באופניים, שיא השעה הוא השיא המציין את המרחק הגדול ביותר שניתן לרכוב במשך שעה. קיימים מספר שיאים הנקראים שיא השעה, כיוון שמספר מסוגי האופניים שנעשה בהם שימוש לקביעת השיא אינם עונים להגדרת איגוד האופניים הבינלאומי לאופניים.
שיא השעה הראשון נקבע על ידי פרנק דודס, כשהוא משתמש באופניים מסוג פני - פרטינג (ראו תמונה למטה). דודס קבע את השיא על 26.508 ק"מ. שיא השעה הראשון לנשים נקבע על ידי הרוכבת הרוסיה תמרה נוביקובה ב-1955, 38.473 ק"מ. השיא המפורסם ביותר לגברים נקבע על ידי הרוכב הבלגי אדי מרקס בשנת 1972, 49.431 ק"מ, והחזיק מעמד 12 שנה בטרם נשבר. השיא המפורסם ביותר לנשים נקבע על ידי הרוכבת ההולנדית לאונטין ואן מורסל ב-2003, 46.065 ק"מ.
בעולם הרכיבה המקצוענית זוכה מחזיק שיא השעה לכבוד רב. ניסיונות לשבירת שיא השעה נעשים בולודרום על אופני מסלול, ובדרך כלל בגובה רב, על מנת ליהנות מהתנגדות מופחתת של אוויר (כיוון שבגובה רב האוויר דליל יותר). בדרך כלל נעשים ניסיונות לשבירת השיא על ידי רוכבי אופניים מתחום הכביש, לרוב בשלהי הקריירה שלהם. כך עשו מיגל אינדוראין, פרנצ'סקו מוזר, כריס בורדמן, ובנשים קיטי ואן אוסטן-הייג', ז'ני לונגו ולאונטין ואן מורסל. מרקס אמר כי "שבירת השיא הייתה הרכיבה הקשה ביותר בחיי". בעת שבירת שיאו של מרקס, שנעשתה על ידי פרנצ'סקו מוזר, נעשה שימוש לראשונה בגלגלי דיסק קרבון, המעניקים יתרון אווירודינמי. מוזר עשה גם שימוש בעירוי דם, דבר שהיה מותר אז, וכיום הוא אסור. בשנים 1993 ו-1994, גריים אוברי, רוכב אופניים סקוטי, שבר את השיא פעמיים כשהוא רוכב כשידיו מתחת לחזהו. בשנת 1996 נקבע שיא נוסף על ידי כריס בורדמן, רוכב בריטי, כשהוא רוכב בתנוחה אירודינמית יותר, כשידיו מופנות לחזית כמו סופרמן. באותה השנה נשבר גם שיא הנשים, על ידי ז'ני לונגו, רוכבת צרפתייה, באותה תנוחת "סופרמן" אירודינמית. לאחר הישגים אלה, ועם התפתחות האירודינמיקה החלו מופיעים עיצובים חדשים והחל ניטש ויכוח בסוגיה האם אלו אופניים כלל. איגוד האופניים הבינלאומי פסק כי יהיו שני שיאים:
שיא יסוד בישראל נקבע ב-30 ביוני 2023, על ידי רועי מזרחי בוולודרום סילבן אדמס - מרחק של 43.567 קילומטרים.[1]