צנזורה על נושאי להט"ב קיימת בכמה מדינות ברחבי העולם. קיימות צורות שונות לצנזורה שכזו, לרבות חוקי "no promo homo" (אנ') באחדות ממדינות ארצות הברית,[1] האיסור ברוסיה על "קידום זוגיות לא מסורתית", האיסור ההונגרי על "תוכן המציג או מקדם שינוי מין או הומוסקסואליות", וחוקים במדינות בעולם המוסלמי, כמו ערב הסעודית, פקיסטן ומלזיה האוסרים על הסברה הפוגעת במוסר האסלאמי.[2]
סעיף 333ב' לחוק העונשין, כפי שתוקן ב-13 בפברואר 1982 בחוק מס' 04–82, אוסר על הפצה של כל דבר הנוגד "צניעות", שעונשה עד שנתיים בכלא וקנס של עד 2,000 דינר.[3] סעיף 333, שתוקן גם הוא ב-1982, אוסר על חשיפה מגונה של כל "מעשה הנוגד את סדרי הטבע עם אדם מאותו המין", שעונשה עד שלוש שנות מאסר וקנס של עד 10,000 דינר.[3]
ב-31 בדצמבר 2015, מנהלת המדינה בענייני עיתונות, פרסום, רדיו, קולנוע וטלוויזיה (SARFT) של הרפובליקה העממית של סין הכריזה על חוק חדש שמחרים כל תוכנית טלוויזיה וסרט המתארים "מערכות יחסים לא נורמליות", ביניהן הומוסקסואליות.[4][5] כתוצאה מהחוק החדש, הופסק שידורן של סדרות רשת רבות ששודרו באותה תקופה, כמו Addicted (אנ') ו-Go Princess Go (אנ'). שירותי סטרימינג מקוונים כדוגמת LETV ו-Tencent Video הסירו או צנזרו סדרות בהן מופיעות דמויות להט"ביות.[6]
בשנת 2017 בוטל כנס להט"בי שתוכנן להתקיים בעיר שיאן, כאשר לדברי מארגני הכנס המשטרה עיכבה אותם ואיימה עליהם.[7][8][9]
במרץ 2018, סרט הדרמה הלהט"בי "קרא לי בשמך" הוצא מרשימת הסרטים המשתתפים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בבייג'ינג (אנ').[10] רבים סברו כי מארגני הפסטיבל היו נתון ללחץ פוליטי לא לכלול את הסרט.
ב-14 באפריל 2018, הרשת החברתית הסינית Weibo, המקבילה לטוויטר, הודיעה על נקיטת אמצעים נגד תוכן להט"בי, בהתאם לחוק אבטחת האינטרנט של סין ותקנות ממשלתיות אחרות.[11]
במאי 2018, איגוד השידור האירופי אסר על Mango TV, אחד ערוצי הטלוויזיה הנצפים ביותר בסין, מלשדר את גמר אירוויזיון 2018, לאחר שזה חתך מהשידור את הופעתו של הזמר האירי ראיין או'שונסי, במהלכו שני רקדנים גברים רקדו יחד על הבמה, וטשטשו את דגלי הגאווה שהופיעו במהלך ההופעה של שווייץ.[12]
בשנת 2018, מספר ימים לפני היום הבינלאומי נגד הומופוביה, שתי נשים שענדו תגים בצבעי הקשת הותקפו והוכו על ידי מאבטחים בבייג'ינג. זמן קצר לאחר התקיפה חברת האבטחה פיטרה את שלושת השומרים המעורבים.
