שלמה ארגוב
 | |||||||
| שלמה ארגוב | |||||||
| לידה |
14 בדצמבר 1929 ירושלים, פלשתינה (א"י) | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 2003 (בגיל 73) ירושלים, ישראל | ||||||
| מדינה |
ישראל  | ||||||
| מקום קבורה |
הר המנוחות | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת ג'ורג'טאון | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
|
| |||||||
  | |||||||
שלמה ארגוב (14 בדצמבר 1929 – 23 בפברואר 2003) היה דיפלומט, פקיד בכיר במשרד החוץ של ישראל ושגריר ישראל בבריטניה ובארצות נוספות.
בעקבות ניסיון התנקשות בחייו בידי אנשי אבו נידאל, נפצע קשה מאוד ונותר משותק לשארית חייו[1]. למחרת ניסיון ההתנקשות, ב-3 ביוני 1982, התכנסה ממשלת ישראל והחליטה על הפצצת ביירות. ביום שאחרי הגיבו באש"ף בהפגזת יישובי הגליל. צה"ל נכנס ללבנון יומיים לאחר מכן במבצע 'שלום הגליל' שהפך עם התמשכותו למלחמת לבנון הראשונה[2]. מהתבוננות באירועים ניתן להסיק שההתנקשות הייתה עילה בלבד לפתיחה במלחמה שתוכננה קודם בעקבות ההתקפות על ישראל וישראלים בידי ארגוני חבלה שמפקדותיהם בלבנון, ושליטת אש"ף באזור דרום לבנון[1][3].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגוב נולד ב-14 בדצמבר 1929 בירושלים, ליחיאל מרגובסקי ויהודית בת-ציון, דור שביעי למשפחת סלומון. אביו, שירת כקצין בדרגת מיג'ור בצבא הבריטי. בילדותו למד בבית הספר תחכמוני (ירושלים). בתיכון למד בגימנסיה העברית "רחביה", אותה סיים בשנת 1947. היה חבר בתנועת הצופים. עם סיום לימודיו יצא עם חבריו לגרעין הצופים למחנה הכנה, ולאחר מכן, בראשית אוקטובר 1947, להכשרה מגויסת של הפלמ"ח בקיבוץ דפנה, ששובצה בפלוגה ט', של הגדוד השלישי. בסוף 1947 יצא לקורס מ"כים בקיבוץ דליה. עם סיום הקורס בפברואר 1948 שובץ כמ"כ בגדוד השלישי. בליל 26 במאי 1948, הוביל כיתת לוחמים להתקפה על גשר הבניאס. הכוח נתקל באש חזקה ממוצב סורי, וארגוב נפצע ואושפז, אך המשיך בשירותו. אחיו הצעיר, יוסי, נהרג באחת ההפגזות על ירושלים. לאחר שחרורו מצה"ל ובזכות שליטתו הרהוטה באנגלית, נבחר לשמש במשלחת מטעם המגבית היהודית המאוחדת שיצאה באפריל 1949 לארצות הברית לשם פעולות הסברה וגיוס אמצעים במסגרת המאמץ המלחמתי. ב-1950 הוא עבר לוושינגטון על מנת ללמוד לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, וקיבל את התואר ב-1952. ב-1955 סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון.
הוא החל את הקריירה הדיפלומטית שלו ב-1959, ושירת במגוון משרות הן בישראל והן בחו"ל, בגאנה, בניגריה, בניו יורק ובוושינגטון (בכפיפות לשגריר דאז יצחק רבין).
