קייטינג-וור

קריאת טבלת מיוןקטינג-וור
צילום מזויף של קטינג-וור
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
סוג: Pseudonovibos
מין: קְטִינְג-וָור
שם מדעי
Pseudonovibos spiralis
‏פיטר ופיילר, 1994
תחום תפוצה
תפוצה של הקטינג-וור על פי IUCN
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קְטִינְג-וָור (שם מדעי: Pseudonovibos spiralis; ידוע גם כלִין-דְוֶונְג או כשור ספירלי-קרן), הוא מין לכאורה של פרסתן אסייתי ממשפחת הפריים אשר חי באזורים הרריים בדרום-מזרח אסיה וקיומו הוודאי טרם הוכח. הראיות הראשונות לקיומו של פרסתן זה הופיעו בשנת 1993 בדמות קרניים יוצאות דופן אשר נקנו בשווקים האסייתים כמו גם עדויות של ילידים מקומיים, אך המדע טרם התוודע מאז לגופה או פרט חי אשר יאששו את קיום המין. המחלוקת על מהימנות הדיווחים והממצאים הקשורים לפרסתן זה גוברת עם הזמן, ואף שבזמנו הראיות לקיומו עוררו עניין רב בקרב הזואולוגים, כיום, יש בקהילה המדעית הסבורים כי מדובר בבעל חי קריפטוזואולוגי במקרה הטוב, או במתיחה מקומית שחרגה מכל פרופורציות במקרה הגרוע - אף על פי שמכוני מחקר קבעו שטרם ניתן להכריע בנושא. המחלוקת בדבר קיומו של הקטינג-וור הובילה בסופו של דבר לאחת הטעויות המביכות בהיסטוריה של ארגון השימור IUCN; מיד לאחר "גילויו" בשנות ה-90, הארגון סיווג אותו ברשימה האדומה תחת קטגוריה מאוימת, וקבוצת מומחי האנטילופות של IUCN (ה-SSC), אף הפיקה דו"ח מפורט עבורו זאת בטרם נמצאו ראיות וודאיות לקיומו.[1] בעקבות הטלת ספק בעצם הקיום של הקטינג-וור כ-10 שנים מאוחר יותר, IUCN הסיר אותו לבסוף מהרשימה האדומה וביולוגים רבים הביעו ביקורת על הפזיזות של הארגון להפיק דו"ח שימור על יונק שטרם הוכח שקיים.

אטימולוגיה וכינויים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם המדעי של הקטינג-וור נגזר מלטינית ומבוסס על מבנה הקרניים והתיאור העממי הלא ברור שלו; החלק הראשון של השם ("Pseudonovibos") פירושו "שור-חדש מזויף" המרמז על כך שהוא מתואר כפרסתן בעל דמיון לשור אך מאידך אינו בפועל כזה, והחלק השני של השם ("spiralis") מתייחס למבנה הספירלי של הקרניים אשר משויכות לו כביכול. השמות הרשמיים של המין מקורם בכינויים מקומיים עבורו:[2] קְטִינְג-וָור (Kting voar; נהגה גם כקְצִ'ינְג-וָור) משמעותו בקמרית "שור בר בעל קרניים בצורת ליאנה", בעוד שלִין-דְוֶונְג (linh dương) משמעותו בוייטנאמית "עז הרים" - שם אשר נמצא בשימוש בווייטנאם גם עבור הסרו הסיני ובמדינות המערב עבור צפיר הקורדילרים; בו סונג סאן (Bò sừng xoắn) מתפרש בווייטנאמית כ"קרן פרה מעוותת" וקרטינג-וואה (กระทิงวัว) מתפרש בתאית כ"שור-ביזון". על פי האמונה העממית, פרסתן זה נודע ביכולת שלו לאכול נחשים ארסיים,[2] מה שהוביל לכינוי נוסף שלו בקמרית קטינג-סיפאה (Khting Sipuoh) אשר משמעותו היא שור אוכל-נחשים,[3] ואולי גם מהאמונה העממית שלקרניו יש יכולת ריפוי מהכשת נחשים או בשל המבנה המיוחד של קרניו המזכיר את גוף הנחש;[1] ליד פנום צ'י בפרובינציית קמפונג ת'ום הווייטנאמית, הוא מכונה הגאור אוכל הקוברות. חוקרים מערביים מסוימים מכנים אותו יעל קמבודי או כבש ג'ונגל בהתבסס על הטקסונומיה לכאורה שלו, בעוד שכתב העת המדעי זואולוגיה ג'ורנל היוצא לאור על ידי האגודה הזואולוגית של לונדון, הציע ששמו הרשמי באנגלית יהיה שור ספירלי-קרן (spiral-horned ox).[4]

גילוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרניים של קטינג-וור (מיוחסות לזכר); עשרות זוגות קרניים כאלו שנמצאו, שימשו הוכחה חותכת לדברי הזואולוגים לקיום המין.

בשנת 1993, הזואולוג הגרמני וולפגנג פיטר רכש מסוחרים בשווקים של הו צ'י מין סיטי בדרום וייטנאם מספר זוגות של קרניים מוזרות (חלקם יחד עם פיסות גולגולת), אשר היו שונות מכל הקרניים הידועות קודם לכן;[2] הקרניים נשלחו למוזיאון הממלכתי לזואולוגיה של דרזדן. ב-1994, פיטר ועמיתו אלפרד פיילר שבחנו את שמונה הקרניים ופיסות הגולגולת, הגיעו למסקנה שמדובר במין פרסתן חדש והם העניקו לו את השם המדעי "Pseudonovibos spiralis". הזואולוגים הגרמניים לא פגשו מעולם את היונק, ועל פי עדות התושבים המקומיים, אותו פרסתן אשר כונה על ידם "לי-דואונג" (עז ההרים), נדיר מאוד ומצוי בעיקר בדרום רכס אנאמייט לאורך הגבול הווייטנאמי-לאוסי. קרניים נוספות של הפרסתן המסתורי נרכשו ב-1994 וב-1995 בצפון-מזרח קמבודיה אשר נחשד כקצה המערבי של תפוצתו כאשר המקומיים סיפרו שהוא נקרא "קטינג-וור" (שור פרא בעל קרני ליאנה). בעקבות הפרסום בעיתונות העולמית על גילוי הקטינג-וור, מוזאונים רבים ברחבי העולם בדקו האם מאוחסנים באוספים שלהם עדויות נוספות לקיום המין.[5] המוזיאון להיסטוריה של הטבע באוניברסיטת קנזס, מצא באוספים שלו זוג קרניים זהות אשר נרכשו ב-1929 בדרום וייטנאם 125 ק"מ צפונית-מזרחית לסייגון,[2] ובזמנו הם תוארו כקרניים של נקבות הקופראי - מין בקר גדול ונדיר החי אף הוא בהודו-סין. המדענים של המוזיאון טענו שהקרניים מהוות "ראיות מוצקות" לקיום המין, וכן הודיעו שבעקבות בדיקה מיקרוסקופית ובדיקת DNA על הקרניים, נמצא שהן "מייצגות בוודאות מין חדש".[6] לאחר הצלבת מידע, נמצא שלפחות שני זואולוגים נוספים רכשו את הקרניים הללו מספר שנים קודם לכן אך לא יחסו לזה משמעות רבה: הזואולוג הרוסי ואסיליוויץ קוזנצ'וב רכש אותם בהאנוי מקרוב משפחה של צייד אשר טען שהחיה נתפסה בחיים בשנת 1920 במחוז דאק-לאק הסמוך לקמבודיה, וזואולוג אחר בשם מאוריציו דיאול רכש אותם בשוק בגבול וייטנאם-לאוס.[5] חוקר טבע נוסף איתר לאחר 1994 זוג קרניים בכפר מקומי אשר היו נעוצות בתוך ראש דמוי-עז מגולף מעץ.[2]

גילויה של הסאולה באותה שנה שבה התגלה הקטינג-וור, הובילה את הקהילה המדעית העולמית להיות בטוחה לגמרי בקיום המין.