בשנת 2016 נערכה לראשונה תחרות היופי הלהט"בית Mr. Gay China, ללא תקריות מיוחדות.[13] בשנת 2018, מנחה האירוע ביטל באופן פסיבי את ההתקשרות שלו עם התחרות בכך שלא הגיב לפניות שקיבל. בשנת 2019 בוטלה התחרות בהונג קונג לאחר שהקשר החל להחמיר בתחילת אוגוסט. לא פורסמה הודעת צנזורה רשמית על התחרות, אבל כמה מאמרים האשימו את ממשלת סין באשר לביטולה.[14] באותה שנה, אישה שכתבה רומן הומוסקסואלי נידונה ל-10 שנים ו-6 חודשי מאסר בגין "הפרת חוקי תועבה".[15]
ביוני 2021 הציגה ממשלת הונגריה הצעת חוק האוסרת על הצגה לקטינים של "כל תוכן שמציג או מקדם שינוי מין או הומוסקסואליות", בדומה לחוק הרוסי נגד תעמולה הומוסקסואלית.[16] ב-15 ביוני אישרה האספה הלאומית את החוק ברוב של 157-1.[17] נשיא הונגריה יאנוש אדר חתם על הצעת החוק ב-23 ביוני.[18] 17 מדינות החברות באיחוד האירופי (בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, דנמרק, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, אירלנד, ליטא, ספרד, שוודיה, לטביה, יוון, קפריסין, איטליה ואוסטריה)[19] וכמה ארגוני זכויות להט"ב וזכויות אדם גינו את החוק וכינו אותו "הפרה של מגילת האיחוד האירופי לזכויות יסוד".[20]
ב-23 בפברואר 2016, רשות השידור האינדונזית (KPI) פרסמה "חוזר לכל חברות השידור על גברים נשיים", האוסרת על הצגה של גיוון מיני ומגדרי בגברים על ידי חברות השידור.[21] באותו חודש, רשות השידור אסרה גם על תוכניות טלוויזיה ורדיו אשר "קידמו אורח חיים הומוסקסואלי" בטענה שהן מהוות הפרה של התקנים לשידור תוכניות משנת 2012.[22]
ב-5 באוקטובר 2017, שר החינוך והמדע אנריקה ריירה חתם על החלטה האוסרת על שימוש בחומרים המתייחסים ל"תאוריה או אידאולוגיה מגדריות" במוסדות חינוך, ובתוך כך גם על דיון בנושאי להט"ב בתוך בתי ספר ציבוריים.[23] ריירה הצהיר מאוחר יותר כי יתנדב לשרוף בפומבי ספרים המכילים "אידאולוגיה מגדרית", בין היתר ספרים המעלים מודעות כלפי טרנסג'נדרים.[24] הוועדה האינטר-אמריקאית לזכויות אדם הביעה את דאגתה מההחלטה וציינה כי "אמצעים מסוג זה מייצגים הזנחה חמורה של חובת המדינה להגן על ילדים מכל צורה של אלימות ואפליה, בכל התחומים, ובמיוחד בבתי הספר".[25]
ברוסיה, ה"חוק למטרת הגנה על ילדים מפני מידע הדוגל בהכחשת ערכי המשפחה המסורתיים" אושר פה אחד על ידי הדומה הממלכתית ב-11 ביוני 2013 (עם חבר פרלמנט אחד בלבד שנמנע - איליה פונומרב (אנ')),[26] ונקבע בחוק על ידי הנשיא ולדימיר פוטין ב-30 ביוני 2013.[27]
המטרה המוצהרת של ממשלת רוסיה בחוק היא למנוע מילדים להיחשף להומוסקסואליות, ובתוך כך תוכן המציג הומוסקסואליות כנורמה בחברה, בטענה שהיא סותרת את ערכי המשפחה המסורתיים. החוק מהווה תיקון לחוק הגנת הילדים במדינה וקוד הפדרציה הרוסית לעבירות מנהליות, כדי להפוך הפצה של "תעמולה של קשרים מיניים לא מסורתיים" בקרב קטינים לעבירה שעונשה קנס. הגדרה זו כוללת חומרים ש"מעוררים עניין" ביחסים כאלה; לגרום לקטינים "לגבש נטיות מיניות לא מסורתיות"; או "[להציג] רעיונות מעוותים לגבי הערך השווה של מערכות יחסים מסורתיות ולא-מסורתיות בחברה". ניתן לאלץ עסקים וארגונים להפסיק את פעילותם באופן זמני אם יורשעו על פי החוק, ותושבים זרים עלולים להיענש במעצר של 15 יום וגירוש מהמדינה, או בתשלום קנס של עד 5,000 רובל וגירוש.
