קוריקנצ'ה

קוריקנצ'ה
Qorikancha
	קוריקנצ'ה עם מנזר סנטו דומינגו מעליו
היסטוריה
תרבויות	אינקה
סוג	מקדש
אתר ארכאולוגי
מצב	שולב במנזר
גישה לציבור	כן
מיקום
מדינה	פרו
מיקום	מחוז קוסקו, פרו
קואורדינטות	13°31′12″S 71°58′32″W / 13.52°S 71.975556°W
	(למפת פרו רגילה) לימה איקיטוס ארקיפה קוסקו צ'יקלאיו טרוחיו מאצ'ו פיצ'ו טאקנה אקוודור קולומביה ברזיל בוליביה צ'ילה האוקיינוס השקט קוריקנצ'ה

קורינקנצ'ה (במקור: Coricancha‏, Koricancha‏, Qoricancha או Qorikancha; הלחם בסיסים מקצ'ואה: "קורי" (quri, זהב) ו"קנצ'ה" (kancha, מתחם סגור),^[1] כלומר "המקדש המוזהב") היה המקדש החשוב ביותר באימפריית האינקה. הוא שכן במרכז קוסקו, פרו, שהייתה בירת האימפריה, ולא שרד את הרס של הכיבוש הספרדי של אימפריית האינקה. כיום נותרו רק שרידי קירות בודדים המעידים על פאר היצירה ההיא. לאחר רעידת אדמה קשה בשנת 1650, כוסו חורבותיו ברובן על ידי בנייתו של מנזר סנטו דומינגו הקתולי. רק ארבעה חדרים עדיין שימשו את המנזר. רעידת אדמה קשה נוספת בשנת 1950 גרמה נזק לכנסייה וחשפה את הריסות חומת המקדש, שבמשך כל השנים האמינו כי נהרסה.

בנייה ואדריכלות

מקדש קוריקנצ'ה נבנה בשנת 1438 באתר של היישוב העתיק ביותר בקוסקו. אם הקיסר האגדי מאנקו קאפאק בחר באתר, ששכן בין שני הנהרות המתכנסים בחדות ואטאניי וריו טויומאיו (Río Tullumayo), מסיבות צבאיות ולצורך השקיה כדי לייסד את האינטי קנצ'ה שלו - בית קטן בו חיו אחיותיו – פאצ'אקוטי הגדיל את החשיבות הקדושה של מקום: הוא עיצב מחדש את קוסקו בצורה של פומה, סמל עתיק לכוח הקשור לפולחן הירח, כאשר מקדש הקוריקנצ'ה הוצב ממש מתחת לזנב הפומה במקום איברי המין שלה.

במקור היה המקדש קרוי אינטיקנצ'ה (Intikancha) או אינטיוואסי (Intiwasi),^[2] הוא הוקדש לאינטי, ושכן בקוסקו, בירת האינקה לשעבר. כדי לבנות את קוריקנצ'ה השתמשו בני האינקה בבנייה באבני גזית, תוך הנחת אבני אנדזיט קובייתיות בגודל דומה שנחצבו וסותתו למטרה זו.^[3] השימוש בבנייה מאבני גזית הפך את המקדש לקשה הרבה יותר לבנייה, שכן האינקה לא השתמשו באבן עם פגמים או סדקים קלים.^[3] על ידי בחירת סוג בנייה זה, האינקה הדגימו בכוונה את חשיבות הבניין באמצעות היקף העבודה הדרושה לבניית המבנה.^[3] צורת בנייה זו הדגימה את כוחה של אימפריית האינקה לגייס ולכוון את כוחות העבודה המקומיים.^[3] השכפול של הטכניקות האדריכליות של האינקה ברחבי הרי האנדים של אמריקה הדרומית, כמו אלו שבהן השתמשו בקוריקנצ'ה, מדגימים את השליטה של האינקה באזור גאוגרפי נרחב.^[3]

בנוסף למקדש השמש בצורת אפסיס, כלל המתחם ארבעה מתחמי מקדשים קטנים יותר המקיפים חצר מקדש משלושה צדדים. בחזית היה קיר יפהפה ממיטב הסיתות, מעוטר באופן אחיד ברצועה מתמשכת של זהב טהור שלושה מטרים מהאדמה, גג סכך קצר הנתמך בצמה של חוטי זהב. הקירות היו עשויים מאבן טבעית, שלובים בשלמות ללא מלט, עם צורת כרית קלה בצדדים המדגישה את האסתטיות של המבנה. גושי האבן מתחדדים כלפי מעלה, ומדגישים אופטית את הגובה עוד יותר.