באותו זמן, התגלית של הקטינג-וור לא הייתה הפתעה גדולה עבור הזואולוגים; בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, התגלו יונקים רבים ברכס אנאמייט בגבול וייטנאם-לאוס העשיר במגוון הביולוגי שבו על ידי משלחת מחקר מערבית, רובם המכריע פרסתנים; התגלית הגדולה ביותר באזור הייתה הסאולה - מין של בקר דמוי ראם נדיר ביותר.[2] גילויה של הסאולה לצד גילוי מינים נדירים אחרים כמו המונטיאק הענק וכן הגילוי של מונטיאקים אחרים לאורך שנות ה-90, עורר התרגשות מרובה בקהילה המדעית ודחף חוקרים רבים להגיע להודו-סין בשל הסבירות הגבוהה לקיום מינים בלתי מוכרים. הגילוי איפוא של מין נוסף ממשפחת הפריים באזור לא היה מאורע יוצא דופן, והרשימה האדומה של IUCN החליטה בצעד חריג כעבור שנתיים (1996), שיש לכלול את המין ברשימה. ההחלטה התבססה על הדו"ח שהנפיקו שני הזואולוגים הגרמנים - אף על פי שהם לא ביצעו שום עבודת שטח שתאשש זאת. מצב השימור של הקטינג-וור נקבע על פי הארגון כסכנת הכחדה (EN), כשלהערכת קבוצת מומחי האנטילופות של IUCN, האומדן העולמי של האוכלוסייה נמוך מ-2,500 פרטים, ותפוצה המין מפוצלת באופן חמור לתת-אוכלוסיות קטנות ומבודדות שגודל כל אחת מהן אינו עולה על 250 פרטים בוגרים;[1] הארגון גם ציין שחשוב מאוד להשיג בהקדם מידע נוסף אודות המין, והציע רשימה של פעולות שימור ראשוניות הנדרשות כדי להבין טוב יותר את הפרסתן המסתורי.[6][1] בסקרים שנעשו בקרב התושבים המקומיים בקמבודיה, ציידים וכפריים רבים טענו שהם אכן צפו בשור הזה או צדו אותו, ומאחר ששטחי יער נרחבים בקמבודיה לא נחקרו עד אחרי מיגור שרידי הקמר רוז',[6] היה זה בהחלט אפשרי שקיים בהם יונק שלא מוכר למדע. מלבד זאת, ב-1997 הובאו ראיות נוספות בדבר קיומו, לאחר שבאוספי כתבים סינים עתיקים של שושלת מינג ושושלת צ'ינג (מהמאה ה-15 עד המאה ה-18) נמצאו איורים של בעל חיים דמוי יעל שלא זוהה מעולם, כשקרניו אוירו בדומה למבנה הקרניים של הקטינג-וור.[7] דו"ח מתחילת המאה ה-20, מספר על ציידים בריטים שצדו פרסתן מוזר והשתמשו בו כפתיון לטיגריס, והתיאורים שלהם דמו מאוד למראה המיוחס לקטינג-וור.[3] בהתחשב בגודל הקרניים, חוקרי טבע העריכו שמדובר בפרסתן גדול למדי - אולי אף היונק הגדול ביותר שהתגלה במאה ה-20,[5] ורבים סברו שהוא נדיר מאוד ועומד על סף הכחדה בשל רמות הציד הגבוהות באזור התפוצה המשוער שלו.[1]

טקסונומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מחסור במידע אנטומי מהימן אודות הקטינג-וור וההתבססות הבלעדית על הקרניים, מיקומו בעץ הפילוגנטי לא היה ברור. בפולקלור הקמבודי, הקטינג-וור תואר כסוג של שור, לעומת הפולקלור הווייטנאמי בו הוא תואר כמין עז.[2] הזואולוגים הגרמנים פיטר ופיילר שתיארו מדעית את הקטינג-וור ב-1994, סברו שהוא קרוב למיני אנטילופות ערבה מתת-משפחת הצבאיים, עם קרבה גנטית במיוחד לצבי פרסי או לצבי יעלי מונגולי.[2] ניתוח ה-DNA הראשון שנעשה על הקרניים בשנת 1997 במוזיאון הממלכתי לזואולוגיה בדרזדן, קבע שלמין יש קרבה דווקא לתת-משפחת היעלים[8] לצד מינים כמו היעל, הטאקין והסרו. לעומת זאת, זואולוגים רבים סברו שמדובר במין מתת-משפחת הפרים, ממספר סיבות: באזור מצויים הסאולה והקופראי הנדירים - שניהם מיני בקר; בעקבות האמונה העממית וכן תצפיות לכאורה של תושבים רבים בקמבודיה אשר דיברו על בעל חיים גדול דמוי תאו;[2] מחקר מורפולוגי באוניברסיטת קנזס אשר בחן את מבנה וצורת הקרניים, הצביע על מערכת יחסים קרובה יותר לשבט הבקר, לצד מחקרים נוספים ב-1995, 1997 ו-2001. על פיהם, נראה שהסיווג הנכון של הקטינג-וור נפל בין הסוג תאו לבין הסוג תאו אפריקני בשבט בקר,[8] ויש שהציעו להקים שבט נפרד עבורו בשם Peudonovibovina, לצד 3 השבטים האחרים (בקר, סלילני קרניים וקצרי קרניים).[5] מחקרים גנטיים אחרים הניבו תוצאות מבלבלות.

קרניים וביולוגיה אפשרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאורים סותרים במראהו של הקטינג-וור:
תאו אסייתי
אנואה
ציידים רבים טענו שהוא כבד גוף ודומה לתאו אסייתי (למעלה), בעוד שאחרים טענו שהוא זריז מאוד ומזכיר את האנואה (למטה).

מאז הגילוי לכאורה של הקטינג-וור ועד היום, הראייה העיקרית לקיומו באה בדמות כ-20 זוגות[6] קרניים שנמצאו לאורך השנים - חלקן בעודן מחוברות לחלק העליון של הגולגולת, ואשר שימשו כבסיס לקביעת מעמדו הטקסונומי של המין או עבור ספקולציות שונות. מבנה הקרן כפי שתואר לראשונה על ידי הזואולוגים הוא בדמות של נבל או לירה.[2] קצה הקרן הוא ספירלי וחלק, ואורך הקרן בממוצע נע בין 30.8 ל-55.8 ס"מ (כחצי מטר).[3] ישנן שתי צורות לקרניים אשר מיוחסות לקטינג-וור, ולדברי חוקרי הטבע, ההבדל ביניהם עשוי לייצג דו-צורתיות זוויגית בין הזכרים לנקבות המתבטא בקרניים בדומה לקופראי למשל.[2]

  • מבנה זוגות הקרניים שהתגלו בתחילה ויוחסו מאוחר יותר לנקבות הקטינג-וור היו כדלהלן: הקרן צמחה לכיוון מעלה תוך כדי התעגלות קלה לאחור (בדומה לאנטילופת סוס), אולם לבסוף היא יצרה ספירלה קטנה חדה, כאשר התעגלה בחדות לצד, הסתובבה כלפי החזית ואז התעקלה שוב בחדות כלפי מעלה והצידה. הקרן בתצורה זאת הייתה מחורצת לכל אורכה בסביבות 17 טבעות רוחביות עם מרווח אחיד ביניהם שנע בין 1.5 ל-2.5 ס"מ באופן שמזכיר למדי את קרני הצבי, אולם מאידך, היא הייתה עבה יחסית לעומתם. הצבע של הקרניים הללו הוא בעיקר שחור.[9]
  • המבנה של זוגות הקרניים האחרות אשר מיוחסות לזכרי הקטינג-וור הוא כדלהלן: הקרן צומחת לכיוון הצדדים ומתעגלת בהדרגה כלפי פנים, כשלבסוף, היא מתעקלת בספירלה חדה כלפי החזית ואז הצידה ומעלה באופן דומה עד זהה לבובאל ליכטנשטיין. בניגוד לקרני הנקבות, קרני הזכרים בצבע בהיר למדי הנדמה לשקוף להוציא את הקצוות השחרחרים. הקרניים המיוחסות לזכרים עבות באופן ניכר מהקרניים המיוחסות לנקבות.[9]

