שושנת יריחו

פירוש נוסף ערך זה עוסק במחלה. אם התכוונתם לסדרת ההדפסים של לארי אברמסון, ראו שושנת יריחו (לארי אברמסון).
שושנת יריחו
Leishmaniasis
נגע שושנת יריחו על גב ידו של אדם בוגר ממרכז אמריקה
נגע שושנת יריחו על גב ידו של אדם בוגר ממרכז אמריקה
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי חלק מהעור עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם לישמניה, לישמניה טרופיקה, בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים פאפולה, כיב, צלקת עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/220298 
DiseasesDB 3266 29171 7070
MeSH D007896
MedlinePlus 001386
סיווגים
ICD-10 B55
ICD-11 1F54.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מחזור החיים של שושנת יריחו

שושנת יריחו (בלועזית: לישמניאזיס, Cutaneous leishmaniasis; נקראת גם מחלת זבובון החול) היא מחלה טרופית וסובטרופית הנגרמת על ידי הפרוטיסט לישמניה (Leishmania), אשר מועבר אל האדם באמצעות עקיצת זבוב החול (בקה) הנושא את המחלה. ישנם כעשרים מינים של לישמניה שעלולים לגרום לשושנת ירחו.[1] מחלה זו נחשבת זואונוסיס (מחלה זיהומית המועברת מבעלי חיים לבני אדם), למעט Leishmania tropica - שהיא לרוב מחלה אנתרופונוטית (מחלה המועברת מאדם לאדם באמצעות נוזלי גוף).[2] לישמניאזיס הוגדרה על ידי ארגון הבריאות העולמי כאחת מתוך 17 מחלות טרופיות מוזנחות שיש למגר מהעולם.[3][4]

לישמניאזיס בישראל (לישמניאזיס של העולם הישן)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישמניאזיס של העולם הישן (old world leishmaniasis) מתייחס לטפיל הנפוץ באירופה, אפריקה ואסיה. בישראל נמצאים שני סוגים.

לישמניה רבא (Leishmania major) הוא סוג הטפיל הנפוץ בישראל. נמצא בדרום הארץ, באזורי ספר, בסביבה לחה: בערבה, בנגב ובבקעת בית שאן. בעל תקופת דגירה של 10–45 יום. קיים אצל בני אדם ובעלי חיים. במקרה של L. major יהיה מספר גדול של פצעים, כיבים בעור (אנ') ללא כאב, המלווים בדלקת נרחבת ובהגדלה של בלוטות הלימפה. גבולות הנגע ברורים והריפוי מלווה בצלקת אצל אנשים עם מערכת חיסון מתפקדת. הווקטור העיקרי בארץ הוא בקה (Phlebotomus papatasi) והמארחים הידועים הם מריון מדבר, מריון מצוי, פסמון, נברן השדה ומיני גרביל.

לישמניה טרופיקה (Leishmania tropica) נמצא באזורים אורבניים, ממרכז הארץ וצפונה: ירושלים, מרכז השומרון והגליל. לטפיל זה תקופת דגירה של 20 יום עד 8 חודשים. זבוב החול משמש כוקטור והמארח הידוע העיקרי בארץ הוא שפן סלע. במקרה של L. tropica הנגעים יהיו בודדים, כיבים לא כואבים על העור בגודל של מספר סנטימטרים, ללא דלקת בהיקף. גבולות הנגע ברורים וללא הגדלה של בלוטות הלימפה. הריפוי הוא ללא צלקות אצל אנשים ללא חולשה של מערכת החיסון.

לישמניה אינפנטום (Leishmania infantum) קיימת במרכז ישראל, שפלת החוף, הגליל ושטחי הרשות הפלסטינית. אזור הרי יהודה, מודיעין, הגליל התחתון והגליל המערבי. המאחסן העיקרי הוא כלב הבית בו היא פוגעת אך עלולה גם לפגוע באדם ואף לגרום למוות אצל ילדים או אנשים מדוכאי חיסון.

לישמניאזיס ביבשת אמריקה (לישמניאזיס של העולם החדש)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישמניאזיס של העולם החדש (New world leishmaniasis) מתייחס לטפיל הנפוץ בדרום ובמרכז אמריקה. תרמילאים ישראלים מביאים איתם את הטפילים הללו. שני הטפילים הם לישמניה ברזיליאנזיס (L.brasiliense complex) ולישמניה מקסיקנה (L.mexicana complex). ל. ברזיליאנזיס אנדמית לאזור הפארק הלאומי מאדידי והוא זה הגורם לנגעים החמורים ביותר. בדרך כלל מלווה בזיהום נוסף של חיידקים ארוביים ואנארוביים. המופע הראשוני דומה לל. מקסיקנה אך מספר חודשים לאחר ריפוי הכיבים מופיעים הכיבים מחדש כשהם מערבים את נקודת המפגש בין העור למוקוזה באף ובהמשך מתפשטים אל תוך האף ומשמידים את הרקמה לאחר מספר שנים.

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם שושנת יריחו קיים בעברית בלבד, ומתייחס לצורת הפריחה המופיעה על עור החולים ולאזור יריחו, בו קיימת סכנת הידבקות. בשפות אחרות קרויה המחלה על-שם הפרוטיסט המחולל אותה. באופן דומה, חיילים אמריקאים שנדבקו בה במהלך מלחמת עיראק כינו אותה "פורונקל בגדד".

