאד נח'אלה למזכ"ל הארגון ב-2018, נחשב להישג איראני. נח'אלה מקורב למשמרות המהפכה, ולקח חלק משמעותי בהקמת פלוגות אלקודס, יחד עם מקלד חמיד ובשיר אלדבש.[21]

נציג הגא"פ באיראן, נאצר אבו שריף, הודה בשלהי 2018, כי איראן נותרה התומכת היחידה של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וספקית אמצעי הלחימה הבלעדית שלו.[22]

סיוע צבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאיון לאל-עאלם, ערוץ ממשלתי איראני בשפה הערבית, הרחיב אבו ח'מזה, דובר פלוגות אל-קודס, על העזרה שהארגון מקבל מאיראן. לדבריו, הם נסמכו על איראן באימונים, מימון וחימוש מתקדם.[23]

הציוד מוברח מאיראן לעזה בכמה דרכים. בתקופת כהונתו של נשיא מצרים, מוחמד מורסי, מרבית ההברחות בוצעו דרך מנהרות הברחה מסיני לרצועה. בשיטה זו נכנסו לרצועה רקטות, פצצות מרגמה, טילים נגד טנקים, חומרי נפץ וציוד גולמי לייצור חומרי נפץ. לאחר ההפיכה במצרים בשנת 2013, ועליית עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון ב-2014, הצבא המצרי ניהל מלחמת חורמה במנהרות ועד יולי 2014 הוא השמיד 1,639 מנהרות.[24]

סיוע כלכלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת איראן מבטיחה תגמול כספי לכל ארגוני הטרור שימשיכו להילחם נגד ישראל דרך מוסד השהיד וקרן אנצאר, הסהר האדום, הוועדה לסיוע ע"ש האמאם ח'ומייני וחלפני כספים.[25]

חימוש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוגות אל קודס חפרו מנהרות תת-קרקעיות כדי לחטוף חיילים ישראלים לשם עסקאות חילופי שבויים. לפלוגות אל קודס מחרטת טילים לטווח רחוק[23] וכן טילים תקניים מתוצרת איראן.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלוגות אל-קודס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד יניב קובוביץ, ראשי נפץ של 90 ק"ג וטווחים של יותר ממאה ק"מ: זהו מערך הרקטות של חמאס, באתר הארץ, 5 במאי 2019
  2. ^ 1 2 3 4 5 "Palestinian Islamic Jihad – al-Quds Brigades". Australian National Security. Australian Attorney-General's Department. אורכב מ-המקור ב-9 במרץ 2015. נבדק ב-11 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 "IDF uncovers massive tunnel near Gaza fence Four terrorists killed in Gaza City clashes". icej.org. The International Christian Embassy Jerusalem. נבדק ב-11 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Guitta, Olivier (4 בינואר 2009). "The Next Dangerous Phase of the Gaza War". Middle East Times. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2009. נבדק ב-2009-01-06. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Ahronheim, Anna (3 בנובמבר 2019). "Who is Abu al-Ata: The man behind rocket fire from Gaza Strip". The Jerusalem Post. נבדק ב-12 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ איראן מבססת את שליטתה בארגון הג'יהאד האסלאמי, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ‏1 ביוני 2022
  7. ^ ארנון רגולר ומאת עמוס הראל, צה"ל הרג חמישה פלשתינאים בהתנקשות במרכז עזה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2003
  8. ^ שירות ynet, ‏הג'יהאד מאיים ב"נקמה מפתיעה" על מות מפקדו, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2006
  9. ^ Martinez, Michael, and Talal Abu Rahma, and Kareem Khadder. "Israel fires on 29 'terror sites' after rockets from Gaza hit populated areas". cnn.com. נבדק ב-11 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Hirshfeld, Rachel. "Video: Jihadists Firing from Residential Zones, Proud of It". israelnationalnews.com. Arutz Sheva. נבדק ב-11 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Schwartz, Sharona. "World 'Human Shields': Video and Photo Appear to Show Terror Group Firing Rockets at Israel from Densely Populated Area". theblaze.com. TheBlaze Inc. אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2014. נבדק ב-11 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Kurz, Robert W.; Charles K. Bartles (2007). "Chechen suicide bombers" (PDF). Journal of Slavic Military Studies. Routledge. 20 (4): 529–547. doi:10.1080/13518040701703070. ארכיון (PDF) מ-11 באוקטובר 2017. נבדק ב-30 באוגוסט 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Erlanger, Steven; Akram, Fares (8 ביולי 2014). "Israel Warns Gaza Targets by Phone and Leaflet". The New York Times. נבדק ב-10 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Protection of the civilian population". Protocol Additional to the Geneva Conventions of 12 August 1949, and relating to the Protection of Victims of International Armed Conflicts (Protocol I), 8 June 1977. International Committee of the Red Cross. נבדק ב-10 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Islamic Jihad Leader: Israel Attack Coordinated with Hamas; Despite Truce, Threatens 'Beyond' Tel Aviv". The Algemeiner. 14 במרץ 2014. נבדק ב-12 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ יואב זיתון ואליאור לוי, "פצצה מתקתקת": זהו בכיר הג'יהאד שחוסל, באתר ynet, 12 בנובמבר 2019
  17. ^ גיא אלסטר‏, סוריה: ישראל תקפה בדמשק, בנו של בכיר בג'יהאד האסלאמי חוסל, באתר וואלה, 12 בנובמבר 2019
  18. ^ ISLAMIC JIHAD TERRORIST'S HOME HIT BY IDF AIRSTRIKE - REPORT
  19. ^ IDF remains on high alert as rockets threaten cease fire
  20. ^ טל לב רם, ‏ראש אגף המבצעים בצה"ל: "כל הצמרת הביטחונית של הג'יהאד בעזה סוכלה", באתר מעריב אונליין, 6 באוגוסט 2022
  21. ^ איראן מבססת את שליטתה בארגון הג'יהאד האסלאמי, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ‏1 ביוני 2022
  22. ^ ד"ר רז צימט, מבט לאיראן, המרכז למורשת המודיעין, ‏(18 בנובמבר 2018 – 2 בדצמבר 2018)
  23. ^ 1 2 ד"ר יוסי מנשרוף, יחסי איראן והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני - JISS, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, ‏2 בינואר 2020
  24. ^ AFP, השכן הטוב: סיסי הרס 13 מנהרות של חמאס, באתר ynet, 27 ביולי 2014
  25. ^ יחסי איראן והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, באתר JISS, ‏2 בינואר 2020