קלון הוא מושג משפטי לתיוג הנלווה לחלק מההרשעות בעבירות הפליליות ומעיד על פגם מוסרי שבוצע על ידי העבריין. התיאוריה המשפטית מבוססת על ערך חברתי לפיו ישנם מצבים בהם עובד ציבור מבצע עבירות, שלא מספיק לתייג אותן כהרשעה פלילית, אלא נדרש עבורן תיוג נוסף של קלון, המבטא את חומרת המעשה ואת הצורך בהרחקת עובד הציבור מתפקידים ציבוריים. קיימות מגבלות שונות המוטלות על עובר עבירה שיש עימה קלון.
בחוקים רלוונטיים בספר החוקים הישראלי נקבע שקלון פוסל את המורשע מלכהן במשרות ציבוריות שונות. שופט בית המשפט העליון חיים כהן הגדיר זאת באמרו[1]: ”הקלון האמור כאן הוא פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, וממילא אין הוא ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר ענייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם”.
קביעת הקלון יכולה להיעשות באחת משתי דרכים: מכוח הסדר חקיקתי, המאפשר פנייה לבית משפט לשם הכרעה בשאלת הקלון[2]; או במסגרת הכרעת הדין של בית משפט או קביעה של מי שהוסמך לכך (לדוגמה: היועץ המשפטי לממשלה) כי מדובר ב"עבירה שיש עימה קלון".
מאז ראשית המאה ה-21 הולך ופוחת השימוש בחקיקה במונח "עבירה שיש עמה קלון", ותחת זאת מופיעה בדרך כלל התיבה "עבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה...". זאת, משום שהמונח "קלון" מבטא פסול מוסרי, שאינו תואם תמיד את נסיבות המקרה[3].
בחוק לא נקבע "קלון" מהו, ואת הסיבה לכך מתארת פרופ' רות גביזון[4]:
"קבוצת מעשים שיש בהם קלון, לעומת זאת, אינה מוגדרת בחוק, שכן מושג ה"קלון" אינו שאוב מתחום המשפט, אלא מתחום המוסר. השקפות מוסריות, שני פגמים להן מבחינת הקביעות והבהירות: מטבע הדברים הן משתנות מזמן לזמן וממקום למקום ומטבע הדברים שונות הן מאדם לאדם ומשופט לשופט".
לפיכך ההחלטה האם בעבירה מסוימת יש קלון מצריכה שיקול דעת, כדברי השופט אהרן ברק[5]:
הדיבור "עבירה שיש עמה קלון" הוא דיבור עמום, שכן המלה "קלון" יוצרת חוסר ודאות באשר לתחולתה על פרטים. פשיטא, שלא כל "עבירה" יש בה קלון; יש עבירות שאין בהן קלון. נקודת החיתוך בין העבירות השונות נעשית על-פי אמת מידה שהיא במהותה מוסרית. על-כן נראה לי, כי מרכז הכובד של ההכרעה אינו טמון ביסודות הפורמליים של העבירה אלא בנסיבות בהן נעברה העבירה. נסיבות אלה הן המצביעות על אותה חומרה מוסרית, אשר הדיבור "קלון" מגבש אותה.
המשפטן אביעד הכהן הבהיר בעניין זה[6]:
בית-המשפט העליון שב והדגיש, פעם אחר פעם, כי הקלון קשור בטבורו לנסיבות שבהן נעברה העבירה. וממילא, יכולה להיות עבירה שבדרך כלל יש עמה קלון, אך הנסיבות המקלות הספציפיות שבהן נעברה שוללות ממנה את הקלון. ולהיפך: יכול להיות קלון בגלל נסיבות מחמירות, בעבירה שלרוב אין עמה קלון.
עם זאת, שופטי בית המשפט העליון קבעו שישנן עבירות אשר לעולם אין בהן קלון. השופט חיים כהן אמר בעניין זה[1]:
נוטה אני לחשוב שעבירה שאין עמה קלון מטבע ברייתה, כמו למשל העבירות שבגינן נושאים באחריות "מוחלטת" אף ללא כל כוונה פלילית, אין שום נסיבות שבעולם יכולות להפכה לעבירה "שיש בה קלון" בצו המועצות המקומיות, והשאלה תוכל להתעורר רק לגבי אותן העבירות הגבוליות שיש ויהא בהן ויש ולא יהא בהן קלון.
בעניין עובד של משרד החוץ שהוציא לחוץ לארץ 3,000 דולר ללא היתר פסק השופט חיים כהן[7]:
עבירה שדינה כופר כסף על פי שיקול דעת רשות מינהלית, עבירה היא שמטבע ברייתה אין עמה קלון בין אם הומרה בכופר כסף ובין אם לאו.
השופט אהרן ברק נתן קווים מנחים לקלון בעבירות שנעברו על ידי עורך דין[8]:
עבירה על חוקי המדינה, המעידה על זלזול וחוסר כבוד של עורך הדין כלפי החוק, ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון; עבירה - המעידה על אופי פגום או על היעדר שליטה ביצרו או על תפיסה אתית מעוותת של תפקוד עורך הדין והחוק בחברה - ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון.
רבים מחוקי מדינת ישראל שוללים מאדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון את הזכות לכהן במשרה ציבורית או בתפקיד המצריך אמון מיוחד. דוגמאות לכך:
מיד לאחר הטלת קלון נרשם לנאשם רישום פלילי, הגורר בעקבותיו מגבלות נוספות. אדם בעל רישום פלילי לא יכול להיות מועסק כסוכן מכס, מתווך מקרקעין, קבלן, אדריכל רישוי, סוכן ביטוח, נהג אוטובוס, כבאי, פסיכולוג ומקצועות רבים נוספים[10]. כמו כן, ארצות הברית ורוב מדינות אירופה אינן מאשרות בדרך כלל קבלת אשרת כניסה למדינה לבעלי רישום פלילי.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.