ציונות נוצרית
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
ציונות נוצרית (נקראת גם לעיתים ציונות מקראית) היא תופעה דתית הנפוצה בחלקים שונים של העולם הנוצרי, בפרט בקרב נוצרים פרוטסטנטים ואוונגליסטים. התופעה כוללת אמונה של אנשים נוצרים כי עליית יהודים לארץ ישראל והקמת המדינה היהודית בארץ היא חלק הכרחי מתהליך הגאולה הנוצרי. הבסיס לאמונתם הוא תפיסה תאולוגית שעל-פיה שיבתו של ישו אל העולם לא תיתכן אלא אם ישובו היהודים לארץ ישראל, ויחדשו את שלטונם על הארץ, כפי שהיה בימיו של ישו. תפיסה תאולוגית זו מקובלת בעיקר בקרב חוגים התומכים בהשקפה פונדמנטליסטית פרוטסטנטית לפיה הישועה תגיע עם הביאה השנייה של ישו, והקמת מדינת ישראל מקדמת את התרחשות מלחמת הגוג ומגוג אשר צפויה על פי תפיסה אסכטולוגית זו להקדים את ביאתו של המשיח ואת 1000 שנות שלטונו על פני האדמה.
אין משמעותה של תמיכה זו בציונות גם תמיכה ביהדות. למעשה, התאולוגיה מכתיבה כי היהודים בסופו של דבר ימירו את דתם קודם לביאה השנייה של ישו, ולמעשה המרה המונית זו היא אחד התנאים המוקדמים למימוש החזון המשיחי. לפי אמונתם, היה ויסרבו היהודים באחריתו של התהליך להתנצר ולהמליך עליהם את ישו, הם יושמדו בידי האל. בנוסף, התמיכה בציונות לאו דווקא מתיישבת עם מגוון הדעות השונות באידאולוגיה הציונית, אלא עם הרעיון הכללי כי מדינת היהודים בישראל היא צעד מקדים לביאה השנייה.
הסופרת הבריטית שארלוט אליזבת טונה שעסקה בהטפה אוונגליסטית במחצית הראשונה של המאה ה-19, הביעה בכתביה את הצורך הנוצרי בתחייה הלאומית של היהודים בארץ ישראל. הקצין הבריטי אורד וינגייט, שסייע בשנות השלושים לארגון הצבאי היהודי ההגנה, היה חבר בכת פרוטסטנטית שהאמינה בשיבת העם היהודי לארצו.
השגרירות הנוצרית הבינלאומית היא ארגון המגייס תרומות למען מדינת ישראל. אמונתם היא כי הציונות היא הגשמת חזון כתבי הקודש הנוצריים.
שורשי התמיכה הנוצרית בציונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז חוללו שליחיו של ישו את הדת הנוצרית, התקיימו יחסי אהבה-שנאה בין הנצרות והיהדות, כאשר בדרך כלל נטתה הכף לחובת היהודים אשר הוקעו כמי שהיו שותפים לצליבתו של ישו. במקרה הטוב שררה האמונה כי בבוא הגאולה יקבלו עליהם היהודים את הנצרות ומי שלא יקבל ייכחד או שמקומו בגיהנום.
במאה ה-12 פרסם האב יואכים מקלבריה חיבור מפורסם שבו חילק את ההיסטוריה האנושית לשלוש תקופות של התגלויות אלוהיות: ימי האב, ימי הבן, וימי רוח הקודש. העידן הראשון הוא תקופת העם היהודי לו ניתנה התורה, העידן השני החל עם בואו של ישו והפיכת הגויים לנוצרים אהובי האל. העידן השלישי הוא קץ הימים, ובו יתאחדו שני העמים לעם רוחני אחד לקבל את פני המשיח.
הרעיונות של האב יואכים פתחו פתח לתפיסה דתית חדשה, שנושאי דיגלה היו רבים וחשובים בנצרות ובהם: פרדריק מברונסוויק אשר במאה ה-14 חזה 1000 שנות שלטון משיח יהודי שבירתו ירושלים, ואיזיק לה-פיירר שבמאה ה-17 כתב כי על הנוצרים והיהודים לבנות בית חדש בארץ ישראל. יש האומרים כי הקונסוליה הבריטית בירושלים נפתחה במאה ה-19, בהשפעתו של הרוזן משפטסבורי (הלורד אשלי) אשר קרא ל"החזרתם של היהודים לארצם ולחסדו של האל". הרוזן נמנה עם מסדר סנט ג'ון אשר פעל בירושלים והקים בה בית חולים ומוסדות אחרים.