מעבר למידע המאומת אודות האנטומיה של הקרניים, שאר המידע המועט על הקטינג-וור נע בין תצפיות של המקומיים אשר נוטים להגזים לבין ספקולציות של חוקרי טבע מערביים. על פי האורך היוצא דופן של הקרניים, יש המעריכים שהקטינג-וור הוא פרסתן גדול למדי עם גובה כתפיים שנע בין 110 ל-120 ס"מ, ומשקל אשר עשוי ליפול בטווח של 200 עד 300 ק"ג.[5] בעוד שיש המתארים אותו כיונק זריז מאוד המזכיר דווקא את האנואה דמוית האנטילופה,[1] לדברי ציידים מקומיים, הקטינג-וור היה נראה כלפי חוץ כפרסתן דמוי-תאו או גאור,[2] והיה לו פרווה אפורה-שחורה מנוקדת או מפוספסת.[3] לדבריהם, הוא חי בקבוצות משפחתיות קטנות ביערות הרריים,[5] ונטען שהוא מסוגל להגיע לעלים וענפים גבוהים על ידי עמידה על רגליו האחוריות.[1] בפולקלור ובאמונות העממיות יש לקטינג-וור קשר כלשהו עם נחשים, החל מהיותו אוכל נחשים וכלה בכך שלקרניו יש יכולת ריפוי מאגית מפני הכשות נחשים ארסיים;[2] חוקרי הטבע מעריכים שמקור האמונה ביכולת הריפוי של הקרניים הוא במבנה המפותל שלהם - בדומה לאמונה העממית לגבי הקרניים של יעל הבורג.[1] בשנת 2006, הזואולוג ואסיליוויץ קוזנצ'וב פרסם בספרו "היונקים של וייטנאם" לא רק את התיאור האפשרי של המין, אלא גם דיאגרמה של טווח התפוצה שלו;[5] ארגון השימור IUCN פרסם אף מידע מפורט על הטווח והמראה של המין, ועל פי הסקרים שבוצעו על ידי המשרד להגנת חיות הבר של קמבודיה, הארגון קבע שהמין נפוץ באוכלוסיות מבודדות בצפון, מרכז ומערב קמבודיה, וכן בדרום וייטנאם. על פי נתוני הארגון, נראה שהקטינג-וור נפוץ במיוחד ביערות ירוקים סבוכים על גבעות מבודדות ממערב לנהר המקונג, וכנראה קשור באופן הדוק ליערות יבשים נשירים.[1] האקלים של טווח התפוצה המשוער של הקטינג-וור מאופיין בטמפרטורות גבוהות עד 30 מעלות, כאשר כמות המשקעים השנתית היא 1,500 עד 2,500 מילימטר בממוצע.

הספיקות בדבר קיומו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספיקות הראשונים בדבר קיומו של הקטינג-וור החלו דווקא בעקבות ניסיון לברר את מעמדו הטקסונומי: מחקר שנעשה על כל רצפי הגנים הידועים של היעלים, גילה שיש קשר הדוק בין הקטינג-וור לצפיר האלפים. מכיוון שהקירבה אינה סבירה בשל סיבות ביו-גאוגרפיות אבולוציוניות, המדענים הגיעו למסקנה שמדגמי ה-DNA שחולצו מהקרניים זוהמו בדרך כלשהי.[10] ההתפתחות הרצינית של הנושא החלה בשנת 1999; חוקר הטבע הצרפתי ארנולט סויאיו מהאגודה הזואולוגית של פריז, נסע ברחבי קמבודיה בתורו אחר הקטינג-וור באזורים מרוחקים שבהם הוא חי כביכול.[6] לאחר שהעלה חרס בחיפושיו, ארנולט החל לחשוד באמיתותו של הקטינג-וור. עם חזרתו לצרפת, הוא הקים צוות מחקר במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפריז, אשר כלל את המומחים לקרני השוורים הטובים ביותר בצרפת.[6] בשנת 2001, צוות המדענים של ארנולט בראשות אלכסנדר האסאנין והרברט תומאס ביצע בדיקה גנטית נוספת ולראשונה גם בדיקה היסטולוגית על שישה זוגות קרניים, כששניים מתוכם נרכשו זמן קצר לפני כן בקמבודיה והארבעה הנותרים נקנו ב-1925 והיו עתה בבעלות פרטית.[2] המחקר התמקד בבחינה אנטומית וגנטית של ליבת קרן הקטינג-וור ובניסיון לראות האם יש דמיון בינה לבין קרני בקר הבית. בבדיקה היסטולוגית, חששו של ארנולט החל להתברר כמוצדק לאחר התגלית שהטבעות האופייניות לקרני הקטינג-וור היו מסונתזות: שכבות הקרטין המאפיינות את קרני הפריים, לא היו ממוקמות באופן רציף כפי שהיה ניתן לצפות מצמיחה נורמלית של קרן, והם נקטעו על ידי שקעים או גבהים מסתוריים שנראה כאילו נוצרו במכוון על ידי יד נעלמת (או כדברי ארנולט: "מעוותות באופן מלאכותי"). סקירה של ההולוטייפ המקורי מדרזדן שעליו התבסס תיאור המין, גילתה אף היא ראיות לייצור מלאכותי של הטבעות, כשחומר הבסיס היה אולי קרני הסהר של תאו המים. המדען אלכסנדר האסאנין הוכיח שהחומר ששימש ליצירת הטבעות מקורו בקרני בקר הבית, תאו המים והסאיגה, בהתבססו על ניתוח רצפי ה-RNA בקרניים שבודדו באמצעות PCR.[2]

