תחרות אדריכלים היא סוג של תחרות תכנון ועיצוב, שבה מזמין אדם או תאגיד הצעות מאדריכלים לתכנן, לעצב ולהקים מבנה, קבוצת מבנים, שכונה או עיר חדשה. התכנון הזוכה נבחר בדרך כלל על ידי פאנל של אנשי מקצוע בתחום התכנון, העיצוב וההנדסה ושל בעלי עניין, כמו נציגי ממשלה ונציגי האזור, והאדריכל זוכה בפרס כספי. התחרות נועדה ליצור רעיונות חדשים לתכנון ועיצוב בניינים, לאפשר לאדריכלים חדשים לקבל חשיפה, לייצר פרסום לפרויקט ולעורר דיון ציבורי. תחרויות אדריכלים משמשות לעיתים למתן תוקף וכתב מינוי לתכנון מבני ציבור, ובמדינות כמו צרפת קובעים הכללים למכרזי בנייה של מבנים ציבוריים כי הם יתוכננו בתחרות אדריכלים פתוחה.[1]
זכייה בפרס הראשון בתחרות איננה מבטיחה את ביצוע הפרויקט על ידי הזוכה. לגוף המזמין יש זכות להטיל וטו על הפרויקט או על האדריכל שזכה בתחרות.[2][3][4] גם הדרישות והתקציב לפרויקט עלולים להשתנות, וגורמים לשינוי היעדים המקוריים של הפרויקט. תחרות התכנון מחדש של מרכז הסחר העולמי בשנת 2002 הייתה דוגמה לתחרות מתוקשרת שבה נותרו במבנה הסופי רק האלמנטים הבסיסיים של העיצוב הזוכה שתכנן דניאל ליבסקינד.
לתחרויות אדריכלים יש היסטוריה מעל ל-2,500 שנה. האקרופוליס באתונה היה תוצאה של תחרות אדריכלים בהנהגת פריקלס בשנת 448 לפני הספירה, וכך גם מספר קתדרלות בימי הביניים.[5]
בתקופת הרנסאנס ביצעה הכנסייה פרויקטים רבים על ידי תחרויות אדריכלים, כמו המדרגות הספרדיות ברומא בתכנון האדריכל פרנצ'סקו דה סנקטיס (אנ'). בשנת 1419, נערכה תחרות לעיצוב הכיפה של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, וזכה בה פיליפו ברונלסקי שהתחרה מול לורנצו גיברטי. לפני כן, בשנת 1401 אחרי המוות השחור, ערכה גילדת הסוחרים בפירנצה, כפטרונית הבפטיסטריום של פירנצה מאז המאה ה-12, תחרות לעיצוב הדלתות של בית הטבילה לפי נושאים מסיפורי הברית הישנה. התבליט שהוגש בתחרות היה עקדת יצחק, וזכה בה גיברטי, שהתחרה מול ברונלסקי, יאקופו דלה קוורצ'ה, דונטלו, פרנצ'סקו ואלדאמברינה, סימונה דה קולה וניקולו ד'אריצו.[6] שופטי התחרות הציעו לברונלסקי לחבור אל גיברטי, אך ברונלסקי סירב ודרש בלעדיות על עיצוב הדלתות.
תחרויות אדריכלים פתוחות נערכו בסוף המאה ה-18 בארצות הברית, בריטניה, אירלנד, צרפת ושוודיה.[5] במאה ה-19 נערכו באנגליה ובאירלנד מעל ל-2,500 תחרויות בחמישה עשורים, כאשר מתוכן נערכו בלונדון 362 תחרויות. המכון המלכותי לאדריכלים בריטים ניסח מערכת כללים ראשונה בשנת 1839 וקובץ תקנות רשמי בשנת 1872. תקנות גרמניות הותקנו בשנת 1867, ובאותה תקופה החלה האגודה לקידום אדריכלות (הו') בהולנד לארגן תחרויות רעיוניות כדי לעורר את יצירתיות האדריכלים.[7] בצרפת ובגרמניה תחרויות אדריכלים הן חובה עבור כל מבני הציבור שבנייתם היא מעל עלות מסוימת.[1][8][9]
תחרויות האדריכלים החשובות ביותר הן התחרויות הבינלאומיות, שבהן מוגש מספר רב של הצעות, והתכנון הזוכה מגיע לכדי ביצוע.
