אֵל שַׁדַּי או שַׁדַּי (בגלל איסור הגיית השם לבטלה מכונה לפעמים שַׁקַּי או שין דלת יוד) הוא אחד משמותיו של האל ביהדות. שם זה מוזכר מספר פעמים במקרא, והוא אחד משבעה שמות שאינם נמחקים.
ההופעה הראשונה של השם במקרא היא בפרשת לך לך, יהוה מתגלה לאברהם ואומר לו "אני אל שדי".[1] בפרשת וארא אלוהים מתגלה למשה ואומר לו שלשלושת האבות התגלה בשם אל שדי ולא בשם "יהוה":
וָאֵרָא אֶל־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם
זו הפעם האחרונה שמופיע בתורה השם "אל שדי". בסך הכל מופיע הצירוף "אל שדי" שבע פעמים בתנ"ך, חמש פעמים בספר בראשית,[2] פעם אחת בספר שמות[3] ופעם אחת בספר יחזקאל.[4] השם "שדי" ללא "אל" מופיע 30 פעמים במקרא, 23 מהן בספר איוב, 3 בתורה ו-4 בשאר התנ"ך.
חוקרי המקרא העלו מספר השערות על מקור השם שדי. החוקר ארנסט קנאף (גר') סבר שמקורו מהמילה שדה, והוא בא לציין את שמו של אל המדבר. לפי תאוריה של ויליאם פוקסוול אולברייט מקור השם הוא במילה האכדית שַׁאדּוּ שפירושה הר, ומשמעות השם היא "אל ההרים".[11] השערה אחרת מקשרת את שדי לשד, במשמעות של אלת פריון. נפתלי הרץ טור-סיני קישר את השם עם המילה הארמית "שָדִי" שפירושה זרק או ירה, ומשמעות השם לפיו היא האל המשליך חיצי ברק ורעם.[12]
ייתכן גם, ששדי המקראי נגזר מן המילה הערבית משורש ש-ד-ד (ش د د) בהגיית: אישטדה (شْتَدَّ) בהוראת להיות תקיף, להחמיר, להתעצם.[13]
השם "אל-שדי", שלא כשאר חלק משמות אלוהי ישראל אינו מתועד בכתב האכדי ולא בחיתי ומקורו לכאורה - סתום, ומשויך לרובד הקדום שבכינויי האלוהות הישראלית ומצוי בשמותיהם של ישראלים מן השלוחה המצרית-ישראלית-הקדומה, דוגמה לכך מופיעה בשמות התאופוריים צורישדי,[14] עמישדי[15] ושדיאור[16] - שלושתם מאבות הנשיאים במדבר.
את השם שדי נוהגים לכתוב על המזוזה מבחוץ כסגולה לשמירה,[17] מכיוון ששדי הוא ראשי תיבות שומר דלתות ישראל. גם בתפילין מקובל לראות את הש' שחקוקה על תפילין של ראש ביחד עם קשרי התפילין כיוצרים את האותיות "שדי".[18] בעל חסד לאברהם כתב שלפני קיום ברית מילה האדם נחשב כשד, וכאשר מקיים את הברית נוספת לו י' שהופכת את ה"שד" ל"שדי".[19]