בעקבות הבלבול ההולך וגובר לגבי אמיתות הקרניים, חוקרי טבע וזואולוגים שונים התייעצו עם סוחרי קרניים מקומיים בדרום-מזרח אסיה אשר הובילו אותם למסקנה המפתיעה: הקרניים שתוארו כביכול כשייכים לקטינג-וור, היו מיוצרות באופן מלאכותי במשך שנים רבות כחלק מהפולקלור אודות היכולת המאגית שלהם, וייתכן שהייצור של הקרניים הללו התחיל כבר בסביבות 1920.[2] שיטת הזיוף הייתה מתוחכמת למדי: הנדן של קרן הוסר מליבת הקרן לאחר ספיגתו בחומץ, ולאחר מכן חומם בעלים של קנה סוכר ובמבוק עד שהפך לרך ונוח לעיבוד;[2] בסופו של תהליך, מייצר הקרן סיבב את קצה הקרן בצורה ספירלית והוביל לתוצאה של "קרן ייחודית". הקרניים העיקריות ששימשו ליצור הקרניים הללו היו של תאואים ובקר הבית.[5] בדו"ח משנת 2002 של העמותה הזואולוגית בגרמניה לשימור מינים, נקבע שהקרניים היו "מיופות באופן שטחי", אולם הדו"ח הביע הסתייגות מקביעה חד משמעית:

עדיין לא ברור האם מקורן של שאר קרניי הקטינג-וור בקרני בקר הבית, בקרניים של מין אחר ממשפחת הפריים או אפילו בקרניים של יצור מסתורי אחר שנכחד או שטרם התגלה.

— קטע מתוך הדו"ח של העמותה הזואולוגית בגרמניה משנת 2002[6]

לדברי הדו"ח, המחלוקת בדבר קיומו של הקטינג-וור טרם הוכרעה, עד שתיבדק זהותן של כל הקרניים הידועות שלו.

ככל הנראה, הקרניים המזויפות לא נוצרו במכוון כדי לרמות את הזואולוגים, אלא כדי לספק את הביקוש בשוק הקרניים במהלך 1920. מכיוון שהמיתוס סביב הקטינג-וור בפולקלור הקמבודי היה כל כך חזק, כל צייד היה מוכן לשלם הון תועפות עבור קרניים כאלו שיצטרפו לאוסף שלו. לכן, הרפתקנים קמבודיים שניסו למצוא את הקטינג-וור בכל מחיר ולא הצליחו, חשבו במקום זאת ליצור קרניים מזויפות ובכך להרוויח כסף רב מהתרמית. המבנה האחיד של מרבית קרניים, המרווחים של הטבעות בקרן, כמו גם הטווח הגאוגרפי שבו נמצאו, מצביעים על כך שכל הקרניים יוצרו כנראה במקום אחד בקמבודיה על ידי אנשי מקצוע מנוסים, והשכיחות הנמוכה שלהם מראה שאותם אנשים העדיפו לשווק זאת בהיקף נמוך כדי למנוע את גילוי התרמית.