פרויקט | תמונה | מקום | שנה | זוכה (זוכים) | הצעות |
---|---|---|---|---|---|
הבית הלבן | וושינגטון די. סי. | 1792 | ג'יימס הובן | 9 | |
מקדש ולהאלה | דונאוסטוף (אנ') | 1816 | לאו פון קלנצה | ||
בית הפרלמנט הבריטי | לונדון | 1835 | צ'רלס בארי (אנ') | 98 | |
רינגשטראסה | וינה | 1858 | לודוויג פרסטר, פרידריך אוגוסט פון סטאש, אדוארד ואן דר נול ואוגוסט סיקרד פון סיקרדסבורג | 85 | |
האופרה של וינה | וינה | 1860 | אדוארד ואן דר נול ואוגוסט סיקרד פון סיקרדסבורג[14] | ||
בניין האופרה גרנייה | פריז | 1860 | שארל גרנייה | 171 | |
רייקסמוזיאום | אמסטרדם | 1863 | פייר קויפרס | ||
בתי המשפט המלכותיים | לונדון | 1866 | ג'ורג' אדמונד סטריט | 11 | |
בניין הרייכסטאג | ברלין | 1872 | פול ולו | ||
בניין הבורסה הקודם באמסטרדם (אנ') | אמסטרדם | 1884 | הנדריק פטרוס ברליג | ||
מגדל אייפל | פריז | 1889 | גוסטב אייפל | ||
בנק הדואר האוסטרי לחיסכון (אנ') | וינה | 1903 | אוטו וגנר | ||
בניין עיריית סטוקהולם (אנ') | סטוקהולם | 1903 | ראגנאר אוסטברג | ||
תחנת הרכבת של הלסינקי | הלסינקי | 1903 | אליאל סארינן | 21 | |
ארמון השלום | האג | 1905 | לואי מארי קורדונייה ויוהאן אדריאנוס ג'רארד ואן דר סטיור | ||
מגדל טריביון | שיקגו | 1922 | ג'ון מיד האוולס וריימונד הוד | 260 | |
ארמון האומות | ז'נבה | 1926 | אנרי-פול ננו (צרפת) וג'וליין פלגנהיימר (שווייץ); קרלו ברוגי (איטליה); קמיל לפברה (צרפת); יוזף ואגו (הונגריה) | 377 | |
ספריית לנין | מוסקבה | 1928 | ולדימיר שצ'וקו | ||
אנדרטת אנזא"ק | סידני | 1929 | צ'ארלס ברוס דליט | 117 | |
תחנת הרכבת רומא טרמיני | רומא | 1947 | ליאו קאליני, אוג'ניו מונטורי, מאסימו קסטלצי, וסקו פאדיגאטי, אקילה פינטונלו ואניבלה ויטלוזי | ||
בית העירייה וכנסיית לייקודן ריסטי | סייניוקי | 1950 | אלוור אלטו | ||
בית האופרה של סידני | סידני | 1955 | ירן אוטזון | 233 | |
בניין עיריית טורונטו | טורונטו | 1956 | ויליו רבל (אנ') | 500 | |
סטופרה (אנ') | אמסטרדם | 1967 | וילהלם הולצבאואר, סיס דאם, ברנרד ביז'ואט וג'רארד הולט | 804 | |
בית המשפט העליון של יפן | טוקיו | 1968 | שין-איצ'י אוקדה | 217 | |
מרכז ז'ורז' פומפידו | פריז | 1971 | רנצו פיאנו וריצ'רד רוג'רס | 681 | |
בית העלמין סן קטאלדו | מודנה | 1971 | אלדו רוסי וג'יאני בראגיירי | ||
הבניין הראשי של HSBC | הונג קונג | 1979 | נורמן פוסטר | ||
בית הפרלמנט (קנברה) | קנברה | 1979 | רומאלדו ג'יורגולה | 329 | |
מוזיאון המדע והתעשיה (אנ') | פריז | 1980 | אדריאן פיינסילבר וסילבן מרסייה | ||
גרנד ארש | פריז | 1982 | יוהאן אוטו פון ספרקלסן (אנ') | 420 | |
פארק דה לה וילט | פריז | 1982 | ברנרד טשומי | 471 | |
אופרה בסטיליה | פריז | 1983 | קרלוס אוט | 750 | |
כיכר האמנות (אנ') | נים | 1984 | נורמן פוסטר | 12 | |
מרכז התרבות שונאנדאי (יפ') | פוג'יסאווה | 1985 | איצוקו הסגווה | 215 | |
התיאטרון הלאומי החדש טוקיו (אנ') | טוקיו | 1984 | טקהיקו יאנאגיסאווה וטאק אדריכלים[15] | 228 | |
טוקיו אינטרנשיונל פורום | טוקיו | 1987 | רפאל וינולי | 395 | |
נמל התעופה הבינלאומי של קנסאי | אוסקה | 1988 | רנצו פיאנו | 48 | |
המוזיאון היהודי בברלין | ברלין | 1989 | דניאל ליבסקינד | 165 | |
ספריית אלכסנדריה | אלכסנדריה | 1989 | סנופטה | 523 | |
הספרייה הלאומית של צרפת | פריז | 1989 | דומיניק פרו[16] | 244 | |
המרכז לתרבות יפן (צר')[17] | פריז | 1989–1990 | מסאיוקי יאמאנאקה, קנת ארמסטרונג וג'ניפר סמית | 453 | |
מוזיאון גוגנהיים בילבאו | בילבאו | 1991 | פרנק גרי | ||
מוזיאון כיאסמה לאמנות עכשווית (אנ') | הלסינקי | 1992 | סטיבן הול | 516 | |
פורום התרבות האוסטרי בניו יורק (אנ') | ניו יורק | 1992 | ריימונד אברהם | 226 | |
הספרייה הדנית המלכותית (אנ') | קופנהגן | 1993 | שמידט האמר לאסן[18] | 179 | |
מזח אוסנבאשי בנמל יוקוהמה (אנ') | יוקוהמה | 1995 | משרד אדריכלי חוץ, פרשיד מוסאווי (איראנית) ואלחנדרו זרה-פולו (ספרדי)[19][20] | 660 | |
מוזיאון פליקס נוסבאום | אוסנבריק | 1995 | דניאל ליבסקינד | 296 | |
גשר המילניום | לונדון | 1996 | נורמן פוסטר, סר אנתוני קארו ואובה ארוף | 200 | |
כיכר הפדרציה | מלבורן | 1997 | לָאבּ סטודיו אדריכלים | 177 | |
המוזיאון הגאולוגי בצוקי מון (אנ') | האי מון | 2002 | פלה (פאל לייף הנסן) אדריכלים | 292 | |
מוזיאון האקרופוליס | אתונה | 2009 | ברנרד טשומי ומיכאל פוטיאדיס[21][22] | ||
בנייני הפילהרמונית של פריז (אנ') | פריז | 2011 | ז'אן נובל | 98 |