שלושה חורים נצפים באחד מהבלוקים של שורת האבנים השנייה, שייתכן ששימשו לניקוז מי גשמים מהחצר או מהצ'יצ'ה שהוקרבה. על פי הניסויים של אאוגוסטו לאון ברנדיאראן (Augusto León Barandiarán), ניתן לשמוע את התווים המוזיקליים רה, מי ולה על ידי הקשה על החורים.

היקף המקדש היה יותר מ-365 מטר. השער הראשי שלו היה בצד הצפוני. שער זה, כמו הכניסות הצדדיות, היה מכוסה בלוחות זהב. באותה תקופה לא היה אטריום משולש ששימש ככניסה למנזר הקולוניאלי והקיר המתפתל בזווית ישרה לרחוב Ahuacpinta או Awaq Pinta, שם השתמר קטע מהקיר המקורי באורך של כמעט שישים מטרים. בצדו הנגדי של רחוב זה, החומה מתפתלת סביב עיקול של יותר מ-90° וממשיכה בעקומה עדינה שהתקצרה במהלך בניית המנזר. חומת קוריקנצ'ה הייתה בראש מערכת של טרסות שפעם השתפלו אל הנהר.

תיאור

הקוריקנצ'ה היה המקום הקדוש ביותר בו חגגו בני האינקה חתונות, הכתרות, קבורות וטקסים בעלי חשיבות "לאומית". בני האינקה יכלו להיכנס למקדש האינטי (שמש) רק כשהם מפוכחים, יחפים וכאות לענווה שלהם, עם משקל על גבם, בהתאם להוראותיו של וילאק אומו (Willaq Umu), הכהן הגדול של כת השמש. הוא הסתופף תמיד בחברתו של הסאפה אינקה. אם הסאפה אינקה שהה בקוסקו, הקוריקנצ'ה היה מקום מושבו של הווילאק אומו ומקום עבודתו העיקרי. בנוסף למקדש השמש הראשי של האימפריה, עוד שישה מקדשים הקיפו את אינטי פמפה (Inti Pampa בקצ'ואה "שדה השמש"), והם היו מוקדשים לפולחן של אלים אחרים, כמו מאמא קילה (Mama Killa, אמא ירח) ואילפה (Illapa), אל הברק והרעם, פולחן ונוס (Ch'aska quyllur) והפליאדות (Suchu, qullqa quyllur), אלי מזג האוויר והקשת בענן (K'uychi, ב"מקדש הנחש" Amarukancha).

חלקו הפנימי של המקדש הכיל, בין שאר האוצרות, את דיסק הזהב המייצג את השמש וייצוג של פנתאון האינקה כולו. בגומחות טרפזיות בקירות ועל כיסאות מוזהבים הוצבו המומיות המלכותיות וקושטו במסכות מוזהבות ובבדים ארוגים עדינים במיוחד. הפולחן כלל גם הענקת מזון ומשקה למומיות על ידי המשרתים. הרצפה והקירות כוסו במקור ב-700 לוחות זהב. דיסק השמש מזהב בצורת אדם עמדה לפני אחת המומיות עם קיר המעוטר בעושר של אבני ברקת וטורקיז, כך שהשמש העולה הוחזרה מהמתכת והאבנים היקרות, והן הקרינו אור זהוב מסנוור.

החדר הסמוך, המוקדש לאלת הירח מאמא קילה, היה מרופד כולו בכסף. כאן סגדו לדיסק ירח בצבע כסף עשוי פלטינה בדמות אישה ככלה ואחותו של אל השמש בקוטר של 10 מטר ומשקל של למעלה מ-900 קילוגרם ונערכו תפילות להתערבות אלוהית ולברך את הילדים. המומיות של המלכות (ה"קויאס") הוצבו בחדר זה.