לאחר כחודשיים בערך, מתפתחת העקיצה לתפרחת עור בצורת שושנה באזור שנעקץ, בשל התפתחות הטפיל. במקרים שהטיפול מוזנח עלולות להתפתח צלקות אדומות באזורים נרחבים.

אופני מניעת התחלואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן העקיצה הוא בעיקר בלילה, ונעשה בגובה של עד כחצי מטר מעל הקרקע (כך ששינה על-גבי מיטות מוגבהות עשויה למנוע הדבקה). מספר הנעקצים בישראל בשנה מזבוב החול מגיע למאות אחדות. כדי להימנע מעקיצה יש לכסות את הגוף ולמרוח אותו בחומר דוחה יתושים.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים כי צמח הבוגנוויליה מזן בוגונווילה חלקה (אנ') עשוי להגן מפני זבובון החול. במהלך מעקב אחרי הרגלי תזונתו של זבובון החול, נתגלה כי הצמח רעיל לזבובונים וכי תוחלת החיים של זבובונים שאכלו מצמח זה נתקצרה באופן ניכר ולעיתים הוביל למותם בטרם הפיצו את המחלה.[5][6]

נמצא שקיימים צמחים המושכים את זבובי החול לעיתים עד פי 14 יותר מבוגונוויליה, אולם להבדיל מהבוגונווילה, אינם רעילים לזבובי החול. על סמך מידע זה ניתן להגביל את תפוצת זבובי החול על ידי דילול צמחים אלה בקרבת יישובים. כמו כן ניתן לעשות שימוש בצמחים הללו ללכידת והדברת זבובי החול על ידי שימוש בחומרי הריח שלהם או בצמחים עצמם לצד מלכודות דבק פשוטות. מבין עשרות צמחים שנבדקו, שלושת הצמחים שמשכו זבובי חול במיוחד הם רכפתן מדברי, ינבוט השדה, אשל היאור.[7]

החוקרים פרופ' יוסף שליין וד"ר גונטר מילר מהאוניברסיטה העברית פיתחו והוכיחו את יעילותה של טכנולוגיית הדברת יתושים ATSB (Attractive Sugar Baits) ידידותית לסביבה המבוססת על סוכרים, אשר בטוחה ליונקים אך קוטלת יתושים. ריסוס סביבת מחייתם של זבובי החול, או צמחים המושכים אותם, הביא להדברה משמעותית ויכול להביא לבלימת התפשטות המחלה, כמדווח בספרות המקצועית[8][9] ובתקשורת הפופולרית.[10][11][12]

אבחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבדיל מעקיצת יתוש רגילה שמגרדת וחולפת בתוך כמה ימים, שושנת יריחו באה לידי ביטוי בהופעת קשריות (גושים) נוקשות. הקשריות האלה נותרות על פני העור במשך חודשים ארוכים.

דגימה הנלקחת מהגבולות של כיב פעיל, ונצבעת באמצעות צביעת גימזה (giemsa) עלולה להיות בלתי יעילה בשל דמיון התוצאה לזו שמעידה על חיידק הצרעת (lepromatous leprosy)

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מגוון של טיפולים:

  • משחה מקומית המכילה אנטיביוטיקה, בין עשרה לעשרים יום.
  • צריבת הנגעים בחנקן נוזלי, אחת לשבוע/שבועיים.
  • זריקות פנטוסטם תוך-נגעיות שמיועדות להרוג את הטפילים
  • טיפול פוטודינמי. מריחת משחה המגבירה רגישות לאור על הנגע והארת הנגע.
  • מתן כדורים או עירוי של סודיום סטיבוגלוקונט, מילטפוסין, ואמפוטריצין B ליפוזומי.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: שושנת יריחו
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שושנת יריחו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Leishmaniasis, www.who.int (באנגלית)
  2. ^ Leishmania tropica - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
  3. ^ Neglected tropical diseases, WHO | World Health Organization
  4. ^ Neglected tropical diseases, Uniting to Combat NTDs (באנגלית)
  5. ^ Sand fly feeding on noxious plants: a potential method for the control of leishmaniasis. Yosef Schlein, Raymond L Jacobson, Gunter C Müller The American journal of tropical medicine and hygiene 65 (4), 300-303, 2001 https://www.ncbi.nlm.nih.gov/m/pubmed/11693873/#fft
  6. ^ J Egypt Soc Parasitol. 2014 Apr;44(1):1-12. Experimental effect of feeding on Ricinus communis and Bougainvillea glabra on the development of the sand fly Phlebotomus papatasi (Diptera: Psychodidae) from Egypt https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24961006
  7. ^ Relative attraction of the sand fly Phlebotomus papatasi to local flowering plants in the Dead Sea region https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/j.1948-7134.2011.00130.x
  8. ^ Different methods of using attractive sugar baits (ATSB) for the control of Phlebotomus papatasi https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/j.1948-7134.2011.00113.x
  9. ^ Control of zoonotic cutaneous leishmaniasis vector, Phlebotomus papatasi, using attractive toxic sugar baits (ATSB) http://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0173558
  10. ^ גם יתושים אוהבים ממתקים (אתר הידען) https://www.hayadan.org.il/mosquito-170906
  11. ^ שיטה חדשה להדברת יתושים (האוניברסיטה העברית) http://www.huji.ac.il/cgi-bin/dovrut/dovrut_search.pl?mesge128980669905872560
  12. ^ ארז ארליכמן, הדברה מתוקה, באתר ynet, 19 בספטמבר 2006

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.