אחרית דבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרן של הקטינג-וור (מיוחסת לנקבה), מוצגת בעמוד השער של מגזין העמותה הזואולוגית למינים ואוכלוסיות (ZGAP) בשנת 2002.

בעקבות הפקפוק ההולך וגובר בקיום המין, הרשימה האדומה של IUCN הובכה מאוד ונאלצה להסיר את המין מהרשימה בשנת 2006, זאת לאחר שהכלילה אותו שלוש פעמים רצופות בספר האדום (1994, 2000 ו-2003). מדענים וזואולוגים רבים הגיעו למסקנה שהקטינג-וור הוא לא יותר ממתיחה מקומית שזכתה לחשיפה עולמית והוליכה שולל את כל הקהילה המדעית בכלל והזואולוגית בפרט, אם כי יש הסוברים (בעיקר קריפטוזואולוגים) שהמין אכן קיים; הללו מביאים לטענתם את העדויות הרבות של תושבים קמבודים על ציד או צפייה במין, כמו גם העדות של ציידי טיגריסים בריטים בתחילת המאה ה-20, בעוד שהשוללים את קיום המין מטילים ספק רב בעדויות הללו. הקטינג-וור הוא אחד משלושת היצורים שזכו לשם מדעי בטרם הוכח קיומם הוודאי לצד המפלצת מלוך נס שקיבלה את השם המדעי "Rhombopteryx nessiteras" והביג פוט שקיבל את השם המדעי "Homo sasquatchus", אולם בניגוד להם, הוא היה היצור היחיד שהממצאים אודותיו נחקרו היטב על ידי הזואולוגים. המחלוקת בדבר קיומו של המין באה לידי ביטוי בכתבי עת יוקרתיים רבים כמו ה־Nature[11] וה־Science,[12] וביקורת רבה הובעה על ארגוני השימור בכלל ו-IUCN בפרט אשר לא היסס לסווג אותו כמין בסכנת הכחדה (EN) במקום כמין חסר נתונים (DD),[13] וכן על הזואולוגים שהולכו שולל בלא לבדוק היטב את הממצאים אודות הקטינג-וור; רבים תמהו כיצד ייתכן ששערורייה כזאת שמתאימה למאה ה-18 או למאה-19 מתרחשת עדיין בשלהי המאה ה-20.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קייטינג-וור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ‏ Donors to the SSC Conservation Communications Programme and the Antelopes Action Plans
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 ‏ The enigmatic new Indochinese bovid,Pseudonovibos spiralis: an extraordinary forgery
  3. ^ 1 2 3 4 ‏ Kting Voar
  4. ^ ‏ Pseudonovibos spiralis (Artiodactyla: Bovidae): new information on this enigmatic South-east Asian ox Robert M. Timm, John H. Brandt
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 ‏ Pseudonovibos spiralis: рождение и смерть одной легенды
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 ‏ The Dilemma of the Horns
  7. ^ ‏ Chinese sources suggest early knowledge of the ‘unknown’ ungulate (Pseudonovibos spiralis) from Vietnam and Cambodia
  8. ^ 1 2 ‏ The "Linh Duong" Pseudonovibos spiralis (Mammalia, Artiodactyla) is a new buffalo
  9. ^ 1 2 ‏ Notes on the morphology of the horns of a new artiodactyl mammal from Cambodia: Pseudonovibos spiralis
  10. ^ ‏ Is the newly described Vietnamese bovid Pseudonovibos spiralis a chamois (genus Rupicapra)?
  11. ^ ‏ John Whitfield: Locking horns. Nature 415, 2002, S. 956
  12. ^ ‏ David Malakoff: Horny dilemma. Science 291, 2001, S. 39
  13. ^ ‏ The Political Ecology of Pseudonovibos Spiralis and the Virtuous Corruption of Virtual Science, Aynsley Kellow