הכרוניקן פדרו סרמיינטו דה גמבואה טען כי בהוראת פאצ'אקוטי היו תלויים ציורים גדולים במסגרת זהב בקוריקנצ'ה, שבהם תועדו תולדות האינקה, שנשמרו מאוחר יותר ב"פוקינקנצ'ה" הסמוך (Puquincancha, "הארכיון הקיסרי") וכשקוסקו נכבשה הם עלו באש. יחד עם העיר. פאצ'אקוטי הפך את הקוריקנצ'ה לזירת תהליך שהיה ייחודי באמריקה הקדם-קולומביאנית, קונגרס "תאולוגי", מעין מועצה שבה עברה רפורמה בפולחן ויראקוצ'ה. פאצ'אקוטי הורה להכין דיוקן סגלגל של ויראקוצ'ה שהוצב בקוריקנצ'ה, כפי שלשאר האלים הראשיים בקוריקנצ'ה היו תמונות סגלגלות.

בשכונת למקדש היה גם "גן קדוש", מעוטר בדמויות מוזהבות של אנשים, בעלי חיים וצמחים בגודל טבעי. הכרוניקן הספרדי בן המאה ה-16 פדרו סייסה דה לאון (אנ') כתב: "שבה האדמה הייתה עשויה מגושים של זהב מעולה, עם צמחי תירס על גבעולים זהובים, עלים וקלחים נטועים כל כך חזק עד שהם לא ייעקרו מהשורש לא משנה כמה חזק נשבה הרוח. לידם רעו עשרים למות מוזהבות עם הצאצאים שלהן, שנשמרו על ידי רועים בגודל טבעי, שכמו כל דבר אחר היו עשויים מזהב טהור".^[4] עלמות מחוטבות קטפו כאן פירות מוזהבים מעצי זהב. ציפורים עשויות זהב, כמו קוליבריים, התנודדו על ענפי עצים ושיחים זהובים. נחשים זהובים התפתלו על הקרקע, עיניהם נוצצות מתכשיטים כהים. בכרי דשא שגבעוליהם הבודדים היו עשויים מזהב שנראה אמיתי בצורה מטעה, נצצו פרחים מאבנים יקרות שעליהן התיישבו פרפרי זהב ודרכן זחלו חיפושיות זהובות. היו גם לטאות, עכברים ואפילו עכבישים, אבל גם מזלפים וחמש מזרקות עשויות זהב. גנים דומים מכסף עיטרו חצרות מקדש אחרות. זהב וכסף היו בעלי ערך פולחני בלבד, שכן זהב נחשב ל"אגלי זיעה מהשמש" וכסף "דמעות מהירח".

הדיווחים הספרדיים מספרים על עושר שהיה "מדהים מעבר לאמונה". כאשר הספרדים בשנת 1533 דרשו מהאינקה לגייס כופר בזהב עבור חייו של מנהיגם אטאוואלפה, רוב הזהב נאסף מהקוריקנצ'ה.

המתיישבים הספרדים בנו במקום את מנזר סנטו דומינגו, הרסו את המקדש והשתמשו ביסודותיו לקתדרלה. הם השתמשו בחלקים מהבניין גם לכנסיות ובתי מגורים אחרים. הבנייה ארכה רוב המאה. זהו אחד מאתרים רבים שבהם הספרדים שילבו אבן אינקה במבנה של בניין קולוניאלי. רעידות אדמה גדולות פגעו קשות בכנסייה, אך קירות האבן של האינקה, הבנויים מגושי אבן ענקיים המשתלבים זה בזה, עדיין עומדים בשל בניית האבן המתוחכמת שלהם. בסמוך נמצא מוזיאון ארכאולוגי תת-קרקעי המכיל מומיות, אריגים ופסלי אלים מהאתר.

בשנת 1983 הוגדרה העיר קוסקו וקוריקנצ'ה כחלק ממנה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.^[5]