התמיכה של הקרמלין בחוק פנתה לימין הקיצוני הלאומני ברוסיה, וגם זכתה לתמיכה רחבה בקרב הציבור הרוסי והכנסייה האורתודוקסית הרוסית, כאשר 70% מהרוסים הם רשמית רוסים-אורתודוקסים.[28] החוק זכה לגינוי על ידי ועדת ונציה של מועצת אירופה (שרוסיה חברה בה), ועדת האו"ם לזכויות הילד וארגוני זכויות אדם כדוגמת אמנסטי אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch. החוק ספג ביקורת על הניסוח הכללי והמעורפל שלו (בין היתר לגבי הניסוח הרחב "מעוררים עניין" ו"בקרב קטינים"), שהמבקרים תיארו כאיסור אפקטיבי של קידום זכויות להט"ב והצגה של תרבות להט"בית בפומבי. בנוסף, החוק זכה לגינויים על כך שהוביל לגידול באלימות הומופובית ולהצדקה שלה,[29] בעוד גם השלכותיו ביחס לאולימפיאדת החורף 2014 שהייתה אמורה להתקיים באותה תקופה בסוצ'י היו גם סיבה לדאגה, שכן באמנה האולימפית נאסרות במפורש צורות שונות של אפליה.
סינגפור הטילה שורה של חוקים ותקנות המגבילים הצגה של נושאים להט"ביים במדיה.[30] הרשות לפיתוח מדיה של אינפוקום (אנ') במדינה אוסרת על כל סרט, תוכנית טלוויזיה, פרסומת או משחק וידאו ש"מקדמים או מאדירים הומוסקסואליות", כאשר אם התוכן הוא "דיסקרטי ואינו חופשי" הוא יכול להיות מסווג כמוגבל עבור אנשים מגיל 18 ומעלה.[31] סרטים עשויים להיות מוגבלים גם מגיל 21 ומעלה אם הם עוסקים בעיקר בנישואים חד מיניים או בהורות להט"בית.[32]
מספר מדינות בארצות הברית חוקקו חוקי "no promo homo" (בתרגום מילולי "בלי קידום של הומואים"), האוסרים או מגבילים אזכור או דיון בזהות הומוסקסואליות וטרנסג'נדרית בבתי ספר ציבוריים. בתיאוריה, חוקים אלה חלים בעיקר על שיעורי חינוך מיני, אך ניתן להחיל אותם גם על חלקים אחרים בתוכניות הלימודים בבתי הספר וכן על פעילויות חוץ-לימודיות וקבוצות כגון בריתות הומו-סטרייטיות (אנ').[33]
בחמש מדינות בארצות הברית קיימים חוקים אנטי-להט"ביים מפורשים בנוגע לתוכנית הלימודים: לואיזיאנה, מיסיסיפי, אוקלהומה וטקסס.[34]
חוקים אלו דומים לסעיף 28 של חוק השלטון המקומי הבריטי משנת 1988, המבוטל כיום, אשר אסר על רשויות מקומיות "לקדם בכוונה הומוסקסואליות, לפרסם חומר מתוך כוונה לקדם הומוסקסואליות, או לקדם בכל בית ספר ממלכתי את ההיבט כי הומוסקסואליות היא מקובלת כמערכת יחסים משפחתית מדומה".[35]
בין המדינות שביטלו את חוקי ה-no promo homo שלהן נמנות אלבמה (מאז 29 באפריל 2021),[36] אריזונה (מאז 1 ביולי 2019),[37] צפון קרוליינה (מאז 2006),[38] דרום קרוליינה (מאז 12 במרץ 2020)[39] ויוטה (מאז 1 ביולי 2017).[40]