לפי ד"ר מייקל דוראן, המילניאריזם האנגלו-אמריקני של סוף המאה ה-19 החזיק בעמדות ציוניות (עוד לפני הקמת התנועה הציונית) וראה את הציונות ואת שליחותה של אמריקה כחלקים בלתי נפרדים מתוכנית אלוהית אחת. מתחילת המאה ה-20, הזרם הפרוטסטנטי-פונדמנטלי היווה את ממשיכו של מילניאריזם האנגלו-אמריקני והמשיך להחזיק גם בתפיסותיו כלפי הציונות[1].
פעולות תמיכה בולטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התמיכה בציונות ובמדינת ישראל מתבטאת בתרומות כספיות לארגונים ציוניים וישראליים, בתעמולה אוהדת, בהפעלת שדלנות למען ישראל בארצות מוצאם, בביקורים תכופים בישראל, ולעיתים גם בהקמת בית בישראל. מדינת ישראל משתפת פעולה בדרך כלל עם ארגונים של נוצרים התומכים בציונות, ואף מעודדת ביקורים שלהם בישראל, אך אם הם רוצים להגר לישראל הם עלולים להיתקל בקשיים כיוון שהם אינם כלולים בחוק השבות.
הפעילות הידועה ביותר כיום של נוצרים התומכים בציונות מתקיימת בארצות הברית, ומתרחשת בכנסיות הפונדמנטליסטיות הגדולות המונהגות בידי כמרים מפורסמים כמו ג'רי פולוול מנהיג "הרוב המוסרי" ופט רוברטסון ממייסדי "הקואליציה הנוצרית". כנסיות אלה המקיפות עשרות מיליוני מאמינים ומשופעות בכסף רב, חרתו על דיגלן את האהבה לישראל ואת אהדתם לרעיון הציוני. הם מפעילים לובי רחב ממדים אשר יצר השפעה חזקה על מדיניותו של הממשל הרפובליקני בימיו של ג'ורג' בוש, נוצרי פרוטסטנטי אדוק בדתו.
התנגדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפעילות הנוצרית למען הציונות אינה מקובלת על כל הנוצרים. רעיונותיו של האב יואכים נדחו בזמנו על ידי ראשי הכנסייה, וגם בדורות שלאחר מכן קמו לה מתנגדים רבים.
בימינו, ראשי הפלגים הנוצריים אינם נוקטים עמדה תאולוגית מסוג זה ונצמדים להשקפה השמרנית בדבר קבלת עול הנצרות על ידי כל הגויים. לעומתם, הכנסייה הפרסביטריאנית, המאגדת תחת כנפיה 5 מיליוני מאמינים, נוקטת עמדה קיצונית ביחסה לציונות ולמדינת ישראל. בוועידותיה האחרונות קראה אף לחרם כלכלי כנגד מדיניותה של ישראל בשטחים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוונגליזם
- פילושמיות
- ניטשה והציונות
- נוצרים מאוחדים למען ישראל
- המרכז להבנה ושיתוף פעולה יהודי-נוצרי
- הקרן לידידות
- IIACF
- נוני דרוויש
- בריג'יט גבריאל
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השגרירות הנוצרית הבינלאומית (אורכב 05.08.2009 בארכיון Wayback Machine)
- מייקל נייטון, הרקע התאולוגי של הציונות הנוצרית, נתיב 121, מרץ 2008
- Christian Friends and Foes of Israel - ריאיון עם דייוויד פארסונס מן השגרירות הנוצרית
- Mixing Prophecy and Politics in the Holy Land, ג'יין למפמן, The Christian Science Monitor
- שרה כוכב, שיבתם של היהודים לארץ-ישראל והתנעה האוונגלית באנגליה, קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 36-18
- הרב אליעזר מלמד, כבוד ואהבה לאוהבי ישראל, פורסם ברביבים בעיתון בשבע, גיליון 459
ציונות נוצרית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד וינברג, "הדתיים של השסע הפוליטי", השילוח, 10, יוני 2018