משרותיו הדיפלומטית הבכירות
- שגריר ישראל במקסיקו, בין השנים 1971 עד 1974
- סמנכ"ל משרד החוץ, בין השנים 1974 עד 1977
- שגריר ישראל בהולנד, בין השנים 1977 עד 1979
- שגריר ישראל בבריטניה, משנת 1979 עד ההתנקשות ב-1982 (שימש במקביל כשגריר לא תושב לאירלנד)
ניסיון ההתנקשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-3 ביוני 1982 השתתף ארגוב בארוחת ערב במלון דורצ'סטר בלונדון. בסיום הארוחה יצא ארגוב על מנת לשוב לרכבו שעמד ברחוב פארק ליין, בסמוך למלון. עוד לפני שהספיק ארגוב להגיע אל הרכב, התקרבו אליו שלושה מחבלים שחיכו לו במקום, ואחד מהם ירה בראשו מטווח קצר. מאבטחו הבריטי קולין סימפסון רדף אחרי המתנקש – חוסיין ג'סן סעיד (סטודנט ירדני) – ירה בצווארו, ופצעו קשה, סעיד טופל ושרד. המתנקש ושותפיו: מרוואן אל-באנה (בן דודו של אבו נידאל) ונוואף אל-רוסאן (אזרח עיראקי בן 36), היו חברים בארגון הטרור של אבו נידאל. שני השותפים נמלטו ממקום הפיגוע אך נתפסו זמן קצר לאחר מכן בידי המשטרה הבריטית בדירה בלונדון. בגרדיאן נטען שראש החוליה, נוואף אל-רוסאן, היה קולונל במודיעין העיראקי, ושההתנקשות נועדה לגרום לפעולה של צה"ל בלבנון שתאפשר סיום של מלחמת איראן–עיראק בשם האחדות נגד ישראל[4].
כל השלושה נשפטו ונגזרו עליהם, במרץ 1983, עונשי מאסר שבין 30 ל-35 שנים. מאוחר יותר, הועברו שניים מהם למאסר בבתי חולים לחולי נפש בבריטניה.
חייו לאחר ניסיון ההתנקשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצבו הקשה של ארגוב החמיר והוא נעשה משותק מצווארו ומטה[5]. מצבו היה קשה במיוחד בהתחשב בפעילותו לפני הפציעה והיותו דיפלומט פעיל שהשתמש באופן תדיר ביכולותיו הפיזיות והאינטלקטואליות. מאז ניסיון ההתנקשות ועד מותו היה ארגוב מאושפז במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים בירושלים. אשתו חוה סעדה אותו כל השנים, עד מותה במאי 2002. לבני הזוג ארגוב שלושה ילדים.
ארגוב הלך לעולמו 21 שנים לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו, ב-23 בפברואר 2003, בן 73 היה במותו. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים[6][7].
הנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוניברסיטת רייכמן קיימת "תוכנית ארגוב", המכשירה מדי שנה כ-20 סטודנטים מצטיינים, בשנת לימודיהם האחרונה, לפעילות ציבורית, דיפלומטית וייצוגית לישראל ולעם היהודי בעולם. התוכנית נפתחה ביוזמתו ובתמיכתו הכלכלית של בנו, גדעון ארגוב, ובשיתוף פרופסור אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי.
על שמו רחוב בשכונת תלפיות מזרח בירושלים.
במלאת 25 שנה להתנקשות וכארבע שנים אחר מותו, נערך באנגליה טקס אזכרה לזכרו, בהשתתפות בנו, המתגורר בבוסטון, שבארצות הברית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה ארגוב, באתר משרד החוץ
- קורות חייו, באתר הפלמ"ח
- המרכז על שם שלמה ארגוב לחקר העם היהודי ומדינת ישראל
- טקס הזיכרון בלונדון, לציון 25 שנים להתנקשות
שלמה ארגוב (1929-2003), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 טל שלו, 30 שנה למלחמת לבנון: בנו של השגריר ארגוב נזכר, באתר וואלה, 2 ביוני 2012
- ^ על ההתנקשות בשלמה ארגוב באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח)
- ^ "אנחנו על השחור" סיפור חטיבה 500 במבצע שלום הגליל, 8 בינואר 2017 אתר יד לשריון
- ^ מערכת דבר, מפקד המתנקשים נארגוב היה קולונל במודיעין העיראקי, דבר, 8 במרץ 1983
- ^ י. פינקלסמון, שומר ראשון של ארגוב לא הבחין בזהות המתנקש, מעריב, 28 בינואר 1983
- ^ שלמה ארגוב באתר GRAVEZ
- ^ ורד לוביץ' ודיאנה בחור, השגריר לשעבר ארגוב מת 21 שנה לאחר ניסיון ההתנקשות, באתר ynet, 23 בפברואר 2003
שגרירי ישראל בבריטניה 
| |
|---|---|
|