בדצמבר 1989, במדינת אוסטרליה המערבית, הפרלמנט העביר את "חוק הרפורמה (ביטול ההוצאה מחוץ לחוק של מעשה סדום) המשפטית 1989", אשר הפך יחסי מין הומוסקסואליים לחוקיים, תוך שהוא כן הוציא מחוץ לחוק קידום או עידוד "התנהגות הומוסקסואלית כחלק מההוראה בכל מוסדות החינוך היסודיים או התיכוניים" או קביעת מדיניות ציבורית ביחס לקידום בלתי מוגדר של התנהגות הומוסקסואלית.[41][42] הוא בוטל בשנת 2002 על ידי "חוק התיקון לחוקים (הרפורמה בחוק ההומואים ולסביות)", אשר גם ביטל את החוקים שאסרו קידום התנהגות הומוסקסואלית במדיניות ציבורית ובמוסדות חינוך.[43]
"סעיף 200" (Articolul 200 ברומנית) היה סעיף בחוק העונשין של רומניה שאסר בחוק על מערכות יחסים הומוסקסואליות. הוא הוצג ב-1968 תחת משטרו הקומוניסטי של ניקולאה צ'אושסקו. בלחץ מועצת אירופה, הוא תוקן ב-14 בנובמבר 1996, כאשר יחסי מין הומוסקסואליים בין שני מבוגרים בהסכמה הפכו חוקיים. עם זאת, סעיף 200 המתוקן המשיך לאסור על מערכות יחסים חד-מיניות אם הן הוצגו בפומבי או גרמו ל"שערורייה ציבורית". כמו כן, נשמר האיסור על קידום פעילויות הומוסקסואליות, כמו גם הקמת ארגונים המתמקדים בהומוסקסואלים (כולל ארגוני זכויות להט"ב). הסעיף בוטל על ידי ממשלת נסטאסה ב-22 ביוני 2001.
בשנת 2001, ועדת האתיקה למידע ותקשורת של משרד המידע והתקשורת של קוריאה הדרומית החלה לצנזר תוכן להט"בי באינטרנט, אך היא הפסיקה את הנוהל בשנת 2003.[44]
"סעיף 28" (באנגלית: Section 28 או Clause 28[ב]) של חוק השלטון המקומי 1988 גרם להוספת "סעיף 2A" לחוק השלטון המקומי 1986, שהשפיע על אנגליה, ויילס וסקוטלנד. התיקון חוקק ב-24 במאי 1988, וקבע כי רשות מקומית "לא תקדם בכוונה הומוסקסואליות או תפרסם חומר מתוך כוונה לקדם הומוסקסואליות" או "לקדם בכל בית ספר ממלכתי את ההיבט כי הומוסקסואליות היא מקובלת כמערכת יחסים משפחתית מדומה".[45]
קיומו של החוק גרם לקבוצות רבות להפסיק או להגביל את פעילותן, או לצנזר את עצמן. לדוגמה, מספר קבוצות תמיכה לסטודנטים וסטודנטיות לסביות, הומואים וביסקסואלים בבתי ספר ומכללות ברחבי בריטניה נסגרו עקב חששות של הצוות המשפטי של המועצות מהפרת החוק.
הסעיף בוטל ב-21 ביוני 2000 בסקוטלנד על ידי "חוק הסטנדרטים האתיים בחיים הציבוריים וכו' 2000", אחד מהצעות החוק הראשונות שנחקקו על ידי הפרלמנט הסקוטי החדש, וב-18 בנובמבר 2003 בשאר הממלכה המאוחדת לפי סעיף 122 של חוק השלטון המקומי 2003.[46]
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל להט"ב |
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
Xi’an police detained nine members of the gay advocacy group Speak Out hours before the conference it was hosting was slated to start.
{{cite news}}
: (עזרה)
你若要问我,是什么样的权力可以这样代表西安“不欢迎同性恋”的活动,是什么样的人在“阻挠”。我也只能耸耸肩,我也不知道,因为同样没有人告诉我。“被取消”的理由是什么,就是“没理由”。
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)